הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

אני חושבת שהכי קל להגדיר חיי רופאים על ידי תיאור סיטואציה שהיתה בשבת. ביום שבת נסעתי לפיקניק עם תמר, וההורים שלי. פגשנו חברים של ההורים שלי, וישבנו על שיח פרגית בנחת. אחת החברות של אמא שלי שאלה אותי: “את הבת הרופאה של רבקל’ה?” “לא, אני הבת אשתו של הרופא” “נו, אז למה הוא לא הגיע, בדיוק יש לי שאלה על כאב בקרסול” (ואני חושבת בראשי, וואי, כמה כסף היינו מרוויחים על כל התיעצות בחינם שהוא נותן לארחי פרחי ששואלים אותו על מכאוביהם) “אה, הוא מאוד רצה, אבל הוא בתורנות, לא נורא אני אשלח לו תמונות של הילדה בפלפון”

04/04/2011

בד”כ אני לא כותבת פוסט כשאני בעבודה,
אבל אני כל כך עצבנית, רגישה, עצובה, ויש שיגידו הורמונלית,
שאני חייבת להגיד את האני מאמין שלי בנוגע לשביתה הזאת של הרופאים.

אני חושבת שהכי קל להגדיר חיי רופאים על ידי תיאור סיטואציה שהיתה בשבת.
ביום שבת נסעתי לפיקניק עם תמר, וההורים שלי.
פגשנו חברים של ההורים שלי, וישבנו על שיח פרגית בנחת.
אחת החברות של אמא שלי שאלה אותי:
“את הבת הרופאה של רבקל’ה?”
“לא, אני הבת אשתו של הרופא”
“נו, אז למה הוא לא הגיע, בדיוק יש לי שאלה על כאב בקרסול”
“אה, הוא מאוד רצה, אבל הוא בתורנות, לא נורא אני אשלח לו תמונות של הילדה בפלפון”
(ואני חושבת בראשי, וואי, כמה כסף היינו מרוויחים על כל התיעצות בחינם
שהוא נותן לארחי פרחי ששואלים אותו על מכאוביהם, מבלי להבין שזאת בעצם הפרנסה שלו)

איך מגדירים את חיי הרופא?
אני עוד לא יודעת כל כך, אני יודעת איך להגדיר את חיי הרופא המתמחה.
כי אנחנו בסטטוס הזה כבר קרוב לשש שנים, ויש עוד שנה בערך עד תום ההתמחות
כשהרופא בדיכאון מהפז”מ שדופק באיטיות רבה, אני מעודדת אותו ואומרת לו:
תראה איזה יופי, כמה כבר עברנו! אוטוט מסיימים
ומקווה בסתר ליבי שהוא לא סופר את מבחן שלב ב’ באוקטובר,
והשנתיים של תת התמחות שעוד צפויות לנו,
עוד בערך 3 – 5 שנים.
ואז, סוף סוף בגיל 45 בערך, הוא יהיה ד”ר אורטופד מומחה כף רגל.

שלא תבינו,
זה לא שהוא לא רופא עכשיו.
הוא רופא כבר קרוב ל12 שנה, אולי אפילו יותר.
פשוט המסלול הזה של הרופאים כל כך מורכב,
שגם לי, שאני חיה צמוד אליו כבר שש שנים,
לקח חצי שנה להבין שיש סטודנט לרפואה,ובמהלך הלימודים יש סטאז’,
ואז הרופא הוא על תקן סטאז’ר, לאחר הסטאז’ והמבחנים האחרונים הרופא סוף סוף רופא.
אבל כמו בכל שרשרת מזון, הוא הרופא הכי התחלתי שיש, רופא כללי.

ואז צריך לבחור התמחות, ז”א לבחור שם משפחה לשם רופא.
כמו רופא משפחה, רופא נשים, רופא אף אוזן גרון, רופא אורטופד, רופא פנימית, רופא גסטרולוג ועוד.
כל שם משפחה כולל בין שלוש שנים לשבע שנים נוספות של התמחות,
שזה אומר – להיות בבית החולים 90% מהזמן, (ב-10% הנותר הרופא חוזר הביתה כדי לשבת וללמוד)
לטחון תורנויות של 32 שעות בערך, (כן, זה ממש לא חוקי אבל אם הרופא לא נשאר אחרי התורנויות,
בואו נגיד ככה, זה לא נראה יותר מדי טוב בעיני חבריו למחלקה שקורסים תחת על העבודה)
אנחנו חווים בין 7-12 תורנויות בחודש.
ותורנויות משמע, להגיע לבית החולים כרגיל בשעה 07:00, לעבוד רגיל, להכנס לתורנות בערך בשעה 14:00,
לעבוד סביב השעון עד הבוקר, ולחזור הביתה רק אחרי שהרופא נותן עבודה או במיון, או במחלקה או במרפאה או במחקרים וכו’. בקיצור,
בד”כ הרופא שלי חוזר הביתה בשעה 14:00 (כמובן שכל הדרך הביתה אני איתו בטלפון כדי שלא ירדם על ההגה),
ויש ימים שהוא גם יוצא הרבה יותר מאוחר הביתה.
ויום למחרת? עבודה כרגיל. אין חופש.

שרשרת מזון – זוכרים?
אז גם בתורנויות יש שרשרת מזון,
מתחילם בתורנויות מחלקה, עוברים למיון
(ששם זה שואה לא נורמלית מבחינת עומס עבודה, תנאי עבודה, וחוסר שעות שינה טוטאליות),
ומסיימים בחדרי ניתוח.
האם יש לו”ז מסוים למעבר משלב כזה או אחר?
בכתובים יש, בפועל זה תלוי כמה כסף יש לבית החולים וכמה מתמחים נכנסים לפול של המחלקה.

ועכשיו,להפוך את הדף, בוחן פתע
במהלך ההתמחות יש 2 מועדים שהם קריטים להמשך ההתמחות,
קוראים להם מבחנים.מבחן שלב א, ומבחן שלב ב
אני, כבר כמה שנים אחרי 3 שנות לימודים של תואר ראשון, ועד כה לא עשו לי מבחן אחד!
והוא, אחרי 7 שנות לימוד רפואה, וכמה וכמה שנות התמחות צריך לשבת על התחת וללמוד וללמוד וללמוד
כדי לעבור 2 מבחנים שקובעים את העתיד של המקצוע שלו.

תחשבו רגע על עצמכם,
הייתם מסוגלים בתנאים האלו לשבת וללמוד למבחן שקובע את עתידכם?
פעמיים?

אז תודה לאל, את המבחן הראשון הרופא עבר ביוני שעבר.
אנחנו עדיין מלקקים את הפצעים שהתקופה הזאת עשתה למשפחתנו,
אבל אנחנו בראש מורם לקראת התקופה הקרובה של המבחן באוקטובר.
מבחן שלב ב, שלאחריו הרופא שלי יהיה רופא בכיר ועוד שניה לקראת סוף ההתמחות.
(עכשיו רק צריך לפתור את השאלה איך נעבור את תקופת הלימודים למבחן עם תינוקת בת יומה, ואחותה בגיל הלא בעייתי בכלל מבחינת התנהגות - גיל שנתיים הנורא)

התעייפתם לקרא?
גם אני.
התעייפתי לעיתים להסביר לאנשים מבחוץ עד כמה שמתמחים זה קריטי למערכת הבריאות,
ועוד יותר עד כמה שאנשים אחרים, שאינם חדורי אהבה עיוורת למקצוע,  לא היו מסוגלים לעבוד בתנאים האלו ובתגמול הכספי העלוב הזה.

אבל הרופא שלי, אוהב את המקצוע שלו, אוהב את הניתוחים, אוהב את המטופלים,
 אוהב לשבת בשעות הקטנות של הלילה ללמוד ולכתוב מאמרים כשכל הבית מזמן ישן (ואפילו נוחר, כן, הכלב שלנו נוחר), אוהב לשבת לצידי במיטה כשאני קוראת את הספרים המתקתקים שלי ולקרא מאמרים עם תמונות מזעזעות של חלקי רגליים,מפרקים מרוסקים ועצמות.
ואני הכי אוהבת כשהוא אומר: או, זה מאמר חשוב. למדתי המון.

אבל כשהוא מביא הביתה משכורת אני רואה את המבט בעיניו של אכזבה,
כי הקשר בינה ובין המציאות הוא דמיון לחלוטין,
אז כל מה שנותר זה לשבות ולנסות לצמצם את הפער בין המציאות לדמיון
ואם השביתה לא תעזור (שזה מה שנראה לי שיקרה, עם הממשלה שלנו)
כל מה שנשאר זה להמשיך לפנטז על גיל 55
כי אז,
אחרי כל המסלול הזה,
הוא יוכל להיות רופא פרטי בעל שם.
ואז, הוא יקבל סוף סוף את השכר האמיתי שמגיע לו,
שכר שהוא עמל עליו במשך קרוב ל35 שנים.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה