הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

בתצפית של 25 דקות על אנשים במוזיאון, ראיתי לפחות 30% שמחזיקים ביד סמארטפון פעיל. האמנם העולם מתפתח או צועד לאחור?

06/08/2013

ביום שבת נמאס לי לשבת בבית. היתי חיבת לצאת מהבית, לצאת מהמחשב, לנשום קצת אויר.

אז נסענו לראות קולטורה בוושינגטון הבירה. רציתי משהו שילהיב גם את הבנות וגם את המגדלור. נעלה נרדמה בכניסה למוזיאון, תמר היתה במצב רוח קרבי (ככה זה אחרי שבוע בבית בלי מסגרת), והמגדלור היחיד שהתלהב מהמוצגים – נו מה, מוזיאון של חלליות ושל מטוסים – אפשר לאמר גן עדן בשבילו.

אז ראינו מוצגים מדהימים, הסברתי לתמר על חלליות ומזלטים ולווינים, וקצת על היסטוריה ומה זה ירח וכוכבים ולחלום חלומות מעבר ליכולת הדמיון שלנו ולראות אותם מתגשמים. ועוד ועוד ועוד.

אחרי שעה ורבע היא והמגדלור הלכו לראות סרט על כוכבים, כשהם חזרו היא אמרה שהיא לא נהנתה כי “אמא זה מפחיד כוכבים שמתפוצצים עם fire”.


העיקר, שלי היו 20 דקות של שקט. לבד. אני – נעה שישנה בעגלה לידי  והאשה הגרמניה שישבה לידי על הספסל במסדרון. אם היו לי חיים נורמלים, היתי מסתכלת בסלולר שלי לראות מה מצב הענינים בפיסבוק, אולי קיבלתי מייל משובח או הודעה חשובה שלה אני מחכה כבר כמה ימים. אבל דמאיט – אין לי סמארטפון והמגדלור לקח את שלו לסרט. מה אני אעשה 20 דקות לבד? איך אני אמתין בחושך?

הצלחתי. הצלחתי להעביר 20 דקות לבד. התחלתי לצלם אנשים במוזיאון. ולא סתם אנשים – אנשים מכורים.
היתי שם. בחיי, אפילו לא מזמן. בעצם, על מי אני עובדת? אני שם. מכורה קשות. למסך.

אמנם מהטלויזיה התנתקתי מזה מספר שנים, כי האח הגדול, הקטן והתכנים שמשדרים לנו ממש לא מעניינים אותי. אבל המסך הקטן הדביק אותי היטב, הריאליטי הטוב ביותר הוא באינטרנט, בפיסבוק, במיילים, בפינטרסט.

שם, שם אני נפלתי. במיוחד לאחר שקנו לי מתנה את האייפד. מאז הוא והמגדלור בתחרות קשה בתשומת ליבי. כן, זה גם גרם לאי אילו מריבות ביננו. (לא ביני ובין האייפד, ביני ובין המגדלור). כי ככה זה – כשמכורים.

למזלי, שבועיים לפני שהגענו לפה שבק הסמארטפון שלי חיים, ולא היה לי זמן לתקן אותו. אז נסענו לפה בלי סמארטפון, ואני קיבלתי את הטלפון ההוא, הישן, זה בלי טאצ’ ובלי וויז ובלי ווטסאפ ובלי גוגל ובלי ובלי ובלי. דביל כזה. רק להוציא והלכניס שיחות יכול. אפילו אין לו מספיק זכרון לצלם מעבר לשלוש תמונות. טלפון. סתם אחד.

האמת, מזל. אחרת כבר היתי מנודה מכל מעגל חברתי אפשרי, שהוא לא בתוך המסך. עצוב.
אחרי שלוש דקות התחלתי לדובב את כל המכורים שצילמתי, הרי אני מכירה את כל המשפטים שלהם, זה לגמרי בארסנאל שלי:


“תייגת אותי? יופי!”  ”לא! אידיוט, תבדוק שאתה מתייג אותי במוזיאון עצמו ולא בחנות של המוזיאון”

“כן אמא, נורא מעניין, אאהההה, אאהההה, אאההה”
(בסטטוס שלה כתבה: “חפירות ארכיאולוגיות פה, ובכלל חשבתי שהלכנו למוזיאון של חלל”)


אני חייב לבדוק את הקבוצה של “דייטים לחברים” בפיסוש, אולי יצא לי משהו הערב,
“עד גיל 21 תגיעי לחלל איתי. פנוי באיימקס לסרט זוגי על אסטרונאוטים מלידה”


ווטסאפ לחבר’ה: “יא מניאקים, אתם נהנים שם בקיאק עם בירות וחכות, ואני פה מתיבש, טוב אשתי באה, בי”


זה לא טלפון, זאת מצלמת ריגול קוראנית


“רגע מותק, היאנקיס עשו הום ראן היסטורי”


“כן אמא, אני רק עורך שניה את התמונות לוידאו ומעלה ליוטיוב, טוויטר, פיסבוק, אתר, טמבלר ושולח לחבר’ה”


“אני לא מאמינה שהמזכירה שלי ביקשה ממני כרגע חברות בפיסבוק, ועוד ביום שבת”


“כן אבא, זה באמת מטוס מאוד יפה”


רגע מיילי, רגע. סטטוס בפיסבוק: “עד מתי קיטנת אמא עד מתיייי???”


“לכל קוראות הבלוג שלי: ללבוש גופיה במוזיאון קפוא זה ביג אבל ביג מיסטק”


“אמא תצלמי ותעלי למחשב שסבתא תראה אותי ואת הבובה שלי. נו, העלית? תראי!”

אז מי אמר שנוסעים למוזיאון אי אפשר לגלות עולמות רחוקים.






עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה