הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

כשחולמים , מתווספים אסימונים לרפרטואר הביטחון העצמי, אבל מה קורה כשחולמים חלום בלהות? לאן נעלמים האסימונים?

20/04/2013

פוסט זה נכתב משלושה כיווני אויר.

הכיוון האישי מפורט בבלוג זה
הכיוון המקצועי מפורט בבלוג התזה שלי – הבלוגריסטית.
הכיוון מהחיים בניכר מפורט בבלוג שלי באתר “תכף נשוב”

לפני כמה ימים חברה שלחה לי את הלינק המשגע הזה, שקשור להקניית ביטון עצמי. כדאי להשקיע 11 דקות מזמנכן, עלינו זה השפיע רבות, במיוחד על צורת ההתיחסות אחד לשני ולבנות.

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt 

גם, התחלנו לדבר בשפה של אסימונים בבית, כמו שהמגדלור אומר “היום הפרופסור היה מרוצה ממני, הוא זרק לי שלושה אסימונים”

איך מורידים אסימונים, מבלי להתכוון?

השבוע התחיל ממש לא טוב. חברה התקשרה אלי ואז הבנתי שאני מתגעגעת. כבר ארבעה חודשים פה, ורק עכשיו אני מרגישה את הגעגוע האמיתי, כנראה שזה ככה כשנכנסים לשגרה, והחברות מהבית לא חלק ממנה. פתאום מרגישים בחסר.

אחר כך, זה המשיך לכמה ימים לא פשוטים עם תמר, כמו שכבר בעבר הבנתי, שהיא המראה שלי, היא התחילה לקום בלילה בגלל סיוטים, והיא ממלמלת כל מיני דברים, תוך כדי בכי בעיניים עצומות. אחד הדברים שהצלחנו להבין היה :”אבא, תשלח הודעה לאבריל (בת דודה שלה) שאני אוהבת אותה, ומתגעגעת אליה ולבית בובות שלה”.

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt 

אתמול נפרצו חומות הדמעות, כשנסעתי למוסך (הכל בסדר, היה חסר גז למזגן) וברקע התנגן השיר האלמותי Somebody to LOVE של Queen. השיר הציף אותי כמו שהרבה זמן לא הרגשתי מוצפת. מצד אחד פתחתי את החלונות לרווחה, שמתי את השיר בפול ווליום, ומצד שני בכיתי כמו ילדה קטנה. למה? לא יודעת, כנראה שאני מתגעגעת.

ככה זה מרגיש כשלוקחים לך את כל האסימונים

במהלך התקופה האחרונה, אני בונה את החזרה שלי ארצה מהכיוון המקצועי שלי, הרבה רעיונות מגיעים לי בלילה, אני רושמת אותם, ועובדת עליהם במהלך היום. שולחת מיילים, מתקשרת לאנשים בארץ, יוצרת קשרים, ומנהלת את החיים שלי, שם. בארץ. למרות שאני פה. מתלהבת מכל רעיון, בונה את התסריט האופטימי ביותר, וממש מצליחה לדמיין את עצמי עושה את זה. זכיתי גם במשפחה מאוד תומכת, שאוהבת את הרעיונות שיש לי בראש, וזה רק דרבן אותי יותר ויותר.

היום שוחחתי עם חברה לפיסבוק. היא לא הכירה אותי. אני הכרתי אותה. היא עוסקת בשיווק אינטרנטי, ועושה חיל, כך נראה. שמחתי לשוחח איתה, זה היה מעורר מחשבה, מבחינתי היא דוגמא למישהי שמבינה ענין, ועושה את זה טוב. אחרי שהצגתי את עצמי (כמובן באמצעות הבלוגים שלי) הסברתי לה שאני מתעסקת בעיקר עם בלוגים של לייף סטייל. בהינף מקלדת היא כתבה לי -

מענין, אני חושבת שהרשתות החברתיות הרגו את הבלוגים.

בבת אחת, כל האסימונים שצברתי בתקופה האחרונה, נעלמו. אחרי שכמעט שנה אני חוקרת את הבלוגים, מתכננת הרים וגבעות בנושאים שקשורים לבלוגים, שבהם אני טובה, מכירה, יודעת, מאמינה, היא באה, ובאוושת רוח קלה, ובלתי מתכוונת כמובן, היא פשוט העלימה לי את ערימות האסימונים. זה לא באמת קשור אליה, היא פשוט הראתה לי כיוון, שלא חשבתי שהוא קיים. הוא לא הופיע לי בחלום.

החזרתי את הבנות מהגן, המנהלת ראתה אותי, ואמרה לי “אמא של תמרילה, הכל בסדר? את נראית עייפה”. עשיתי כן עם הראש והמשכתי, לא רציתי שתראה את הדמעות מבצבצות מבעד לריסים. החזקתי את עצמי, והוצאתי את הבנות, מנסה לחייך ולהקנות להן הרגשת בטחון, שהכל בסדר כאן. ושאמא מוכנה להכנס למינוס באסימונים, העיקר שלא יחסר להן אף אסימון בחיים.

אבל לא הכל בסדר. ואם אני מרחפת? ובונה פה רעיונות על גבי רעיונות, ובארץ הכל בעצם אחרת? ושונה? ולא כפי שאני מתארת לעצמי? ואם כל התכניות שאני עושה שוות כקליפת השום? ואז אגיע לארץ, ואתיאש ואגיד לעצמי :”אני לא מאמינה, שבמקום להיות 100% באמריקה, ולהנות ממה שיש לאמריקה להציע, ישבתי 80% מהזמן לטובת בנית החלום שהתברר כחלום שווא”.

מי שמסוגל לחלום, מסוגל גם לבצע.

המגדלור אמר: “אז מה, אז יכול להיות שזה לא יצליח. ויכול להיות שזה כן יצליח, את לפחות מנסה, עובדת, מתאמצת, לומדת, חושבת, חוקרת, מתלהבת, שמחה מהעשיה, את בעשיה וזה מה שחשוב”. ואח שלי תמיד אומר “10 יגידו לך לא, אחת תגיד לך כן, זה מה שחשוב”. ולט דיסני אומר: “מי שמסוגל לחלום, מסוגל גם לבצע.”

לפני כמעט 24 שעות, הגשמתי חלום קטן. זימנתי חברות לבוקר של בלוגריות. אני היתי בלפנות בוקר של פה, והן היו בבוקר יום שישי טעים (עשו לי קרייבינג מטורף לטחינה, חיבת למצא פה חנות כשרה) ונעים בהוד השרון, נאספנו יחדיו לטובת הכנת לוח חזון. כל אחת כתבה את החזון שלה בתחומי החיים השונים  (מבעוד מועד), איפה הינו רוצות להיות בעוד 5 שנים מהיום. ונפגשנו להכין אותו באמצעות חומרי יצירה שונים. תענוג.

וככה זה היה נראה מצד אחד של הסקייפ

וככה מהצד השני

ולאחר מספר שעות, הלוח שלי היה מוכן, ונתלה במקום שלבי התזה שהורדו לאחר כבוד למקלדת, בשבוע שעבר.

ופתאום, לאחר שהלוח היה מוכן, הרגשתי שהנה, לא משנה מי אומר מה, יש לי דרך, והיא נכונה, ויכולה להתגשם. זה אפילו מופיע על הלוח, אז זה חייב להתגשם. לא?

אולי זאת השיטה? פשוט לדמיין את עצמנו, שדברים קורים. אני דמיינתי את עצמי באמריקה, נהנית, וכן! אני נהנית פה. ולפני 3 חודשים דמיינתי את עצמי מקימה את הקבוצה הזאת, ואכן עשיתי את זה, וחשבתי שנוכל להפגש רק אחרי שאחזור, אבל , הי, עוד חלום קטן התגשם, ונפגשנו, כשאני מעברו השני של הסקייפ. – אז אולי נשארו לי כמה אסימונים בכיס, שלא שמתי לב אליהם?

אולי בעצם השיחה עם ההיא התבצעה רק מתוך סיוט לילה? אולי כל מה שרציתי לאמר זה “הי, תשלחו הודעה לעוסקים במלאכה, שלא ישכחו אותי, כי אני מתגעגעת, ואני עוד מעט אשוב, ובגדול, יש לי כמה חלומות להגשים”.

על מה אתן חלמתן היום?

—– אהבתן את הפוסט? מוזמנות להתעדכן גם בעמוד הפיסבוק של הבלוג, שם אני מקשרת בין היתר, דברים שמעוררים בי השראה.—-

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה