הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

אחרי שלושה חודשים פה, הבנתי שיש לי חופש בלתי מוגבל להנות מהמצב של תירת מזדמנת לטווח ארוך. אז החלטתי פשוט להנות.

09/03/2013

נכון, רק הגענו לאמריקה, אבל אני יודעת שכבר יהיו דברים שאני אתגעגע אליהם.
כל הגעגועים הם כמובן, בזכות היותי תירת מזדמנת לטווח ארוך.

נפלה בחלקי הזכות להיות בחופש. החופש להחליט מה לעשות או לא לעשות עכשיו. לא להיות חלק מהמירוץ האינסופי של החיים. פשוט לקום בבבוקר ולא להיות כפופה ליומן, לשעון מעורר (טוב נו, תמר מעירה אותנו כבר ברבע לשש..) החופש, פשוט להחליט, שהיום אני אהיה כל היום במצב בטטה, או לחילופין, היום אני והמצלמה מטיילות בבולטימור, או אפילו לקבוע עם חברה לנסוע לוושינגטון כי פשוט “בא לי”.

אז הנה, רשימת החופש להחליט שלי, שהיתה השבוע.

1. החופש להחליט לצלם דברים יפים שאני רואה בדרך חזרה הביתה מהגן של תמר. כמובן שזה כולל תיבות דואר, תמרורים והמון עצים. יער. אנחנו גרים באמצע היער. זה פשוט לא נתפס.

2. החופש להחליט לצלם את השלג, רגע לפני שהוא מפנה את מקומו לעונת האביב (הללויה!!) ולהגיע לטירה קסומה באמצע היער, בטעות כמובן.

3. החופש להחליט על משהו ספונטני – בוקר אחד, בצעד ספונטני וחריג, החלטתי לפתות את המגדלור ולהוציא אותו מעיסוקיו ה-הו כה חשובים ומלומדים, לטובת שיטוטים ביער. כי בדיוק גיליתי מסלול נחמד, ופחדתי ללכת לשם לבד. אומרים שיש זאבים ביער. אמנם היה לו קשה להתנתק מהמיילים שלו, אבל אחרי שגם אני התנתקתי מכבלי התיעוד שלי והכנסתי את המצלמה לתיק, נהננו מרגע נדיר נדיר של טיול צהרים ביחד. אכן, רגע שלא ישכח לדורות.

4. החופש להחליט לוותר על הסטארבקס ולחפש בית קפה שכונתי שמרגיש כמו בית, בוהמי, עם אנשים יפים.

5. החופש להחליט לקנות אחרת.
בשל תקציב סופר מוגבל, כל מה שנותר לי זה למצא אוצרות בחנויות של יד 2.

6. החופש להחליט לקנות מלא – בחנות מעוצבת לעילא שמצאתי, החלטתי לקנות עם העיניים. המון!!! וליטפתי את הדברים על המדפים, ונשמתי טעם טוב.

7. החופש לנשום אוויר – ומכיוון והיה יום שמש מדהים החלטתי פשוט להנות מהיופי שברחובות. להרים את הראש ולפתח את העיניים.

8. החופש להתפלסף, ולחשוב על החיים.

ממש כמו העץ הזה שראינו בדרך, הוא נשבר, אבל נשען על עץ אחר שמציל אותו, וגם העץ שמציל אותו התאים עצמו לסיטואציה ונפתח לשניים, רק כדי לתת לו אחיזה, ואילו סביב העץ יש ענף שמתלפף ולא מרפה. כנראה שכשעוברים משבר בחיים, או שינוי ממש גדול – צריך לדעת על מי להשען, על מי לסמוך שיתאים את עצמו למצב החדש ובמי לאחוז חזק חזק גם כשקשה.

עוד מהבלוג של יונית צוק

Thumbnail

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

Thumbnail

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

Thumbnail

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים