הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

השאלה הכי נפוצה לאשה שמלווה רילוקיישנר היא :״נו, ומה את עושה כל היום״. ומכיוון ואני לא מסוגלת להצליח בתפקיד עקרת הבית, פשוט החלטתי להגשים פנטזיות ששמרתי בפינטרסט שלי. הכי כיף במיוחד כשמצאתי לי פרטנרית מושלמת לעניין.

07/02/2013

ביום שני הכנסתי את נעה לגן. פתאום הבנתי שזהו, אני לבד פה לגמרי.
כנראה שהתחושה הזאת נראתה היטב על פני, כי המנהלת של תמר שאלה: איך תמר ואיך אמא של תמר, הילדה יונית, מרגישה היום. עשיתי לה אוקי עם הראש ורצתי לחניה, לפני שהברזים בעיניים יעידו סופית שאני בבעיה.
אני שונאת את המצב של עקרת הבית. פשוט שונאת. מילא, אם היתי עקרת בית טובה, והבית היה נקי ומסודר, וידעתי להכין אוכל טעים… אבל אני לא כזאת. מבשלת בסדר מינוס, מנקה רק כשצריך, ובעיקר שונאת את התחושה שאין בשביל מה לקום בבוקר באופן מיוחד, חוץ מלשבור את הראש מה להכין לאכול היום לבנות שיקחו לגן.
וכן, להכין בשש בבוקר, כשתמר מתעוררת מאפין קינמון, זה נחמד, אבל לא כמשהו שאני מסוגלת לעשות כל יום. כל היום.

החלטתי שאני לא מגיעה למקום הזה של הדיכאון ובזבוז הזמן, והלכתי לקניון הקרוב לבית הספר.
בקניון הסתובבתי בין כלי הבית, וכלי היצירה, והבנתי שהנה יש לי הזדמנות חד פעמית לעשות את הדברים שתמיד אין זמן לעשות.
שאולי, אם אני אתן לעצמי את ההזדמנות לצאת מהשגרה הרגילה, ולעשות את כל התכנונים שלי,כפי שפנטזתי בארץ על הרילוקיישן, אז אני אתחיל גם להנות.

על מה פינטזתי? על זמן איכות עם הבנות, על חדר כושר ועל לעשות דברי יצירה קטנים , שגם מישהי כמוני, עם חוש אסטטי מפוקפק ויכולת של ילדה בת 13 להוציא תחת היד משהו חביב ומשמח בעיקר. ברעיונות אגב אני מעולה. יש לי רעיונות מקוריים מפה ועד הירח. הבעיה בדרך כלל זה הביצוע בפועל כשזה קשור לגרפיקה או לתפירה או לאמנות שימושית כזאת או אחרת.

יום למחרת הלכתי עם חברתי, דוגמנית הידיים הנפלאה בתמונות מטה, והחלטנו שפעם בשבוע אנחנו נפתח את הפינטרסט שלי ונוציא משם פנטזיה לפועל יחד עם הבנות שלנו.
החלטנו שהפרויקט הראשון יהיה סיכות לראש וקשת מופלאה, שכל הבנות בגן ירצו גם אחת כזאת. (הבנתי עד כמה תמר צריכה חיזוקי אגו כשהיא אמרה לי שהיא לא אוהבת את אמריקה כי אין פה את האנשים שהיא אוהבת). את ההשראה מצאנו פה ואת ההדרכה לפרח מצאנו פה.
עשינו חזרות בבוקר שלפני אחה״צ היצירה עם הבנות וכל כך נהננו. אני חושבת שהבנות הן רק התירוץ, הגושפנקא, להתעסק עם ״הלא חשוב״. הכנו את הפרחים לסיכות, גזרנו את הסרטים, והכנו דוגמאות לסיכות, רק כדי לבדוק שהפעילות לא תהיה מסובכת לבנות שלנו.

לאחר מכן נותר לי זמן עד לאיסוף הבנות מהגנים והחלטתי לנצל את חדר הכושר של השכונה. עוד פנטזיה שהיתה לי אודות אמריקה. ללכת כל בוקר לחדר כושר ולהוריד את המאפין היומי.
אז עשיתי זאת. לקחתי ספר, לבשתי את בגדי הספורט תואמי הנעליים שאמא שלי קנתה לי (את רואה אמא, היה כדאי!), והלכתי להתאמן על אופני הכושר. היתה בעיה אחת -הספר שלקחתי נורא נורא עצוב, וכל כמה דקות ניסיתי להתחמק מהדמעה ומהגרון החנוק.
כשנסעתי להביא את הבנות מהגן, האנדרופינים עשו עבודה טובה והביאו אותי למסקנה שהנה. אני כבר במצב יותר טוב – אני יודעת להגיע למקומות בלי להיות תלויה בג׳יפיאס, בסופר אני יודעת איפה מונחים כל המצרכים, אפילו מצאתי אבקה להכין קניידלעך לבנות, בצהרים הכרתי את השכנה ההודית מלמעלה, והאמא של הילדה הכי מקובלת בגן של תמר אמרה לי שלום ושאלה לשלומי. כנראה שדברים מתחילים להסתדר. כל מה שצריך זה ,כנראה, רק להגשים פנטזיה או שתיים. היתר זורם.

איך מכינים קשתות מפונפנות לילדה בת כמעט ארבע.

קונים קשתות חלקות, סיכות פשוטות, לבד (אנחנו השתמשנו בלבד חתוך לצורות ובפיסות שלמות של לבד), סרטים צבעוניים, דבק חם (ההמצאה הכי טובה למי שלא יודעת לתפור).

בשביל סיכות פשוטות, מכינים צורה מהלבד, על פי הגדלים, מוסיפים כפתורים , מדביקים אחד לשני ובסופו של דבר מדביקים לסיכה. אפשר גם לחתוך סרטים, לתפור אחד לשני ,לחזק עם כפתור שמח את כל העסק ולבסוף להדביק היטב לסיכה.

ובשביל מי שרוצה לעשות רושם ממש. (יש לי דברים להוכיח לגננת, כפי שכתבתי לפני שני פוסטים) תחתוך עשרה עיגולים, ותדביק נקודה של דבק במחצית העיגול, ואח”כ ברבע הנוסף, את הרבעים תדביק לעיגול הקטן וזהו,  הרי לכן פרח מקסים, פשוט ומלא הדר. את הפרח אפשר להדביק על סיכה, יחד עם סרטים או לחוד, ועל הקשת גם כן, אנחנו כל כך התלהבנו מהפרח הורוד, מהפשטות והקלות, שמיד התפתינו להכין גם פרח סגול.

והבנות שלנו? האם הן נהננו מהיצרה המשותפת? כן. מאוד. אבל אחרי שהדבקנו את הפרח על הקשת, ואחרי שהן הכינו סיכת ראש אחת (לימדנו אותן גדלים בעזרת צורות הלבד), הגיעו למסקנה, שכנראה בקשרי היצירה ביני ובין דוגמנית הידיים שלי, אין להן מקום ופרשו משולחן היצירה די מהר.

אני חושבת שאני עולה על דרך המלך, גם אם היא תחרוג טיפה מהתקציב שהקצבנו לתקופה הזאת, גם אם מתעסקת בשטויות, גם אם תגרום לנו לשלח עוד מזוודה איתנו בחזרה לארץ, היא ממלא לי את הלב באושר.

ומה עם הבנות? שבוע הבא קבענו להכין איתן מתלה מיוחד לסיכות. ובשבועות שאחרי? תלוי מה הפינטרסט יגריל בחובו. ומתי אני אסיים את התזה שלי. (אמא, אני בכלל לא פה כותבת פוסט חדש, אלא קוראת המון מאמרים שיעזרו לי להתקדם עם התזה).

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה