הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

אחרי שהבנות נולדו, והשגרה קצת לוחצת, סימני האהבה משתנים. מסתבר, למזלי, שהם לא נעלמים, הם פשוט משנים צורה. צריך להכיר אותם כדי לחוש באהבה האמיתית. פוסט של השראה לקראת יום המשפחה והולנטיינס דיי. באהבה.

04/02/2013

סימנים של אהבה:

תקופה לא פשוטה עוברת עלינו בחצי השנה האחרונה, המון שינויים, מעברים, סיטואציות שלא מוכרות לנו.
אפשר לאמר שהשינוי הגדול הגיע לאחר הלידה של נעה, וההתרגלות לסטטוס החדש של משפחה בת 5 נפשות – כמו בספר הכללים שלא כתוב:
אבא, אמא, ילדה גדולה, ילדה נוספת ולברדור.
לאחר מכן ההתפטרות שלי ושלו בשל הרילוקיישן, המעבר להורים שלי עד לנסיעה, הנסיעה לחו”ל וההסתגלות לחיים החדשים אך הזמניים פה באמריקה.
לא פשוט כל כך הרבה שינוים בפחות משנה וחצי. וכנראה שגם עלינו, השינויים האלו קצת משאירים סימנים.

כולם פה באטרף על הולנטיינס, ושם על יום המשפחה / יום האם. אם היתי בארץ, אני מניחה שהיתי מתמרמרת כמו בכל שנה מזה שלוש וחצי שנים, על כך שהלאימו לנו את יום חגנו. אבל מילא. עכשיו אני פה, והולנטיינס, והלבבות, והשוקולדים עשו לי קווצ’ בלב. כי אני מרגישה שבמקום מסוים, האהבה פינתה מקום לשגרה. קצת מפחיד. קצת לא נעים אפילו. מה, גם אנחנו נגמור בסטטיסטיקות?

אתה אוהב אותי?

שאלתי את המגדלור שלי, אם הוא אוהב אותי כמו פעם. הוא ענה לי: “לא”.
נעלבתי נורא.
אבל אז הוא הסביר לי, שבהתחלה זאת לא אהבה, זאת התאהבות, זה לא חכמה להיות מאושר כשאין את הילדות על הראש, ושאין את הלחצים של הכסף על הראש, ושאין את השינויים ותחושת הזרות. עכשיו, לעומת זאת אפשר לאמר שזאת האהבה האמיתית, כי יש כל כך הרבה דברים בדרך, ועדיין אנחנו ביחד. משפחה. אוהבים בטוב וברע.

חשבתי על מה שהוא אמר ונזכרתי איך פעם היתי משאירה לו פתקים חמודים וזה היה עושה לי טוב, היום, הדבר הבטוח שנשאר לו זה כתמי הנזלת של הבנות על החולצה… מצד שני, שכשלקחתי את נעה אתמול בארבע בבוקר אלינו למיטה, (כאבי שיניים זה דרעק), וכשהיא רק רצתה להתרפק איתנו במיטה, עלינו, ולא על הכרית, הוא אמר לי שהתמונה הזאת שלי ושלה ביחד עושה לו הרחבת עורקים בלב ודופק מואץ מהתרגשות, כי ככה הוא דמיין משפחה. (רופא רופא, אבל ראבאק, פעם הבאה דמיין אותנו בריאים בשביל ההתרגשות, אוקי?)

ואז נזכרתי בסבתא שלי ז”ל, שתמיד אמרה לי :”גם כשאני מתווכחת עם סבא משה אני אוהבת אותו, כי מותר להתווכח, ואפילו כדאי. אסור לשמור דברים בבטן. והוא אוהב אותי גם, אחרת לא הינו ביחד 50 שנה”. וסבתא שלי, שתהיה בריאה (היא נפטרה אמנם, אבל בחיי, שתהיה בריאה), אהבה מאוד להתווכח איתו. מ-א-ו-ד. אבל מצד שני, גם היתה עם סבא שלי ביחד 50 שנים. בטוב וברע.

השראה לאהבה:

אז לכבוד יום האהבה, ולכבוד יום המשפחה, ביחד ולחוד , חיפשתי דברים נחמדים באתרי האינטרנט השונים, שנוכל לעשות גם עם הבנות וגם עם המגדלור. ככה סתם, בשביל לצאת מהשגרה הטובה, לזכר ימים של התאהבות.

p.s I love you:

באחד האתרים ראיתי את קיר המשפחה. היה לנו קיר דומה בבית בארץ רק עם מסגרות, ומכיוון ואני לא יכולה לתלות פה שום דבר (כי אחרת אני צריכה להביא אותו במזוודה לארץ, ואין לי מקום) אז החלטתי לשנות קצת את הקונספט. לקחתי מכל שנה שלנו ביחד תמונה מנצחת, שאומרת משהו על ארוע משמעותי באותה שנה. רשמתי את הארוע ואת התאריך. כך לכל שנה תמונה. (יש שנים שכוללות 2 תמונות או קולאז’ כי היה מאוד מאוד קשה להחליט איזו תמונה). אם היתי בארץ, היתי מדפיסה על קנבסים קטנים ותולה. מכיוון ואני פה, אני אדפיס את התמונות ואדביק בוואשי טייפ על הקיר בחדר השינה שלנו. אתמול גם הזמנתי באמזון מדבקת קיר פשוטה ויפה שפשוט מסכמת את הכל  על ידי המשפט: p.s I love you . כל כך פשוט, כל כך נכון.

קיר של אהבה - לחיצה על התמונה תקשר לבלוג ההשראה

נגיעות של אהבה:

שבוע לאחר שהכרנו, הוא יצא להפלגה ,במסגרת הצבא, של כמה ימים, אז הכנתי לו הפתעה בתיק, קופסא מלאה בשוקולד נשיקות. ככה, בקטנה, לתשומת לב שלא ישכח אותי. (מסתבר שזה היה אחד הטריגרים החזקים לעובדה שהוא התקשר אלי אחרי ההפלגה, כי נתתי לו תשומת לב מיוחדת). הנה מספר רעיונות של תשומי, ככה בקטנה. לא יותר מדי השקעה. רק כדי לאמר: הי, אני פה, ואני חושבת עליך.

הרעיונות בתמונות הם בסיסיים ולא לוקחים יותר מדי זמן להכין: הלינקים מובילים לאתרים שמהם קיבלתי השראה.

אמבטיה מלאה בלבבות מסול, (ביום המשפחה אפשר להכין את הלבבות מסול עם שמות בני המשפחה ופשוט להדביק את הלבבות לפי הקישורים המשפחתיים על הקיר של האמבטיה). ליום האהבה אפשר לעשות “ספא ביתי” ופשוט להרגע באמבטיה.

פתקי לבבות : גם על הלאנצ’ בוקס של העבודה אפשר לתקוע את הלבבות, או בארנק, או על השמשה של הרכב, או בעצם בכל מקום.
לוקחים בריסטול או דף או פיסת ניר כזאת או אחרת, גוזרים בצורת לב (אם אני יכולה , כולם יכולים), כותבים משהו, אפילו “ממני” מספיק. ותוקעים את הלב בכל מקום שעולה על הדעת. זה כל כך כיף לקבל לב. במיוחד כשלא מצפים לזה. (אפשר גם לסמס אחד באמצע יום העבודה). פתקי לבבות על מברשת השיניים, או סתם כך על החלון.

שלט בכניסה לבית: האמת, שלרגל יום המשפחה אפשר להושיב את כל המשפחה ביחד, ולהכין שלט לדלת. כל אחד יביא את הטאצ’ שלו. (ולא, נזלת לא נכללת בסיפור). אפשר גם להכין הפתעה למישהי/ו כך סתם על הדלת. אני בד”כ מכינה לימי הולדת שלט כזה רעוע אבל מרגש ותולה באמצע הלילה כשאף אחד לא רואה. תשאלו את המגדלור, כבר כמה פעמים הוא הופתע בחמש וחצי בבוקר, לפני שהוא יצא לעבודה, או חזר מכנס בחו”ל.

התשוקה לאכול:

בשלנית גדולה אני לא, חבל, אולי ככה יכלתי לככב יותר בבאנרים של “הכי נקראים” (עד כאן מרמור קולינרי).
בכל מקרה, ליקטתי כמה רעיונות נחמדים, שגם בשלנית גרועה כמוני יכולה לבצע. (או מקסימום לשלח למגדלור שיסתכל ויבצע עם המון אהבה).

תותים: אני לא יודעת למה פסיפלורה נקרא פרי התשוקה, אני חושבת שתות יכול בהחלט להיות תחת הקטגוריה הזאת בלי שום בושה. למתוחכמים – לעטוף את התות בשוקולד, למשפחתיים – פונדו תות משפחתי (אצלנו זה עובד יופי ללא השוקולד אלא רק עם קצפת וסוכריות צבעוניות), ולמשקיעים – שיפודתות שחתוך בצורת לב כמובן. לסופר משקיעים ולסופר משפחתיים – לקחת כל שיפודתות, להכין תוית עם שם ולהקדיש כל שיפודתות למישהו מהמשפחה. כמובן שעל כל תות שנאכל מחזיק השיפודתות צריך להגיד מה הוא אוהב במשפחה שלו.

לבבות בכל מקום: בעוגיות, בסנדוויצ‘, בביצה, בקפה של הבוקר, ולאילו שבדיאטה - תשקיעו תשומת לב בתפוח.

לעשות אהבה:

מכיוון ואני זוכה להנות מבנותי יותר שעות ביממה פה באמריקה. (לטוב, ולרע). ליקטתי מספר רעיונות שאפשר לעשות עימן, שקשורות לאהבה ולמשפחה.

הכנת שרשראות: אפשר להכין שרשרת לחלון או לדלת, עגולה או ישרה, תלויה או מודבקת, העיקר שתהיה שרשרת, עם לבבות (כמובן). אפשר להכין מאחורי כל לב שם או להדביק תמונה של בן המשפחה, ולקראת השינה להגיד לכל אחד לילה טוב. אבל, זה כבר תלוי בגודל של המשפחה. אני מכירה משפחות שטקס שינה כזה צריך להתחיל שעתיים לפני שעת ההרדמה.

הכנת שלט שנתי של כפות ידיים: זה רעיון ממש מדליק. ניסיתי להכין כשהבנות נולדו עם כפות הרגל (אבא אורטופד, זה פטיש אצלנו כפות רגליים), אבל הן זזו, וזה לא יצא טוב. אולי עכשיו להכין שלט שנתי עם כפות ידיים יכול להצליח לא רע.

הכנת בובות אמורפיות של המשפחה: לכל אחד יש את הבובה שלו. אני היתי מדביקה לבובות האלו עיניים זזות, כדי שישמרו עלי בלילה כשאני הולכת לישון.

אז מה זאת אהבה?

כנראה שהמגדלור שלי צודק, ושכל התמונות בפיסבוק שהחברים מעלים (וגם אני) מעוותות את המציאות, כי לא הכל כל הזמן יפה, ורוד, ומחייך. זאת תמונה שאנשים מוציאים החוצה. ואז כשיש יום רע, או כשמתווכחים, או כשהבנות מוציאות את הדעת, לא כדאי להציץ בפיסבוק כי אז אני מרגישה עוד יותר רע עם עצמי, שאיך זה שהחיים יפים אצל אחרים ואצלי כל כך קשה. אז כן. כנראה גם כשקשה הכל בסדר. ועדין אוהבים. זה פשוט לא מצטלם כל כך יפה, ואז ממציאים אמרות, שברגעים של חולשה נועדו לחזק.

ופסקה אישית, למגדלור שלי: למה מגדלור? כי אתה רואה את הים כשהוא שקט וכשהוא גועש, ועדיין יודע להאיר את הדרך באמצעות הראיה המיוחדת שלך מעבר לאופק. וגם כשאצלנו (הנמוכים) האופק נראה סוער ואפור, אתה יודע לתאר את מה שאתה רואה, שמאחורי הסערה יש שמיים כחולים וריקים מכל עננה.

ותמונה אחרונה מוקדשת למשפחה שלי (חברים וחברות נכללים אצלי בקטגורית המשפחה):

יום משפחה / ולנטיינס שמח. באהבה.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה