הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

שבועיים אחרי שנחתנו באמריקה לטובת הרילוקיישן, מספר עצות לרילוקיישנרס המתחילים.

28/12/2012

אני פה אני פה!!! נחתנו.
כבר הרבה זמן לא כתבתי, בכל זאת נחתנו באמריקה, ואין לי עדיין WIFI ומקלדת בעברית. אבל חברה שלי שלחה לי לינק משובח, שאיתו אני יכולה לכתוב, גם במחשב האמריקאי שקיבלנו, בעברית.

נו, אז איך זה לגור באמריקה?

פאקינג קולד!!!! מזל שהטמפרטורות בפרנהייט, כך ש36 מעלות נשמע המון, אבל בתכל’ס זה יותר קרוב לאפס ממה שחשבתי.
פאקינג אמזינג!!! הכל פה ענק! פשוט ענק.
כשהזמנו פיצה זוגית, זה הספיק לנו ליומיים, וכשהזמנתי שני דיאט פפסי קטנים, קיבלתי 2 בקבוקי פפסי שהספיקו לשבוע.
חשבתי מה לכתוב על אמריקה ועל ההתאקלמות שלנו פה מבלי לשעמם יותר מדי, כי בכל זאת, זה שגרה וכו’, והגעתי למסקנה שאני פשוט אעשה סוג של חשבון נפש של הדברים הטובים שעשינו לקראת הנסיעה ואלו שהיו פחות מוצלחים.

הטיפים שיעשו לכם את הרילוקיישן הבא לטוב יותר:

הטוב -
להביא כח חלוץ או כח עזר –
הרבה מהישראלים שהכרנו פה יצאו ככח חלוץ לארגן את החיים החדשים. מה זה כח חלוץ? אחד מבני הזוג מגיע חודש – חודש וחצי לפני המשפחה כדי למצא דירה, רהיטים, רכב, גנים וכו’. אנחנו זכינו בלוטו – הבאנו כח עזר. לפני שיצאנו לרילוקיישן, הינו במספר הרצאות בנושא רילוקיישן יחד עם רופאים נוספים, אחד הזוגות סיפר שהוא יטוס עם ההורים שלהם לעזרה. כמובן שהרעיון הזה קרץ לנו, וביקשנו מההורים שלי אם הם רוצים לבוא איתנו ולעזור.
ההורים שלי תותחי על!!! הגיעו לחודש וחצי של התאקלמות. הנחיתה היתה רכה כחמאה. בזמן שאנחנו הרכבנו רהיטים, רצנו לבתי ספר, סגרנו בירוקרטיות משעממות, הם היו עם הבנות באקווריום, במוזיאון ילדים ובמסעדות. ובאיקאה – אנחנו הסתובבנו ובחרנו את הריהוט הכי זול שיכלנו לבחור, והם היו 4 שעות עם הבנות במתחם של רהיטי ילדים ושיחקו במטבח ובקוביות.
חשוב למצא כח עזר שעוזר, לא שמעיק, או שמצפה לצאת ולראות אמריקה. כי זה לא קורה בשבוע הראשון, ולא השני (במיוחד כשכל כך קר בחוץ). יש לעשות תיאום ציפיות עם כח ההעזר שתפקידו לעזור, להיות סוג של ביביסיטר.
אנחנו זכינו, כי באמת ההורים שלי, אין עליהם. אלופים. אני ציפיתי שנגור בחירבה מגעילה עם אסופת רהיטים משומשים, אבל ההורים שלי, למודי שליחויות, לא מסכימים לכך, וקנו לנו ולבנות חצי איקאה. (לא אמא, אל תקני לנו את הספות הקטנות, שהאורחים ישבו על הספה שיש ואנחנו על השטיח, הוא מספיק עבה).
להכין את השטח כמה שיותר עוד מהארץ -
בשניה שקיבלנו אישור על הרילוקיישן, ביקשתי מהמגדלור את המייל של הבחור שאותו הוא מחליף, כי נו, קשרים חברתיים זה התחום שלי. שלחתי לו מייל נחמד (הי, גם אני לא דוברת אנגלית, ובכל זאת, היום עם כל האפליקציות שמסוגלות לתרגם ולתקן טעויות כתיב, זה כל כך עוזר ופשוט!!) והתידדנו לחלוטין. ממנו קניתי את רב הציוד שיש לנו בבית, הוא לא צריך אותו יותר, ואנחנו מאוד צריכים אותו. המחיר – מצוין, והזמינות עוד יותר. ביום הראשון לכניסתנו לדירה כבר המטבח היה מאובזר, הסלון, טלויזיה, דיוידי, מצעים, מגבות, מנורות ועוד. היה פה חסכון בזמן ובכסף. כן, צריך לעשות שינוי בראש? יד שניה??? מה לעשות, ככה זה ברילוקיישן עם תקציב סופר מוגבל, מכבסים ומשתמשים. גיליתי ד”א שברוב הדברים הוא בכלל לא השתמש. הרווח כולו שלנו.
מעגל של חברים –
ואם אני אגיד לכם שהיומן שלי התמלא כבר אחרי יומיים באמריקה בפגישות עם חברים לשבועיים הקרובים תאמינו לי? אז כן. חצי שנה לפני הנסיעה, כשידעתי שיש אפשרות לנסיעה שלחתי הודעה בפורומים שונים וגם בפיסבוק שאנחנו מיועדים להיות בבולטימור, ואם יש מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו (התאוריה גורסת שיש קשר של 6 אנשים בין מישהו למי שהוא חפץ להכיר) אז שישלח לי מייל. כבר חצי שנה שאני בקשר וירטואלי עם 4 זוגות ישראלים!!! 4!!! זה ממש הרבה. הם אפילו הזמינו אותי להדלקת נר עוד כשהייתי בארץ, כי ידעו שננחת באותו יום. אתם יודעים איזו תחושת חמימות זה עושה. ממש תחושה של בית. כמובן שכל הישראלים מאוד תומכים אחד בשני, והציעו מכל הבא ליד. חברים זה תמיד טוב.
ליצור קשר עם הקהילה היהודית -
ביום שבת היתי בבית הכנסת של בית הספר של תמר. כן, אני יודעת, חלק מחברי קוראים את המשפט הזה בהלם. אני, בית כנסת? ובכן, אם רוצים לרכוש חברים, צריך לשנות הרגלים. האמת, היה אפילו נחמד. פגשתי בקהילה היהודית כמה אנשים שהיו באמת נחמדים, שמחים ומקבלי אורחים בצורה מאוד מיוחדת. אני אפילו קצת מחכה ליום שבת הקרוב. כן, צריך לקבל את השוני, כמו שאנחנו מאוד שונים בנוף פה והם מקבלים אותנו. כבוד הדדי. רק ככה זה יעבוד.
לשאול שאלות, והרבה, מראש -
אני, כבחורה חופרת מטבעה, שאלתי את השאלות החשובות עוד כשהיתי בארץ. לא תמיד הבנתי את התשובות, כי צריך להיות באמריקה כדי להבין. אבל כשהגעתי לפה, הכנתי טבלה של הדברים החשובים והמידע מתוך המיילים ששמרתי לי בתיקיה מיוחדת. כשמגיעים לאמריקה, פתאום הדברים שענו לי עוזרים מאוד. חשוב לשאול על: מלון זול לימים הראשונים, השכרת רכב זולה לימים הראשונים, מקומות טובים לקנות אוטו, ביטוח, מוסדות לימוד לילדים, שכונות מומלצות למגורים, חנויות זולות, שווקים, חנויות כשרות, חנויות בגדים מומלצות, מחירי מחיה, אינטרנט ותקשורת, תחבורה ציבורית, תעסוקה לילדים, איזורי טיול.
כמובן לא לשכח לבקש מספרי טלפונים של החברים כדי שנוכל ליצור איתם קשר ברגע שמגיעים.
לקנות עגלה לילדה הגדולה -
אחרי שהתווכחתי עם אמא שלי שתמר כבר מספיק גדולה והיא לא צריכה עגלה, אמא שלי “הקשיבה” לי כמובן, וקנתה עגלה….. ואז שוב התווכחתי איתה שעכשיו תמר תהיה דבוקה לעגלה כל התקופה בארה”ב ואנחנו נאכל אותה. אמא – זה היה הרעיון הכי טוב EVER. להיות עם 2 ילדות, שהתעוררו בשתיים בלילה לטובת הטיסה, ב3 שדות תעופה, ועם תינוקת אחת שלא ישנה דקה כל המסע, עם 2 עגלות זה הכי קל בעולם. לא יכולה לחשוב על זה עם עגלה אחת….
מחשבים ודברי אלקטרוניקה -
לקחת בכונן נייד את כל החומרים שחשובים לכם, כי אולי באמריקה תהיה לכם סוף סוף הזדמנות לערוך אלבום תמונות בלופה, אחרי שהאחרון שהנפקתם היה יומולדת שנה לתמר. (כאמור, הילדה בת 4 אוטוטו)
לא לפחד מדיסקים באנגלית לילדים -
ההורים שלי קנו לתמר דיוידי חמוד שמלמד אנגלית בצורה מאוד יפה ונחמדה. נכון, תמר לא יודעת אנגלית בזכות זה, אבל ביום הראשון שהיא היתה בבית הספר, הם שרו שיר שמופיע בדיסק, והיא ישר צעקה: “הי זה ממיני איני מו” והיתה מאושרת.
אני חושבת שבזכות הסעיפים האלו, תוך 4 ימים הדירה היתה מוכנה למגורים ואף לאירוח.

הפחות טוב -

טיסה עם ילדים.
לא משנה כמה הילדות שלי נחשבות לילדות טובות. לטוס טיסה טראנס אטלנטית עם ילדות זה קשה. ועוד ההורים שלי היו לעזר רב איתן, עדיין. זה היה קשה. כמובן, שנסחבנו עם 4 מזוודות טרולי כמו סתומים, למדנו – לא לקחת טרולי כשמדובר על טיסה עם ילדים. זה לא עוזר שהחיתולים / צעצועים / מגבונים / מטרנה נמצאים מעל הראש במזוודה מחורבנת שקשה לפתוח, במקום בתיק גב קטן ונחמד שאפשר לשים מתחת לרגליים, והוא נגיש לחלוטין.
כן, הכנו מדבקות, וטושים ומשחקים ודיוידי ואוכל וקשקושים, עדיין זה היה קשה. פשוט צריך להיות מוכנים לזה מראש.
תרופות -
לדחוף את התרופות למזוודה הגדולה, ולא לטרולי זאת טעות. כי הרי ברור שברגע שעולים למטוס ואין תרופות, ומישהו מאיתנו הוא אלרגי לאבק, ואין לו את התרופה לאלרגיה, נו. ביג מיסטק.
נעלי בית -
מי שלא לוקח את נעלי הבית שלו, ומשאיר אותם ליד המדרגות של הבית, שיאכל אותה כל החורף הקר באמריקה. כי באמריקה, לא משנה כמה שאחפש, לא אמצא את נעלי הקיפי האהובות שלי. כן, כן. אני, זאת שכל חורף נועלת את אותן נעלי קיפי, הפקרתי אותם לאנחות בישראל. אחותי, אשלח לך את הכתובת שלי פה, אנא שלחי אותם בפדקס. תודה מכפות רגלי הקפואות.
את זה אני אקנה כבר באמריקה -
אם היה לי פה את כל מה שאמרתי “את זה אני אקנה באמריקה” היתי מרגישה הרבה יותר טוב. נכון, הכל אפשר למצא פה, אבל אם כבר יש, אז לקחת, כי עכשיו למצא אציטון, איפור, גרביים, חזיה טובה, מגפיים – זה לא בשמיים, אבל אין זמן לזה בשבועות הראשונים. מקסימום מביאים (שווה להוציא 60$ על מזוודה של אובר וויט) וקונים אח”כ.
החודש הראשון יקר. מאוד יקר -
כמה פעמים שעשינו חישובים על הוצאות צפויות. החודש הראשון יקר ולא משקף את ההוצאות השוטפות בהמשך (כך אני מקווה). כי הקניות שעושים הן קניות של דברים שישמשו לכל התקופה או לתקופה ארוכה כמו ניר טואלט, ריהוט, חומרי נקיון וכו’, וגם בהתחלה קונים במקום הראשון שרואים, ולווא דווקא במקום הזול.
לא לנהוג בשלג אם לא יודעים- מנסיון. זה מפחיד ומסוכן.
זהו נראה לי, בטח יש עוד טיפים שאזכר בהם בהמשך
.
אה כן – פגשתי חבר’ה שמטיילים עם כלבים בנמל כל יום ראשון כדי להראות לאנשים עד כמה שכלבים הם לא מסוכנים. חמודים. גם האנשים.בסטארבקס יש וויפי חופשי ובVOD יש האנטומיה של גריי. אני כבר מרגישה בבית :)

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה