אחרי שהענן יתפוגג, אולי נתאמץ בשירות לאזרח?

מאוד רציתי לכתוב על אהבה, היו לי כמה תובנות בנוגע למושג אהבה,

ואחרי שדיסקסתי אותן עם חברה (הי טהר),
ואח”כ עם המגדלור (הי אמור, לא חפרתי סתם)
הבנתי שהנה יש לי חומר לפוסט רציני
אבל אז הפג’ר 5 הצליח להחריב לי כל מוזה.

אז מה עושים כשאין מוזה?
מתחילים לבצע משימות שנואות במיוחד, - כמו לחסל את ערימת הבירוקרטיה שמונחת לי לצד המקלדת מזה חודשיים.

האמת שאני לא יודעת מה אני מעדיפה, להתעמת עם הבירוקרטיה או להכנס לממ”ד.
(ברור שאני מעדיפה שקט בטחוני אבל גם שירות לאזרח ראוי אני חושבת שזאת לא בושה לדרוש)

מייל? מה זה? לא, לא בואי אלינו. עוד חודש יש תור פנוי

בתור אשת אינטרנט, שמבלה יומם וליל באינטרנט,
יוצרת רשתות של קשרים עסקיים וחברתיים רק בזכות המקלדת והעכבר,
אני מצפה שאוכל לפתור את כל עניני הבירוקרטיה באינטרנט, באמצעות מייל.
מסתבר שישראל היא מדינה חסרת תשתית לטפל בבעיותיה הפנימיות באמצעות המייל.
סביר להניח שהתשתית פעם הונחה, אבל בקומבינה, ומאז מנסים למצא איפה מחברים את השקע לתקע.
אפילו המצאת המאה המוסדית- הפקס, בדרך כלל לא עוזר פה.
ועל טלפון אין עם מי לדבר, וזאת התברר לי בד”כ לאחר המתנה ממוצעת של 23.5 דקות על הקו.
(רק אצל 2 נותני שירות זכיתי לשמוע מהו מיקומי בתור, כל היתר שמו לי מוזיקה מעצבנת או פרסומות על כמה שהשירותים שלהם נהדרים)

מקור תמונה מהבלוג lou boos and shoes

מלחמת התשה

מכתב שהיתי צריכה דחוף מביטוח לאומי – רק בדואר.
אישור שהיתי צריכה מהבנק – רק בסניף האם, ולא עזרו ההפצרות שכבר חתמתי על האישור הזה לפני כחודש מול הפקיד ומול סגנית מנהלת הסניף.
כרטיס אשראי חדש שהנפקתי בסניף המקורי וביקשתי שיעבירו אותו לסניף שקרוב לזכרון הועבר, אבל בלי הקוד. הקוד מעולם לא הגיע לסניף האם.
ביטול הוראות קבע של הארנונה- רק פיזית, ואם אני אשלח פקס הם לא יודעים מתי זה יטופל כי אין להם כח אדם.
ביטוח רכב – אי אפשר לבטח רק לחודשיים אלא לשנה שלמה, אבל לפני הנסיעה שאתקשר והם יחזירו לי את היתרה, ולא, הם לא יכולים לכתוב במחשב מועד הפסקה עתידי של הביטוח.
במשטרה – בטלפון ביררתי מה צריך כדי להוציא תעודת יושר, ברור שמה שאמרו לי במוקד שונה לגמרי ממה שאמרו לי בתחנת זכרון ושונה לחלוטין ממה שאמרו לבעלי באותה תחנה ביום אחר….

הממיר של יס עדיין מחכה לטכנאי שיקח אותו – הוא פעמיים נסע להרצליה המסכן, למרות שאמרתי להם במפורש שכבר עברנו לזכרון.
הראוטר של האינטרנט של הוט – אנחנו צריכים להחזיר אותו  בעצמנו למוקד שירות כי הם לא באים לקחת מאיתנו. מהוט נמסר שהם לא יס.
סלקום – שלחו לי במייל מכתב ביטול, אבל אני לא סומכת עליהם בכלל לאור היסטוריה מפוקפקת ולכן אשלח את עצמי לבד למרכז שירות, אחכה בתור שעתיים, אתעצבן ואפטר מהם לעד.

הותשתי סופית.
אולי כבר עדיף להשאר בארץ, מבלי לבטל, לשנות, לעדכן, לבקש מידע אודותי מגורמים שאמורים לספק לי את המידע הזה, מידע שאני משלמת עליו כסף, והרבה.

אולי אני חיה בבועה, שבה האינטרנט הוא כלי מצוין להעברת מסרים מהירים, קבלת תשובות ופתרונות.

וירושליייייייים

לעזאזל, בזמן הזה שבו אני מחכה לסגור את הבירוקרטיה הישראלית הספקתי: למצא דירה בארה”ב, לרהט את הדירה, לשכור רכב (את זה אמא שלי מצאה),
ליצור מעגל חברים של 4 ישראלים שגרים שם ורק מחכים שנבוא,  להציע הצעת בארטר של חינוך הבנות שלי תמורת מדיה חברתית, לקבל עליה תשובה מספקת,
ואפילו לקנות לתמרי מיטה באינטרנט שתחכה לה אחרי 5 ימים בבית מלון (שגם אותו הזמנו באינטרנט) בדירה.

אבל יש אור בקצה המנהרה.

מסתבר שהטופסולוגיה לאוסטרליה הרבה הרבה הרבה יותר קשה.
טוב נו, הם אי.
לשם האינטרנט בטח עוד לא הגיע.
ואם הוא הגיע, צריך כבל ממש ממש ארוך כדי להקיף את כל האי. בטח יקח שנים לבנות אחד כזה.
ויש להם גם חור באוזון בגלל הפלוצים של הכבשים.
זה בטח גם מסביר כמה דברים על 8375 ואחד הטפסים שאנחנו צריכים לשלח להם (כולל כמובן מיופה כח נוטריון ונאמן למקור)

ולשירת התקווה הקהל מתבקש לעמוד

אין לי ארץ אחרת,
גם אם אדמתי בוערת.

כנראה.

חיבוק גדול לכל האנשים שעוסקים במלאכה בעמוד ענן.
מקווה שהאפיזודה תחלוף במהרה עם התוצאה הטובה ביותר שניתן להשיג.
חיבוק ליושבים בממ”ד, במקלטים, במדרגות,
ולדודה שלי שושי חיבוק חזק במיוחד אחרי שבעיר שלה נפגע בנין.
שוש, זוהי קריאה אחרונה – קחי יום חופש ובואי לנח אצלנו.
ולאח שלי, שגם בגילו המופלג מתייצב לצו 8 כאילו הוא חייל מורעל. שאפו.