הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

רגע לפני שטסים לארה”ב הצפנו לחודשיים וחצי לזכרון, להיות אצל ההורים. ופתאום אני מבינה, שחו”ל זה כבר כאן. גם קצת מבחינת הנוף, אבל בעיקר מבחינת תחושת המרחק.

02/11/2012

בטח שלא היתי פה כבר הרבה זמן,
למי יש זמן בכלל לכתוב בלוג?
מאז שהתפטרתי מעולם לא היתי כל כך עסוקה.

מכירים את הארנב של עליסה בארץ הפלאות? – אז ככה בדיוק.
קמה בחמש בוקר בד”כ (אוי הבנות, הבנות מעירות אותי),
אבל הפעם עם שמחה בלב.
עובדת על 3 דברים עיקריים,
ועוד בירוקרטיה מעצבנת ומתישה לקראת הנסיעה.
ביניהם (זה שמותר לי לספר עליו) פתחתי לתזה שלי בלוג עצמאי
מוזמנים ללחוץ פה.
אם מעניין אתכם לקרא על המפה התקשורתית והדיגיטל, זה המקום.
באוקטובר הכל היה עוד סביר,
הנסיעה לארה”ב נראתה רחוקה,
אבל עכשיו כבר נובמבר,
אפשר ממש לתאר את הטיסה ב – “עוד חודש וחצי בדיוק אנד קאונטינג…”

הו הבירוקרטיה....

הנה, אני רק מתחילה לכתוב על הנסיעה,
והמיגרנה חוזרת.
לא, אני לא בלחץ בכלל,
אני סופרררררררר בלחץ,
מרגישה איך מחוגי השעון מוחצים אותי לאט לאט.

המיקום שלנו כרגע בזכרון מאוד מקשה עלי,
נכון, זכרון יפה, ואני אוהבת את המושבה מאוד,
והאנשים ממש מקסימים (זאת לא קלישאה),
והגנים של הבנות – אין מילים,
במיוחד הגן העירוני “רקפת” של תמר -
וואו, אם ידעתי שככה גן עירוני יכול להיות,
עם גננת אוהבת, חכמה, יצירתית, משקיענית, כנה,
אז וואלה, הייתי מכניסה את תמר עוד קודם אם היתי יכולה.
אבל זכרון רחוקה,
במיוחד אם יש לי כמה פגישות במרכז,
ואז להגיע ברכבת זה לא אפשרי,
אז זכרון  נעשית רחוקה יותר.
והנסיעות קשות, מעייפות,
והעובדה שכל יום צריך לצאת ממרכז בשתיים כי הבנות מסיימות גן…

הבובות שלי

בקיצור – לא פשוט.

ופתאום,

קצת לא  בא לי לנסוע.
(מותר לי בכלל לכתוב כזה דבר?, הרי התחיבתי פה..)
אני יודעת שיהיו קשיים,
ואני יודעת שאני עוצרת הרבה דברים שהתחלתי בתקופה האחרונה,
ועכשיו קצת חבל לי שהנסיעה באה דווקא עכשיו.
וגם,
ממממממ,
(אולי גם את זה לא כל כך כדאי לכתוב, אה..)
הבנות שלי, אלו שאני ממש אוהבת, וכו’,
ממממ, אפשר שילכו לגן ולא ישארו איתי בבית, שם בארה”ב המבודדת?
אני באמת לא בנויה להיות כל היום, והצהרים, והערב איתן,
זה לא בא מחוסר אהבה,
אני מעריצה את הבנות שלי,
הן מתוקות, ויפות, וחכמות ומצחיקות,
אבל אם אני אשאר איתן בבית, לבד, במשך 7 חודשים רצופים,
לי,
לאמא שלהן זה לא יהיה טוב.
אני רוצה להמשיך במיזמים שלי,
ובשביל זה אני צריכה את ה5 שעות “שלי”,
את זמן התעסוקה שלי עם הדברים שלי.
ושוב, זה לא בא מהמקום של “אני לא מסוגלת להתמודד איתן”
אלא מהמקום של “בתור מי שאני, אני צריכה את הזמן שלי לדברים שלי”
והמקום הזה מרגיש לי לפעמים לא נח, כאילו שאני צריכה קצת להלחם עליו עם עצמי בעיקר.

היא לא עצובה, היא חושבת לעומק

טוב, הארכתי במילים,
ובכלל לא התכוונתי לכתוב בבלוג,
כי אין לי זמן…..

רואים, עושים חיים אצל סבתא בזכרון

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה