הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

איך טיול בבית בד הפיל לי את האסימון על חצי שנה שבה אהיה המחנכת של הבנות שלי. חינוך ביתי – היר וי קם.

08/10/2012

לארוז בית ומשפחה מאוד מלחיץ,
מה לזרוק, מה להשאיר,
מאיפה להתחיל,
ומתי מסיימים.

הינו צריכים להרגע,
להרגיש שוב כמו משפחה,
אז החלטנו יום אחד – מפסיקים עם האריזות ומטיילים.
אבל לא משהו רחוק מדי,
כי בכל זאת, אנחנו גמורים מהאריזות.
אז נסענו למושב חגור.
וטילנו בכרם זיתים ובית בד “שמנא”.

היה ממש כיף.
מזג האויר היה מושלם,
החברה היתה נהדרת.
קיבלנו קופסאות לאסוף זיתים,

הסבר על עץ הזית (הידעתם שעץ הזית חלול מבפנים?)

דפקנו את הזיתים בשטח

וגם נעה, לא טמנה ידה בצלחת

קיבלנו הסבר על טרקטור “המנערת”
שהפילה עלינו מטר של זיתים, תוך כדי ריקוד הגשם

ובסופו של דבר חזרנו לבית הבד כדי לקבל הסבר על יצירת השמן.

תמר מאוד נהנתה וגם נעה.

ואנחנו? לא יכולים לקנות דבר,
כי איפה נשים אותו,
והתבאסנו מזה נורא,
אז החלטנו לקחת החלטה -
לא נקנה לנו, נקנה להורים שלנו.
אז קנינו להורים שמן זית טעים.

ובדרך הביתה,
תוך כדי נחירות הבנות מאחורה,
דיברנו קצת על האריזות, ומה שצפוי לנו,
ואז נפל לי האסימון

חינוך ביתי – כנראה שלשם אני הולכת,

יותר נכון – טסה.
ככל שאני חושבת על זה יותר,
אני יותר נלחצת,
אני? עם הבנות? כ-ל היום? לבד?

אין לי בעיה להיות איתן לבד נגיד 5 שעות,
אולי שש שעות או שבע,
אפילו שלושה ימים רצופים זה בסדר.

אבל תמיד מה שהחזיק אותי זה הידיעה שיש גן בסוף החופשה.
ועכשיו, זה היכה בי -
יש סיכוי גדול שבחצי השנה הקרובה של 2013,
שתי בנותי , יקירותי, מחמלי נפשי,
תהיינה איתי ששה חודשים קרירים
(מה קרירים? קפואים!! שלג יורד שם)
ואני, האם המסורה,
(הנה, שמתי את הסינר עלי)
תהיה מוקפדת על חינוך הבנות.

אז נכנסתי בחיל ורעדה לפינטרסט,
כדי לקבל השראה ל”מה לעזאזל אני אמורה לעשות איתן”
ויש שם דברים לא רעים בכלל.

ומכיוון, ואני לא אוהבת להגיע למקומות זרים לא מוכנה,
החלטתי להתחיל את הניסוי כבר פה,
בארץ חמה, יבשה (הי, היורה היום לא נחשב)
ומוקפת באנשים שמחבבים אותי.
(וכאלה שמוכנים לשמור על הילדות כשאני גמורה)

אז איך הכל התחיל?
מלסנג’ר את המגדלור כמובן :)

כל מה שעשיתי זה לשלח לו מייל:
(כמובן שאת הפניה יש לכתוב בטיזריות)
אתה מסוגל  לבנות אחד כזה לתמר?

האבא אחראי על הקונסטרוקציה, הכלב מפקח בניה

הופ, הוא נכנס לאמוק של אנרגיה,
ותוך שתי דקות וחצי,
2 קרטונים שנועדו לארונות המטבח,
הפכו ל”בית של תמר”

הוא בנה את הקונסטרוקציה
(ניסיתי, באמת שניסיתי להבין מהשרטוטים באתר, אבל לא הבנתי שם כלום)
ואני היתי ועדת קישוט.

הבית של תמר

הניסוי הצליח בגדול!
תמר היתה מבסוטית עד השמיים שיש לה בית של תמר כמו שליעל יש בית של יעל.
וכמובן שהיא דרשה לפתוח חלונות, וצבעה את קירות הבית.
ל-ב-ד

ואם עם הגדולה זה הצליח,
אז עם הקטנה זאת היתה חגיגה של ממש,
מאוד פשוט -
בהבלחה של הרגע החלטתי לקחת בקבוק קולה ריק שהיה מונח על השיש,
ואת הצבעים שהיו מפוזרים לכל עבר אצל סבתא.
הסיפור הוא פשוט  - להכניס את הצבעים לבקבוק.


שעה וחצי נעה שיחקה עם הבקבוק.
הרימה את הצבעים, ושמה בבקבוק,
לפעמים החליטה לטעום מהאדום והירוק,
ולפעמים להרים כדי “לשתות”
היא פשוט היתה בעננים!

ואני?
מסוחררת מההצלחה,
החלטתי להכין עם תמר שרשרת של פירות מסול.
עשינו חורים עם מסמר בסול,
והשחלנו לחוט.

תמר, אחרי 5 פירות מיצתה לחלוטין,
נעה, הבינה שמדובר בשרשרת ולקחה אותה אליה,
והוסיפה ואכלה את אחד התפוחים.

הסתכלתי על הקטנה,
הסתכלתי על הגדולה,
חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי,
ובסוף מצאתי את מה שחיפשתי:

אני: “א-ב-א? אתה פה?”
אבא שלי :”כן, אני פה”
אני:”טעמת כבר את השמן שקנינו לך?”
אבא:”כן, הוא אחלה”
אני: “אתה יכול להראות לי איפה שמת אותו?”
אבא: (מגיע במיוחד מהחדר שלו) “הנה, הוא פה”
אני: “יופי. תודה. אה, אם אתה כבר פה, בא לך לשים לאיזה שעה עין על הבנות? אני מתה לישון”
אבא: “אה, טוב, נו, אם לישון זה מה שאת צריכה”
אני: “כן, גם מורות מקבלות 20 דקות הפסקה”

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה