הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

2 פרידות ביום, מרגיש יותר מדי.

21/08/2012

לא משנה מה אתם עושים עכשיו,
אני, לדוגמא, עוד לא הולכת לישון למרות שכבר רבע לאחת בלילה,
חשוב לי לכתוב את זה.

קחו את הסלולארי שלכם,
תמצאו מישהו בספר טלפונים שחשוב לכם,
תלחצו על הכפתור הירוק ותתקשרו אליו,
לא, לא לסמס,
להתקשר,
להגיד “הלו, אני אוהבת אותך, יש לי מזל שאתה בחיים שלי”

היום נפרדתי פעמיים,

בבוקר נפרדתי מהעבודה שלי,
הגשתי מכתב פיטורין לאור הנסיעה לארה”ב הקרבה,
הפרידה לא פשוטה בכלל,
ועם זאת,
משב רוח רענן מלווה אותי,
כמו הקלה,
של דרך חדשה ולא מוכרת

אחרי ששלחתי סמס למגדלור שהתפטרתי,
הוא מיד התקשר אלי ושאל
בלי להגיד “הלו, מה שלומך, מה קורה”
“תגידי, אין לך פחד? פשוט התפטרת?”
עניתי לו “אתה נורמלי? ברור שהשחלות שלי רועדות מפחד,
אבל זאת גם הזדמנות פז בשבילי למצא דרך נוספת”

ובערב,
הלכתי לערב לזכרה.

איריס
30 יום בלעדיה,
מחלת הסרטן המחורבנת הזאת גמרה אותה.
תוך שנתיים וקצת.
והיא חסרה.
לי, לבעלה, למשפחה שלה ולחברות שלה הנפלאות.

ואחרי הערב לזכרה הבנתי משהו מאוד מאוד חשוב,
פאק איט עבודה,
שכר לא משנה – עוד אלף שקל, פחות אלף שקל,
מה שחשוב זה שלושה דברים,
בריאות, משפחה, וחברות טובות -
כל היתר כבר מסתדר.

חברות ארגנו לזכרה של איריס ערב,
וכל החברות שלה היו שם,
ישבנו ושתינו וצחקנו ובכינו,
וכשדני רובס התחיל לשיר
(תותח על שעשה הופעה מעולה בהתנדבות לזכרה)


כל הברזים נפתחו,
הסתכלתי על איריס שמוקרנת  על המסך
ושתיתי איתה לחיי החברות שלה,
האמיצות,
הנפלאות,
שליוו אתה בכל שלב של המחלה,
שתמכו ותומכות בדרור ודר,
ושתומכות אחת בשניה.

לידי ישבה ר.
כשדני רובס שר “משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו”
גילינו ששתינו משייכות את זה להריונות עם הגדולות שלנו.
וכשהוא שר “her comes the sun”
שתינו התלהבנו ואמרנו
אני: “זה היה השיר שלי ושל האקס שלי”
היא:”זה היה שיר החופה שלנו” והתחילה לבכות
וגם אני
ואז רצו 2 חברות אליה והתחבקו חזק חזק.
בעלה של ר נפטר גם כן מהסרטן לפני 3 שנים בערך.

מחלה מזדינת.

אתן מבינות?
בריאות, משפחה וחברות.
כשיצאתי מהערב הזה היתי צריכה כוס קפה טוב,
וחיבוק.
חיבקתי כל חברה שאני מכירה שם,
חיבקתי ובכיתי, והתחזקתי.

כשנכנסתי לאוטו התקשרתי למגדלור שלי
(יום שני, הוא בתורנות)
ואימתי עליו שאם הוא מתכוון למות לי לפני
ממחלה או מתאונה או ממות מפגר כזה או אחר,
שיזהר ממני, אני פשוט אהרוג אותו!
והוא איים עלי שחצי שנה כבר עברה וזה הזמן לעשות
את בדיקת השד השנתית.

ומשפחה?
יש לי משפחה טפו.
חמסה.
כבר 4 ימים שההורים שלי מאפשרים לי לא להרגיש את עול החופש
ועוזרים לי בלימודים, עם הילדות ובהתארגנות לקראת הנסיעה.
בנוסף,
ההורים שלי ארחו ביום ראשון את החברות שלי
על זאטוטיהם, בחצר שלהם.
מבלי להניד עפעף, ועוד עם להגיד: “נו, אז בסוכות את שוב רוצה שהחברות יבואו?”
אין.

זכיתי.

אז קדימה,

תרימו את הטלפון ותתקשרו.
עכשיו. כשיש לכם את הבריאות, המשפחה והחברות.
זה יעשה לכם את היום.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה