הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

שבוע עמוס שהתחיל בקריסת המחשב, בלילות נטולי שינה וחלום זוועות, והסתים במצגת לסמנכ”ל ובמשפחה וחברות.

10/08/2012

איזה שבוע,

מעייף, קשה, מעיק, מבאס

המון בכי, לחץ, כעס, תסכול

אפילו היה לי סיוט אחד שממנו קמתי מיוזעת וצורחת,

(כן, הוא כלל טילים ואירן והתקפות על הבית :()

ומתוך כך יצאו לי המון רעיונות, משימות, מחשבות, תכניות

ככה אני.

רעיונאית – מתוך סיטואציה א מגיעה לרעיון ג, חושבת על אופציה ד ומבצעת את חלופה ג.2/4א

רעיונאית.

איך זה קורה?

זה התחיל מהמחשב שקרס לו,

המשיך עם נעה שפינקה אותנו בשני לילות לבנים,

והסתיים עם שבוע רע בעבודה.

כדי לא להלאות , רק אספר שזה קשור למצגת שלא הוכנה בזמן,

למאבקי פוליטיקה על מסד נתונים שאמורים להיות במצגת,

על לחץ מיותר כי מדובר בהצגה לסמנכ”ל

ובסטודיו שאמר לי “הדמו לא יהיה מוכן בגלל טעות אנוש, תגידי לסמנכ”ל שידמיין איך זה אמור להיראות”

כמובן שאת הדמיון השארתי לסטודיו כשעניתי להם “תדמינו איך זה לקבל מכתב תום עבודה אתכם לאלתר”

אחרי 5 שעות, בחצות, הדמו נחת אצלי במייל כפי שביקשתי.

אבל מהבוס שלי קיבלתי על הראש בצורה לא נעימה.

והעובדה הזאת פלוס 2 לילות לבנים בזכות נעה, וחוסר האונים יצר אצלי בעיניים פרץ בלתי נגמר של דמעות זולגות.

אחד הקולגות ראה אותי, ובא אלי,

סיפרתי לו את הסיפור ואז הוא גילה לי סוד: “כשאני מתחיל לקלוט מצב שבו אני עלול לכעוס בעבודה,

אני פשוט מדמיין את הבנות שלי, את הבן שלי, את אשתי ואותי בבריכה, ביחד, ואז אני נרגע”

אחרי שסיימתי להציג את המצגת למנהל שלי, יצאתי לכיוון הלימודים.

אחרי שיחת טלפון קצרה עם המגדלור החלטתי שמספיק, אני צריכה את המשפחה שלי.

הלחץ והכעס בעבודה יכולים לחכות,

הלימודים גם כן,

אני עכשיו צריכה להיות עם תמר, נעה והמגדלור שלי.

ביחד.

משפחה.

האנרגיה שלי.

אז ארזנו את חפצנו והלכנו לשעה קלילה בים.

המגדלור שלי ותמר שיחקו בדרך לים,

תמרי לא ויתרה על הכתר שלה ועל שמלת הנסיכה.

איזה אושר.

פשוט.

אמיתי.

קל.

כיף.

הגענו לים והמגדלור שלי ותמר רצו לעבר השמש המלטפת.

אני נשארתי עם נעה, חשבתי לשכנע אותה לא לאכול את החול.

אבל החלטתי להניח לה ולגלות לבד איך היא מצליחה לפענח את החול, את המים המלוחים, את האויר.

היה כיף.

גיליתי איתה עולמות חדשים.

התמלאתי באנרגיות חדשות,

פתאום העננה בראש התחילה להתבהר,

הרעיונות התחילו לזלוג למחשבות,פחדתי שאם אני אנער את הראש מהר מדי, הרעיונות יפלו מהאזנים לחול שבחוף.

חזרנו הביתה.

התקלחנו ואז הלכתי לבלות בערב בנות.

חברתי רחלי הזמינה את אפרת חפץ לערב בנות,

ולא סתם.

אלא הכנו חבובות.

כל אחת את החבובה שלה.

כך, מ21:30 עד 01:00 ישבנו ותפרנו וגזרנו והדבקנו

וקשקשנו, ואכלנו, וצחקנו, ודיברנו, ושיתפנו,

והיה כיף.

כיף של בנות.

שיוצרות ופורקות ומתפרקות ומשתפות

ויוצאות לרגע מהשגרה של חיי היום יום כדי להכין בובה.

כמה דבילי, בובה.

אבל כל כך משמח.

כל אחת אמרה “את הבובה הזאת אני אשאיר לעצמי”

והיום כל אחת כתבה בפיסבוק: “רציתי אותה לעצמי, אבל הילדים הלאימו אותה תוך 3/7/10 דקות”

חזרתי הביתה ב01:30 – עיפה מאוד

אבל נקיה

מטוהרת ממחשבות

מלאת אנרגיות

ורעיונות.

השיחה עם החברות העלתה לי רעיונות נוספים,

ואפשרויות,

פתאום הדרכים נראו לא מפותלות וסתורות אלא פתוחות

ורחבות

ומענינות.

הביטחון העצמי שלי יצא לו מתחת לשטיח הרמוס,והחל לשוב אל חיקי.

את הבובה הראיתי למגדלור שהתלהב מאוד ורצה גם בובה בשבילו.

ותמרי,

בבוקר הצגתי לה את הבובה.

כי הכנתי אותה במיוחד בשבילה.

היא שמחה על הבובה מאוד וקראה לה אביגיל.

“אביגיל – התינוקת שלי עם השיער הארוך”

הנה,

שימחתי אותה,

יצרתי בשבילה משהו ששימח אותה.

רעיון.

יצירה.

שמחה.

והמצגת?

היום הצגנו אותה לסמנכ”ל.

כשחיכינו לחדר המצגות, הסתכלתי בחלון,

קומה 18 – יש המון מה לראות.

ושם ראיתי את השבילים, את הנוף הפתוח את האופק.

וידעתי ששם, יש רעיון חדש. באופק.

המצגת הוצגה,

הסמנכ”ל היה מרוצה

והפרויקט אושר.

עכשיו, צריך לעבוד קשה כדי להוציא לפועל את הפרויקט החדש.

והרעיונות?

נרשמו על דף,

שלא יתעופפו בראש.

חלקם כבר שלחתי במייל לאנשים רלוונטים,

חלקם סופרו בע”פ,

וחלקם עוד יסופרו בהמשך.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה