הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

החייתי תחביב ישן שלי, קומיקס ילדות. לא ציירת אני, כלל לא, אבל זה מהלב. וככה זה נראה.

21/06/2012

בפסח שיחקנו במשחק draw it

למי שלא מכיר, זה בערך כמו תכנית הטלויזיה “תן קו” רק בסלולר,

המשחק הוא בין 2 שחקנים, האחד מקבל מילה וצריך לצייר אותה,

השני צריך לנחש את המילה באמצעות הציור.

פשוט.

אז שיחקתי עם בת דודה שלי, מאי.

ואחרי שציירתי, והשקעתי, וצבעתי, והייתי מרוצה,

שלחתי לה.

לקח לה בערך שעתיים לנחש מה ציירתי.

זה היה צפרדע.

ואחרי זה עוד שעתיים להרגע מהצחוק שהיא נתקפה בו כשהבינה שבאמת ראיתי שם צפרדע.

מאז לא שיחקתי יותר… היא (וכל הסובבים באותו חג) טוענים שזה היה דומה לחייזר.

אני אוהבת אנשים שיודעים לצייר,

שיודעים להעביר את המילים שלהם באמצעות ציור, או תמונה, או מעשה אמנות אחר,

לי אין את זה.

יש לי רק את המילים.

ואת הרעיונות.

באותו פסח נזכרתי במשהו שכנראה הדחקתי,

פעם,

לפני הרבה שנים,

או כמו שתמר אומרת “בשבוע עבר”

היתי מצירת קומיקס.

כן,

היתה לי מחברת, ובה גוללתי את קורות משפחתי הקטנה,

בקומיקס.

השנים עברו,

עברנו דירות וארצות,

והמחברת אי שם בוודאי נזרקה למזבלה.

טעות.

כי כשחוזרים הגעגועים לימי הילדות,

אין כמו לפתוח מחברת קומיקס ישנה ומאובקת

כדי להנות מהנאיביות והיופי.

גם אם לא יודעים לצייר.

קצת אחרי פסח החלטתי שאני אשוב לקומיקס,

ואצייר אותו,

למרות שהוא לא כזה כשרוני ויפה,

ולא עם פוזיציה ויכולת ציור מעבר ליכולת של ילדה בת 5 (אולי)

אבל הוא שלי.

ואני אוהבת אותו.

והוא מביע , בעיני, המון.

והוא קצת מוסיף למילים חן ויופי.

אז מי היו כוכבי הקומיקס לפני 30 שנה?

אבא – אותו אפיינתי על ידי הפלאפלים שהיו לו על הכותפות.

אמא – אותה אפיינתי על ידי תספורת הקרה המוקפדת שיש לה עד היום

אחותי  - אותה אפיינתי על ידי המרובעות (היא היתה בכיתת מחוננים)

אחי – אותו אפיינתי על ידי הכעס, אני והוא הינו רבים המון (ככה זה אחים)

עם הזמן, נוספו לחיי המשפחה שלנו עוד יצורים נוספים, כמו הנרי החתול המיתולוגי

ולורי הכלב האסופי שלנו שמת בשיבה טובה טובה

אם נתעלם רגע מהערות ציניות וכו’,

אני חושבת שאחרי שראיתם את לורי הכלב

בוודא הבנתם  איך צירתי בפסח צפרדע.

לפני כשנה וחצי,

דיברתי עם דודה שלי על הבלוג, ועל הרצון העז שלי להכניס בו קומיקס.

וחשבתי לעצמי מי יכול לצייר לי את הדברים שיש לי בראש.

וחשבתי, וחשבתי, וחשבתי,

וככה עברה שנה וחצי,

ולא מצאתי אף אחד.

אז ציירתי.

אני.

את הקומיקס שלי ,

כמו לפני 30 שנה,

רק בהתאמה.

את תמר אפיינתי עם כתר על הראש ובצבע ורוד כמובן, כי היא הפרינססה של הבית

את נעה אפיינתי עם מוצץ בפה ובצבע ירוק, כי היא עדיין טריה

(בפועל נעה בכלל לא לוקחת מוצץ אלא רק אצבע, אבל מצד שני זה נראה מוצץ כמו שהצפרדע נראית צפרדע…)

את אבא אפיינתי עם סטטוסקופ, כי הוא רופא הבית שלנו

ואותי?

תראו איזה שדרוג עברתי ב30 השנים האחרונות -

מילדונת עם משקפיים

לאמא עם אודם על השפתיים

אחרי שהדמויות יצאו על הדף,

מיד ידעתי שאת פניני תמר אני אצייר,

כי הן כאלו נאיביות, ומתוקות, וילדותיות,

ממש כמו הקומיקס שלי

ולמי שלא מבין את הכתב…. (כן, אני אעבוד על זה)

תמר: “אמא תספרי לי איך היה לך בעבודה”

אמא: “היה בסדר, אבל בצהרים היתי מאוד עיפה”

תמר: “והלכת לישון על המזרון?”

אמא: “לא תמרי, לאמא אין מזרון בעבודה”

תמר: “אז תבקשי מאסא את המזרון שלו ותשני!”

אמא: “מה?!”

תמר: “לאבא יש מזרון כי הוא ישן בעבודה, תקחי את שלו והוא ישן בבית”

אמא: “תמרי, את יודעת לאן הולכים מחר?”

תמר: “כן, לחתונה!”

אמא: “ואת יודעת מה יש בחתונות?”

תמר: “אורות, ומוזיקה כמו בבר מצוה של עמית”

אמא: “נכון, וגם ריקודים ואוכל. את יודעת מי מתחתן?”

תמר: “כ-ן!!! אני ואבא!!!”

אז תודה לך מאי, שהזכרת לי נשכחות,

תודה תמר, שאת מאפשרת לי להחיות את הקומיקס שלי,

ואולי באמצעות המדיה האלקטרונית,

הוא גם ישמר לעד.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה