הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

אני לא יודעת איך זה קרה, אבל חברה שלי צדקה כשאמרה לי באחד הימים יונית, זה רק הולך ומשתפר, הולך ומשתפר, ובאותו רגע תהיתי, הרי כל כך טוב לי עם תמר, איך יכול להיות שלרגע של שיא יש רגע יותר גדול ממנו?

19/11/2010

בעוד שבוע נחגוג לתמר יומולדת שנה וחצי,
כן, אצלנו מציינים כמעט כל יום איזשהו אירוע חשוב,
יומולדת שנה וחצי מציין אצל תמר את תום התינוקות, ותחילת הפעוטות.

איזה הבדל,
מתינוקת שהיתה לרוב סטייק אנטריקוט בניחוח תינוק רך על מזרן הפעילות,
הפכה לנינג’ה ארוכת רגליים, אצנית למרחקי דשא רבים, ורודפת הכלבים הקטנה.

מצחיק לחשוב עד כמה התפעלתי מהמריירת הקטנה שהרימה ראש,
ואחרי שתי שניות הפילה אותו שוב על המזרן,
לעומת הילדה שמושכת את הכדור מהפה של גורדון הכלב, וצועקת עליו “האוס האוס” (להוציא את הכדור),
ועוד אחרי שהוא מוציא את הכדור, היא מחייכת חיוך סופר ממזרי, זורקת את הכדור, רודפת אחרי הכלב  וצועקת “מהר מהר”.

לאן נעלמה התינוקת שהיה כל כך קל להחליף לה חיתול ,
להלביש אותה, להשאיר אותה שניה בלי השגחה בסלון.
היום כל החלפת חיתול מלוות בהצגה שלמה של האמא שלה תוך כדי קפצוצים, ג’ינגולים, שירים ודגדוגים ,
העיקר שהילדה רגע תשכב בשקט מבלי לשלח ידיה לשם, לכאן, לשם , את זה, מה, חלב, צץ, ביי.

איפה היא אותה תינוקת קירחת שהיתה מתעטפת בשמיכי שלה ונרדמת במיטה בשעות קובועת,
היום יש לי פעוטה עם רצונות משלה, ועם יכולת להסביר לי שהיא עייפה, אבל מעדיפה עכשיו לצייר מאשר לישון סיאסטה,
ולא משנה כמה שאני אנסה לשכנע אותה, היא תצייר, ולא תישן.

האמת, אני יושבת בסלון ומקשקשת עם מר בחור שלי על תמרי,
כבר 3 דקות אני מקשקשת על הילדה,
אף פעם לא דיברתי על הילדה שלי בכזאת התרגשות,
אולי יותר נכון לכתוב, אף פעם לא הרגשתי כזאת התרגשות כשאני מדברת על הילדה שלי,
מספרת לו בשקיקה איך היא התלהבה מהשיפוע שיש לנו ליד הבית,
לקחה את הבימבה, שמה את הרגליים על הרגליות, ותפסה תנופה בשיפוע.
תוך כדי צרחות אושר היא דהרה לעבר השיח.
ושם נתקעה….
בשיח
כשהוצאתי אותה מהשיח
(כן, זה נשמע כמו סרט מצויר, ככה זה היה, אותי זה הצחיק מאוד)
היא לא נבהלה מהסיטואציה, עלתה עם הבימבה לראש השיפוע,
ואההההההההההההה
בום –
שוב לתוך השיח
(כמעט, הפעם הבנתי שכדאי שאני אעצור אותה מבעוד מועד, חצי מטר מהשיח.)

ממשיכה לקשקש עם מר בחור גם על ההפתעה שהיא הכינה לי בערב,
שיחקה בבצק הצבעוני שלה על השולחן החדש שקנינו לה
(מרגיש כאילו מאז ומעולם היה בסלון שלנו שולחן וכסא פלסטיק לפעוטות מייד אין איקאה סטייל,)
את  הבצק הורוד פירקה לגורמים והעיפה לרצפה
את הבצק הכחול זרקה כגוש שנחת במין בום קטן ונמרח על הרצפה
וחזרה לשולחן,
שם היא לקחה את השקית של הבצק הכחול ושל הבצק הורוד,
מיששה את השקיות, הריחה , טעמה (ככה זה חינוך של לברדורים),
ואז אמרתי לה:
“תמרי, בואי נרים את הבצק מהרצפה ונשים בקופסא”. (בכל זאת, יום שישי היום, היתה עוזרת)
והפלא שלי, הרימה את חתיכות הבצק הורוד והכניסה לשקית הורודה,
הרימה את הגוש הכחול, חיפשה וחיפשה וחיפשה עד שמצאה את השקית של הבצק הכחול,
שמה את הבצק בשקית הכחולה.
התישבה על השרפרף ומחאה לעצמה כפיים.
כפיים לפעוטה שלי שהפרידה בין הצבעים והביאה לאמא שלה עוד רגע פעוט של נחת פולני מצוי.

אני לא יודעת איך זה קרה,
אבל חברה שלי צדקה כשאמרה לי באחד הימים
יונית, זה רק הולך ומשתפר, הולך ומשתפר,
ובאותו רגע תהיתי, הרי כל כך טוב לי עם תמר,
איך יכול להיות שלרגע של שיא יש רגע יותר גדול ממנו?
והנה, יש.
הרגע שבו את מבינה שהתינוקת שלך כבר לא תינוקת
אלא פעוטה, שמתקשרת איתך, שיש לה רצונות,
שמוחאת לעצמה כפיים ומעודדת את עצמה ב”בראבו” בקול גדול.
שנותנת לך נשיקה כשאת עושה עצמך ישנה,
שפוקדת עליך לפתוח את דלת המקרר,
שמוציאה לבד חלב מהדלת ושותה,
ולאחר מכן עושה אהההההההההה, בקול .

אני לא יודעת לאן נעלמה התינוקת שלי,
אבל אני רוצה שהפעוטה הזאת תשאר,
היא ממלאת אותי באושר גדול.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה