הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

פוסט זה הוא קריאה לדני רופ להרים את הכפפה, ולהיות האוזניים והקול של הרופאים והציבור הבריא והחולה, ולאחר שילמד את הסיפור לעילא ולעילא, יספר את הסיפור האמיתי של הפוליטיקה שמאחורי אי-תקצוב מערכת הבריאות הציבורית על ידי משרד האוצר וראש הממשלה

18/06/2012

ביום שישי במהלך הלימודים,

ראיתי שדני רופ (החזאי, כן) העלה בקיר שלו סטטוס אודות אביו.

(אני גולשת בלימודים? מה פתאום…)

לצערו, אביו כבר ז”ל.

זה באמת מאוד עצוב.

ומה שעוד יותר עצוב הוא שרק עכשיו הוא מבין שמערכת הבריאות גם בדרך להיות שם,

הכוונה לז”ל.

אוווו, נו, מה יש לה זאת?

עוד הפעם היא ומערכת הבריאות הקורסת?

את מי זה מענין? ראבאק??

לא, לא, אתם לא חייבים להמשיך לקרא.

אתם אנשים בריאים.

תטמנו את הראש בחול ותצעקו ברחוב על זה שקוטג’ עולה 6 שקלים.

אחר כך, כשיקיריכם, חס וחלילה, יהיו חולים,

תבינו על מה צעקנו שנה שעברה,

אבל אז, זה יהיה מאוחר מדי.

הבעיה היא, שבמקום שדני רופ ימנף את הקירבה שלו לצלחת,

ואת היכולת שלו להיות “קול העם”

לטובת תמיכה במחאה של שנה שעברה בנוגע לקריסה של מערכת הבריאות הציבורית,

הוא, לצערי, לצערכם,לצערנו, ממנף את זה לטובת שיפוד אישי של מתמחה מסכן,

שבאותה משמרת שלו, הוא טיפל באבא של דני רופ.(ובוודאי בעוד אבות של אנשים אחרים).

אז מה עשה דני רופ?

העלה 3 סטטוסים בנוגע לסיפור שלו, של אביו ושל המתמחה המטפל,

העלה כתבה מהעיתון של סופ”ש של מעריב, ועוד כתבה מהעיתון ביבי היום -

ד”א, אותו רן רזניק, הכתב לעניני בריאות של עיתון ביבי היום,

במשך קיץ שעבר היה המתנגד הכי נמרץ למחאת המתמחים

הוא טען קבל עם ועדה (וללא פרסום הדעה הנגדית לו, כמובן) שהמתמחים סתם עצלנים,

רוצים רק יותר ויותר כסף, וכי מערכת הבריאות כפי שהיא היום, נהדרת.

רן רזניק היקר – אין לי ספק, שאתה לא היית במחלקה כזאת או אחרת בשנים האחרונות,

ואם כן היית, אז אתה יכול למסור את תעודת העיתונאי שלך לאלתר.

נחזור לדני רופ?

בבוקר, כבר יכלתם לראות אותו אצל אורלי וגיא בתכנית הבוקר

ובנוסף הוא התראיין ברדיו, ברדיו 103,

או כפי שהוא כתב: “היום ב 1045 בערך תקשיבו לרדיו ללא הפסקה 103fm
מראיינים אותי על מצב בתי החולים בישראל!!
בעקבות כל הסטטוסים בסופש …:)”

לאחר מכן, ראיתי שיש כתבה בYNET

ובסופו של דבר, עוד סטטוס כאילו “התנצלות” של דני רופ בקיר שלו בפיסבוק.

שבו הוא מציין לטובה 2 רופאים מתמחים (אחרי שבסטטוס השני שלו במהלך הסופ”ש הוא השמיץ מתמחה)

וטוען “חשוב לי לציין שהביקורת שלי מופנית לבית החולים ,לדרך תפקודו והתיחסותו לחולים.
ברור לי שנעשו טעויות בטיפול באבי ז”ל וייתכן שגם נלקחו החלטות שגויות.” (ועוד ועוד ועוד)

תראו, יש המון דברים להגיד על מערכת הבריאות הציבורית של ישראל 2012

ואת רב הדברים כבר פירטתי בקיץ שעבר.

הכי כואב לי הוא שמאשימים את הרופאים, את האחיות, את הצוות הסיעודי,

ועוד מצדיקים שימוש באלימות נגד הצוות הרופאי

השתגעתם???? אלימות??? לא למדנו כלום מרצח רבין? כלום???

אז בואו נחטיף קצת, ככה, לא הרבה,
אולי איזו כאפה או שתיים למורה שנתנה 78 לילדה שלי, ולא 90.

וכן, יש לי רעיון מצוין, הבנקאי הנודניק הזה, שמתקשר אלי כשיש לי מינוס,
יאללה, בואו נראה לו מה זה, אולי שפריץ קטן עם חומצה לתוך העין, זה לא יפריע לו במיזוג.

אה, כמובן, איך אפשר לשכח? אם כבר אז בואו , אבל את זה צריך לעשות מתחכם -
נהג מונית, כן, הרי הם כאלו גנבים נהגי המוניות האלו, צריך לרצוח אותם
אה, לא, בעצם כבר עשו את זה קודם. חבל.

אני יודעת!!!!!!! ההיא מסלקום, או פרטנר, או איש שירות אחר, אולי ההיא מחנות הבגדים שלא ידעה לתת לי את הבגד שהתאים לגוף שלי,  וההוא שנותן שירות, חרא של שירות, כן, רק בגלל זה צריך לנהוג איתם באלימות,
כי רק ככה הם ילמדו.

אז זהו , שלא.

השימוש באלימות לא יפתור דבר,

אם תצעקו על רופא – הוא לא יעזור יותר לאמא שלכם הסובלת,

אם תרימו יד על אחות – היא לא תרוץ ותעזוב חולה אחרת ותיתן אינפוזיה ליקירכם

אם תירקו על איש סעד – הוא לא יעזוב את סיר הקקי של החולה המטופל וירוץ להחליף לכם סדין

השימוש באלימות הוא סימפטום לרמה הבלתי נסבלת שבה הציבור מקבל רפואה ציבורית

כי ככה נראית רפואה ציבורית שנתקעה בתקינה של שנת 1973.

אז במקום להיות אלימים, תוקפנים, אגרסיבים ומתוסכלים -

צאו לרחוב, והפגינו,

עלו לירושלים והפגינו,

תשלחו פקסים לשר הבריאות
(הידעתם? ששר הבריאות הוא ראש הממשלה שלכם? הרי אף אחד לא פראייר מספיק להיות שר הבריאות כי יש עבודה שמספיקה לחמש קדנציות…. ואיזה שר יהיה מוכן לעבוד לשם שינוי??)

תעשו עם זה משהו – למי שיש לו באמת יכולת השפעה,

אל תהרגו את השליח.

דרך אגב,
בקבוצת המתמחים שבה אני חברה בפיסבוק

(אני, ולא בעלי, כי הוא לא בבית מול הפיסבוק, הוא, 9 לילות בחודש בבית החולים, מטפל באנשים)

חברה מתמחה בבילינסון, כותבת בתגובה לכתבה שפורסמה בynet:

הצטערתי מאד לשמוע על אבא שלך. זה תמיד עצוב כשהורה נפטר ובמיוחד כשמרגישים שנעשה עוול.

רציתי להעיר משהו לגבי הטענות שלך נגד מערכת הבריאות – אלה בדיוק היו הטענות של הרופאים הבכירים והמתמחים בזמן המאבק בקיץ שעבר.
ניהלנו את המאבק הארוך ביותר שידעה הרפואה הציבורית, למען הרפואה הציבורית ולצערינו נכשלנו.
ביקשנו עוד תקנים, עוד ציוד, עוד מיטות אשפוז, קיצור שעות עבודה (ממשמרות של 26 שעות…) וכן, גם עוד קצת כסף – שנוכל לחזור הביתה בכבוד אחרי יום עבודה קשה ולא נצטרך לרוץ לקליניקות פרטיות.
בכל מקרה, כאמור, נכשלנו.
התמיכה של הציבור במאבק שלנו (וב”שלנו” אני לא מתכוונת של הרופאים אלא של כל הציבור הישראלי) היתה מינימלית וכך גם התוצאות שלו…
מאד מצערת אותי העובדה שהמסקנה שלך מכל ההתנהלות הזאת היא שאתה מבין את האלימות נגד רופאים.
אני לא יכולה להבין אלימות משום סוג שהיא ובטח לא כנגד רופאים מותשים, מדוכאים ומובסים.
אני מאד מקווה שלפחות מהמסקנה הזאת תחזור בך ואולי אף תנצל את הכוח שלך כאיש ציבור להשפיע ולעזור לנו לשנות את המצב ולא להדיח לאלימות נגד רופאים

דני רופ -
אני קוראת לך, להיות הקול של המחאה של העם.

בוא תהיה “דפני ליף” של המחאה להצלת מערכת הבריאות הציבורית.

כן, זאת לא מחאת המתמחים, כי המתמחים באים והולכים,

אלא זאת מחאת הציבור.

כי המערכת היא שלנו, שלכם.

אתה יודע ומכיר את התקשורת,

אתה מכיר את הכשלים של המערכת הרפואית מתוך חווית הלקוח,

הרופאים מכירים את הכשלים של המערכת מתוך חווית הלקוח גם כן
(הם הלקוחות של משרד האוצר / ראש הממשלה)

אני יכולה לקשר אותך עם הרופאים שהנהיגו את המחאה האחרונה,

למען אביך וחולים דומים,

אתה יכול לקשר את הסיפורים לתקשורת.

בוא נשנה ביחד את המצב.

ואל תפחד מהפוליטיקה שמאחורי התקשורת – הון – שלטון,

אבא שלי אומר ש”האמת תמיד יוצאת לאור”

דני רופ,

תרים את הכפפה,

אולי זאת הפעם הראשונה שתשתמש בכפפות בקיץ.


עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה