הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

כל כך רע שהמלצתי לארבעה אנשים שונים לא לעשות ילדים. והתכוונתי לכל מילה.

06/11/2010

הפוסט הזה יושב לי בראש כבר מספר ימים,
אבל בשביל להיות פחות קיצונית, העדפתי להמתין,
לתת למשקעים לשקוע, לשגרת היום יום המבורכת לחזור,
ורק אז הרשיתי לעצמי לשבת ולרוקן את אשר על ליבי. 

השבוע האחרון היה רע.
כל כך רע,
שהמלצתי לארבעה אנשים שונים לא לעשות ילדים.
והתכוונתי לכל מילה.

 היום, אחרי שהשלמתי אי אילו שעות שינה,
אני מסוגלת לאמר –
בסדר, תעשו ילדים, אבל תכינו עצמכם מראש,
שיש ימים,
יותר נכון- לילות,
שאחריהם,
באמת, כל מה שבא לעשות זה למצא בית אומנה לילדה, ולקבוע תור לקשירת חצוצרות.

מזל שהפעם, אבא היה בבית ולא בתורנות,
אז היה עם מי להתחלק ביאוש.

מה לא ניסינו,
מה לא עשינו,
העיקר – שהילדונת, שהתעוררה 4 לילות רצוף בחצות, ונרדמה רק בארבע וחצי,
תירדם.
שינה עמוקה
ובריאה
כזאת שלא גורמת לגוף שלנו לרעוד מעייפות תוך כדי עבודה,
או לחילופין לנהוג על אטומט חצי רדומה באיילון דרום, ורדומה למחצה באיילון צפון.

והכי קשה,
שוואלה,
אנחנו הורים כבר שנה וחצי,
הילדה יודעת להגיד אבא, אמא ,במבה, אור, לפתוח,
ולרוב, אנחנו באמת מבינים מה היא צריכה,
אז איך זה יכול להיות שלהגיד מה יש לה בחצות, היא לא יודעת,
יותר נכון, אנחנו לא מצליחים להבין. 

הפעלנו את כל הכוחות למען מטרה אחת –
השינה.

חשבנו אולי זה שיניים, אוזניים, חניכיים,
אז סיממנו את הילדה כהוגן:
נורופן, אקמולי, טיפות לאוזניים, טיפות הומאופטיות
כלום לא עזר.

אולי פריחה או כאב בטן,
גזים ? בגיל שלה?
בדקנו – שום פריחה, גם לא פשפשים במיטה,
החלפנו פיג’מה,
סדין במיטה
וצד של המזרון, לכל מקרה.

אולי יש לה “מפלצת” בחדר,
אז ניסינו להרדים אותה במיטה שלנו,
במיטה שלה,
בסלון,
בעגלה בבית,
בעגלה בחוץ.
כבר חשבנו לשים אותה בכלוב של הכלב,
אבל ריחמנו על הכלב,הוא לא צריך להיות חלק מחגיגת הלילה.

והילדה –
בשלה,
במיטה שלה – צרחות אימה מפה ועד השכנה ממול,
שעוד שניה מזמינה עובדת סוציאלית, שתבדוק למה הילדה של השכנים לא ישנה בלילות.
בכל מקום אחר מחייכת ושמחה.

עברנו את כל קשת הרגשות –
מחמלה, דרך כעס, מהכלה ליאוש טוטלי עד כדי יאוש גמור ומוחלט,
בכינו, צעקנו, לחשנו, הקשבנו, דיברנו באסרטיביות, התחננו, צחקנו,
ושמחנו – כשהיא סוף סוף נרדמה,
אבל אז שוב התיאשנו,
כשהבנו שיש לנו רק שעה וחצי שינה עד לעבודה.

והכי קשה, שלא באמת הצלחנו להירדם
כי נקיפות המצפון היו כה קשות,

איזה אבסורד,
הילדה סובלת ממשהו,
אולי חלומות רעים, אולי כאב פיזי,
וכל מה שהייתי מסוגלת לחשוב זה:
תירדמי כבר, כל דקת שינה חשובה – יש לי מבחן ג’ימאט עוד חודש,
נו, תשני, זה הזמן שלי לקצת שקט אחרי שטרטרו אותי מפה ולשם
יאללה, מה כל כך קשה, תעצמי עיניים, שימי ראש ותירדמי, יש לאבא תורנות מחר
אני לא מאמינה ששוב את לא ישנה, בשמונה אני צריכה להיות עירנית ויצוגית בפגישה סופר חשובה,

ואז, לאחר שנותרה שעה וחצי לישון,
הסתובבתי מצד לצד, ושברתי לעצמי את הראש,
לעזאזל, איך אני לא מצליחה להבין
למה היא לא נרדמה.

 

 

 

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה