אני חייבת לעשות משהו אחר

השינוי בחיים המקצועיים לא בא לי במפתיע. כל חופשת לידה ניתקה אותי מהעבודה והעלתה שאלות. אהבתי את החופש הזה. אהבתי להיות בבית וגם בחו”ל. לא הייתי במשרד אינסוף שעות בחלק מהימים. היה לי סבבה עם עצמי ועם התינוקת המתחשבת שהייתה כל פעם לצדי. טיילנו מלא ברגל וגיליתי משהו שחשדתי בו מזמן. כיף לי עם עצמי, ואני לא משעממת אותי. כל פעם הצעתי לעצמי רעיונות חדשים ובדקתי אותם איתי. אבל כשהחופשה נגמרה חזרתי לשולחן שלי ולשעות.

צילום: מאיה חבקין

אבל אז הגיע הבלונדיני הקטן. וגם גיל 40 צעק מעבר לפינה. וזה היה מספיק. החלטתי. בערך. אני חייבת לעשות משהו אחר. לא ידעתי מה יהיה המשהו הזה אבל התחלתי את הדרך. וכל הזמן היא השתנתה. אבל במקום להיבהל ולעצור, זרמתי עם זה.

הדבר הראשון שגיליתי הוא שאין לי בעיה עם זה שיקראו את מה שאני כותבת, ומה שאני כותבת זה לרוב מה שאני חושבת אז הייתי די המומה מהגילוי. לקח לי זמן לעכל את זה אבל כשזה קרה אז מצאתי את הכיוון שלי והתחלתי לכתוב בקביעות.

הדבר השני שגיליתי הוא שיש לי נושא. זה התחיל ממש במקרה, כמו כל הדברים הטובים. אני אוהבת פינות עבודה. איך מגיעים למסקנה הזו בכלל? בהתחלה חשבתי שאני אוהבת את העיצוב של הפינות. ישבנו הבלונדיני ואני ימים שלמים מול הפינטרסט והסתכלנו על תמונות. התלהבנו מהשלמות והבנו שאיקאה זה החיים. אבל אחרי כמה פינות כאלה, אולי אלף אם נספור, התחלתי לראות פינות אחרות. והן לא היו מהפינטרסט, אלא מהחיים. ואז הבנתי שמה שמעניין אותי זו האישה שמאחורי פינת העבודה. זו שמגשימה את החלום שלה בדרכה.

ואז התחלתי לשתף ולספר על הפינות האלו ופתאום הגיעו אלי המון פינות. פתאום התחלתי להכיר נשים מכל רחבי הארץ. והדבר השלישי שגיליתי הוא שאני אוהבת את זה. זה מה שאני רוצה. השילוב בין האישה לפינה. ופתאום כל הליכה למכולת הניבה רעיון חדש. פתאום כל מה שהיה לי בראש זה נשים, ופינות. את כל הרעיונות שלי הכנסתי באהבה לתוך הבלוג שפתחתי והרגשתי שאני בדרך הנכונה.

הדבר הרביעי שגיליתי והוא לקח אותי לכמה מקומות לאורך הזמן, הוא שיש קהל שקורא את מה שאני כותבת. הידיעה הזו נטעה בראש שלי כמה החלטות אבל את כל אחת מהן לקח לי לפחות שנה ליישם.

ההחלטה הראשונה – החלטתי להפוך את הבלוג שלי לעיסוק המרכזי שלי. למרות האהבה לדברים נוספים – עבודות יצירה ופרויקטים יצירתיים שעשיתי בתקופה הזו, הבנתי שאני אוהבת את הכתיבה ואת הנושא שלי ואני רוצה לתת לו מקום גדול יותר בחיי וגם ברשת, וכך הפך הבלוג שלי למגזין אינטרנטי (אחרי כמה חודשים של עבודה קשה ואינסוף החלטות שהיה לי קשה לקבל כשעיצבתי את האתר) שכולו על נשים, עסקים ומרחבי עבודה. במגזין אני שמחה לספר על כל מה שקשור לנושאים האלו ולהכיר לקוראים נשים ועסקים קטנים וגם חוויות ואהבות שלי.

ההחלטה השנייה – החלטתי למצוא את הדרך להציג את הנושא הזה מחוץ לאתר. החלטתי שאני רוצה להוציא לאור ספר על נשים ומרחבי עבודה. לא החלטה פשוטה ולכן כל שלב בכיוון השגת המטרה לקח לי לפחות חצי שנה. אבל השבוע זה קרה. השבוע התחלתי את פרויקט מימון ההמונים שלי להוצאת הספר. וכולי התרגשות ולחץ. כי זה יהיה ספר נפלא. הוא יהיה על נשים ועל מרחבי עבודה, אבל לא רק. הוא יהיה על עשייה נשית והגשמת חלומות. רק לכתוב את זה ואני מתרגשת.

יש עוד דברים שמחכים לי בדרך הזו שאמנם אני סוללת אבל מפתיעה אותי כל פעם מחדש. ואני נהנית ממנה.