הבלוג של אילאיל בן-שלום

אילאיל בן שלום לא רק במונדיאל

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה והיסטוריה (BA) ותואר שני בהיסטוריה (MA). מנהלת מוצר וצמיחה בסטרטאפ. גיימרית, תולעת ספרים, אוהדת הפועל תל אביב, שחקנית פוקר מבטיחה, רוקמת ופורמת, מכינה ריבות ובאופן כללי מרוצה מהחיים.

עדכונים:

פוסטים: 34

החל ממאי 2010

בערך שבוע וחצי לפני המועד שנקבע בלוח השנה, זה מכה בי פתאום. אני מביטה על טבלאות הבתים, על תרשים הזרימה המלא כבר בחציו בתוצאות, בכל הפנדלים שנבעטו, הבלימות המופלאות, המאמצים ההירואיים של חלוצים עלומי שם ושוערים אלמונים, ופתאום אני מבינה שאוטוטו זה נגמר.

בתחילתו של החודש הזה, הוא נדמה אינסופי. שני משחקים ביום, ארבעה שבועות של שכרון חושים ספורטיבי, מי בכלל מסוגל לספור כמה משחקים יש פה, כמה סיפורים. פעם בכמה זמן אני אפילו מרשה לעצמי לפספס משחק – אחרי הכל, בתוך שטף המשחקים האינסופי, מה זה משחק אחד בין חברים? אבל עם תום שלב הבתים, עם סיום שלבי השמינית, אני מביטה קדימה ומבינה שאני עומדת לקראת המשחקים האחרונים של המונדיאל. עוד שני רבעים, שני חצאים, גמר אחד, ומשחק אחד על המקום השלישי. איך, איך ברח לי המונדיאל בין הידיים?

בין הקיטורים על הוובוזלות, על איכות המשחק, על הרכב הנבחרות, בלי ששמתי לב המונדיאל מגיע אל סיומו. פתאום כל משחק הופך להיות קריטי. השאלות עם מי רואים אותו והיכן, הופכות לשאלות לוגיסטיות הרות גורל. הרי, אי אפשר לראות את המשחק של גרמניה עם אוהבי ארגנטינה, אי אפשר לבזבז את חצאי הגמר עם אנשים שעשויים לא להבין את גודל האירוע, פתאום כל פרט קטן הופך להיות חשוב. ולא מדובר פה רק בדרמטיות המתעצמת של המשחקים (ברזיל הולנד!) מדובר בהבנה, שבעוד שבוע המונדיאל הולך להיפרד ממני לשלום לארבע שנים נוספות.

בעוד ארבע שנים, חלק גדול מהסגלים שמשחקים היום יתחלפו. אני לא יודעת אם אראה שוב את פויול, הנרי, מייקון, האם רובן יחזור למגרש בפעם הבאה? אולי זו הייתה ההזדמנות האחרונה של קאקא? ובעוד ארבע שנים, איפה אני אהיה? המשחקים ישודרו בזמן ברזיל, לראות אותם יהיה מעשה הקרבה לא פשוט של שעות שינה ושעות עבודה, וידרוש שוב הכנה מוקדמת של הסביבה לאירועי החודש הזה.

בעוד שבוע הנבחרות יתפזרו. כן, יהיו עוד משחקים לאומיים, משחקי ידידות ואליפויות יבשת, בעוד כמה זמן גם יתחילו שוב מוקדמות המונדיאל הבא, אבל הקבוצות הללו שאנו רואים יתפרקו, איבר איבר, ויישלחו אל קצוות תבל. כל הלימוד והמאמצים לשחק יחד, ההרגלים המשותפים שנרכשו בחודש מתיש זה, כולם יפוזרו כאבק אל הרוח. הנבחרת הבאה שתשחק עבור המדינה הזו תהיה שונה, עם מאמן אחר, עם שחקנים אחרים.

ואולי, זה בעצם מה שכל כך מרגש במונדיאל. זהו אירוע חד פעמי בכל אלמנט בו. המיקום הוא חד פעמי, הנבחרות הן חד פעמיות. כמו פרח חד שנתי הפורח כל ארבע שנים, תמיד בצבעים שונים, עם ריח אחר, בעוד ארבע שנים בשדה אחר, דברים אחרים לחלוטין יקרו. אולי הפעם נבחרת צרפת תלבלב, אולי ברזיל תצליח בכל זאת להעפיל לחצי הגמר. אבל כמו זיקוקי דינור, האורות הזוהרים שאנו רואים עכשיו יתפוגגו אל הלילה, מפעימים ומדהימים כפי שהם, ולעולם לא ייראו שוב.

יש לנו עוד שבוע ליהנות מהעושר הזה. אני הולכת למצות אותו עד הסוף.

עוד מהבלוג של אילאיל בן-שלום

תצוגה מקדימה

אישה רווקה בת שלושים ומעלה

את אחד השיעורים החשובים ביותר לחיים למדתי לגמרי במקרה במהלך התיכון. זה היה בשנה הראשונה ללימודי הקולנוע, בעת הצגת התרגיל הראשון שלנו. כל אחד מאיתנו לפני שהתחיל לנגן את הסרטון פצח במסכת של התנצלויות עד שדני מוג'ה, מרכז...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ללא משקל

לא נשקלתי כבר שנה וחצי. אני לא בטוחה מתי היתה הנקודה בה הבנתי שהמעשה הזה הוא חסר משמעות במקרה הטוב, ומזוכיסטי במקרה הרע. אני תמיד צוחקת שנולדתי במשקל 40 ק"ג. זה כמובן פיסית לא אפשרי, כי אמא שלי לא היתה שורדת איתי, אבל נולדתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

אישה, העולם דפוק, בהצלחה

קראתי את המאמר של אורנה רודי, וכל הזמן הנהנתי, ונדתי בראשי חליפין. הסכמתי, ממש לא הסכמתי, הסכמתי, ממש ממש לא הסכמתי, וסיימתי את הקריאה בתחושה שאורנה רודי צודקת במסקנות, וטועה לכל...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה