הבלוג של אילאיל קופלר

חופשה

אילאיל קופלר היא מורה בבית הספר הדמוקרטי "קהילה", אקטיביסטית פמיניסטית, יוטיוברית, ומחברת הספר "מזוודות" שראה אור בהוצאת פרדס.

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מדצמבר 2012

בנות גילמור, הסדרה שליוותה את שנות התבגרותי חזרה לאחר תשע שנים למסך לעונה נוספת. אין ולא הייתה סדרה שדמתה לה. סדרה שמבוססת על הקשר בין שתי נשים, אם ובת שמניעות את העלילה בחוכמה, הומור ויצירתיות אין סופית. בכל רגע קשה בחיי, בימי מחלה או חופשה, התכרבלתי במיטה, עם פוך, טישו ופרקים של הסדרה. לפעמים ראיתי רק את הפרק שבו רורי נפרדת מדין או חוזרת לדין או פוגשת בהיחבא את ג’ס, בדרך כלל צפיתי בכל שלוש העונות הראשונות, דומעת בכל פעם שרורי מסיימת את התיכון ומגיעה לרגע שאמה, שנכנסה להריון בגיל 16, חלמה לשחזר דרכה בכל הפרקים הקודמים.

אין עוד סדרה כה פמיניסטית, שנונה, שרואים שנכתבה על ידי אשה, שנותנת מקום רב כל כך לרגשות, ליחסים בין הסבתא לאם ולבת, שמעריכה כל כך ספרים וקריאה, שמראה נשים אוכלות ואוכלות, שממציאה כל כך הרבה חגים חדשים, נשפים משונים ודמויות ססגוניות שיכולות לחיות את חייהן כפי שהן והנה, לאחר תשע שנים התבשרנו, כל מעריצות הסדרה, שחלומנו התגשם, זכינו בעוד ארבעה פרקים של שעה וחצי כל אחד, שהם כמו שמונה פרקים של שלושת רבעי שעה, שהם כמו עונה שלמה ואמיתית, עונה שמינית של בנות גילמור!

לכבוד הצפייה בסדרה, קניתי הרים של ג’אנק פוד, שוקולד, עוגיות, פופ-טארטס, אוכל סיני, צ’יפס ועוד שוקולד, ויחד עם חברה שספרה את הדקות והתרגשה כמוני, ישבנו לראות את המתנה שהעניקה לנו איימי-שרמן-פלדינו.

IMG_0160

והסדרה הייתה אכן מופלאה, ללא יותר מדי ספויילרים, אכתוב שהעיצוב נשאר מושלם. פתיתי השלג ועלי השלכת של קונטיקט, העיירה מכוסת הנצנצים ומנורות הכריסטמס הקנטנטות, הבתים הצבעוניים ותחושת הפסטיבל המתמשכת חיממו את ליבי בנוסטלגיה.

שלושת הפרקים הראשונים הכינו אותנו לפרק הדגל של העונה, הפרק הרביעי והאחרון (אי פעם?), בו גילינו שרורי לא הצליחה להימלט משרשרת הגורל המשפחתי שלה, הצטערתי בשבילה, על כך שדבר לא השתנה מאז השיחה שבה לורליי אמרה לה שזה בסדר להגיד למישהו “איי לאב יו”, שזה בסדר להתמסר ולאהוב, לתת ולבטוח. רורי, עדיין לא יודעת לומר מה היא רוצה ומוצאת עצמה מוקפת בבחורים שלא אוהבים אותה, שנמצאים שם כדי להגן או לזרוק עליה כסף ובתים, שנותנים לה רעיונות לפרוייקטים או עבודה ונוטשים, שאומרים לה שהם רוצים אך לא יכולים. אם זה אביה או בני זוגה, אף אחד מהגברים בסדרה לא אוהב אותה. הייתי אומרת שאולי זו דרכה של הסדרה להעצים את חשיבות הקשר בין רורי ללורליי, להראות לנו שדווקא הקשר הנשי הוא המחזק, המאפשר והמפתח. אך גם שם, לא בטוח שזה נכון, נראה שגם שושלת הנשים המשפחתית מעניקה, מאפשרת ואוהבת רק כשהמציאות שהן מכירות נשמרת, רק כשכל אחת נמצאת במקומה, עושה את התפקיד המוכר שהוכתב לה ולא מפרה איזה הסכם בלתי כתוב נגד עצמאות והחופש להיות מי שאת באמת רוצה, כשזה קורה, מתחוללת הדרמה האמיתית ביחסים של כולן.

ולמרות שהיה לי עצוב כשצפיתי ברורי חווה את אחת השנים הקשות בחייה, עם התרסקות הקריירה שלה, הבדידות וההבנה שהיא צריכה לחזור הבייתה, בעוד לורליי פורחת ומתקדמת, הרגשתי שהיופי המלווה את הסדרה לא התפוגג, הקסם לא נגמר והסוף נשאר פתוח מאי פעם. מעגל הושלם אבל נפתח אחד חדש וכל מה שאני רוצה עכשיו הוא לקבל את מתנת העונות הבאות. אני רוצה את העונה התשיעית והעשירית, אני רוצה לראות רגעים נוספים בחיי משפחת גילמור. תנו לי אותם, בבקשה!

עוד מהבלוג של אילאיל קופלר

תצוגה מקדימה

חינוך ודמוקרטיה - קריאה לפעולה

היום בבוקר התעוררתי מוקדם, התלבשתי והלכתי לבית הספר למרות שזה היום החופשי שלי. לקחתי 27 ילדים וילדות להפגנה בגינת לוינסקי יחד עם עוד הורים ואנשי צוות, למרות שהיה היום שיעור חשבון, היה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אני המורה שהלכה לבית הספר עם מכנסיים קצרים

אתמול בבוקר קמתי, לבשתי מכנסיים וגופיה, צילמתי סלפי מול מראת הבניין שלי והלכתי לעבודה בבית הספר. יום יחסית רגיל, מלבד העובדה שבדרך כלל אני מעדיפה ללבוש חצאיות. העליתי את התמונה שלי לפייסבוק עם טקסט של תמיכה במחאת קוד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

גאווה במלחמה

ילדים בפוסט טראומה. זה מה שנקבל לבית הספר השנה שוב, בתום החופש הגדול. זו הייתה המחשבה הראשונה שלי כשקמתי בשמונה בבוקר בסידני, אחת בלילה שעון ישראל, להודעות וואטסאפ ופייסבוק: "אנחנו בסדר", "אל תדאגי, לא נדקרנו", "אילאיל, הייתה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה