הבלוג של אילאיל קופלר

חופשה

אילאיל קופלר היא מורה בבית הספר הדמוקרטי "קהילה", אקטיביסטית פמיניסטית, יוטיוברית, ומחברת הספר "מזוודות" שראה אור בהוצאת פרדס.

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מדצמבר 2012

ביום חמישי האחרון נערכה מסיבת הזוגיות שלי ושל רוני, או כמו שאמר סבא שלה: לא משנה איך תקראו לזה, מבחינתי אתן עכשיו נשואות. הכרזנו על האירוע לפני כחמישה חודשים ומאז הפקתי אותו בכל המרץ. ידענו שאנחנו רוצות משהו אחר, שמתחבר אלינו, שמשקף את מי שאנחנו באמת. בלי אולם וקייטרינג, חתונה חברתית עם אוכל שמביאים/ות האורחים והאורחות, המון הופעות ומשחקים, מסיבה שנהנה בה בטירוף. העבודה לקראת האירוע הייתה מהנה אך קשה ואינטנסיבית, ולכל אורך החודשים האלו ידעתי שאני הולכת לכתוב על התהליך, כדי שגם אחרות ידעו שאפשר לארגן אירוע בעלות נמוכה ועם הרבה מאד אופי. אכתוב כמה פוסטים על נושאים שונים שקשורים לארגון, אבל כעת אתחיל מהסוף, מהנאום שלי ששיקף את האידיאולוגיה שמאחורי המסיבה הזו ואת האהבה הענקית שיש בי לרוני. היה חשוב לנו שלא יהיה עורך טקסים, שלא יהיה אדם חיצוני שיכריז שמעכשיו הזוגיות שלנו מקבלת אישור או מותרת. בחרנו לכתוב אחת לשניה ולהמשיך את הערב בהופעות של חברים/ות ובברכות מהמשפחה. אז הנה הטקסט של הנאום שלי שפתח את הערב, שאר ענייני התכנון, בהמשך…

——-

צילום: מגנטורי

צילום: מגנטורי

—-

רוני, סטיצ’ אהובתי, הג’נטלמן של חיי,

אני עומדת על במות כבר שנים, מקריאה טקסטים שכתבתי, מקווה שהמילים יחדרו ללב הנכון. וכמו בסרט הכי קיטש, לפני כמעט שנתיים זה קרה. לבשתי את השמלה האדומה הקצרה שלי, אחזתי כוס קאווה בידי והקראתי את השיר ששינה את חיינו. היית בקהל ובהית בי מספיק כדי לאזור את האומץ לכתוב לי הודעה. סמיילי ענק ודייט באותו השבוע הובילו לזוגיות הכי מאושרת שיכולתי לחלום עליה.

החזרת לי את היכולת לשחק, ליהנות מערב בהשראת דון ובטי דרייפר או מצהריים של אמת או חובה, אפשרת לי לספר לך את כל הסודות הכמוסים, להאמין בך, להאמין שוב במילה הזאת, נצח, שכתבתי ספר שלם כדי לנסות להשתחרר ממנה.

ציירת אותי מהרגע הראשון, ערבבת מחדש את כל הצבעים שהכרתי ואפשרת לי לזרוח בגוונים חדשים. העמדת אותנו בשלל תלבושות והבעות בסלון, מול המצלמה. הפכת אותנו לקומיקס, אפשרת לי לחגוג את החיים, לתעד כל רגע וכבר לא רק במילים. והיום, עכשיו, אני ממשיכה לשחק איתך, את הנסיך שלי ואני כאן בשמלה לבנה ואין בי הבטחות או ידיעה מה צופן העתיד, רק אמונה שביחד נצליח לנצח את הפחד משינוי, נגדל ונאהב כל כך ואת האהבה הזו אני שמחה שאני יכולה לחגוג איתך כמו שאנחנו, עם כל הצמר גפן המתוק שבעולם.

חשוב לי שנודה על המזל הגדול שנפל בחלקינו, גדלנו במשפחות אוהבות ומקבלות. משפחות שאפשרו לנו לכתוב, לצייר, להתבטא בכל מגדר שנרצה, לחלום ולהשתוקק בכל העוצמה.

חשוב לי שנזכור בכל חיינו המשותפים שאנחנו מוקפות בחברה שלא מאפשרת לכולן לאהוב, שמשתמשת במוסד הנישואים כצינור לסחר בנשים, כמקור לשליטה גברית וככלי מסנן של קבלה חברתית, שאנחנו מוקפות חברים וחברות שחוות אפליה, אלימות ופחד כי הן יוצאות לרחוב ומעזות להיות מי שהן.

חשוב לי שנזכור שהאהבה של כל מי שבאו לשמוח איתנו היום אינה מובנת מאליה ונעריך אותה בכל רגע לאורך הדרך, את העובדה שיש לנו אפשרות לחיות בתוך קהילה ולייצר אלטרנטיבות למציאות. תודה.

אני רוצה לאחל לנו שלעולם לא נצטרך להוכיח לאף אחד. שבכל דירה שנשכור, מסמך שנחתום עליו, הוצאה כספית שנחליט עליה, מקרה רפואי שחס וחלילה נצטרך לעבור, אני רוצה לדעת שבכל אלו יכירו בנו ובזוגיות האמיתית שלנו, שלא נצטרך להיות תלויות לעולם ברצון הטוב של אף שופט, רופא או רב.

סטיש,

אני רוצה לראות איתך את העולם, גם את העולם שבליבך, שבתוך הציורים שאת מפליאה לברוא וגם את העולם שבחוץ. אני מתרגשת בכל פעם שאנחנו עושות משהו חדש, מרחיבות את האפשרויות שלנו, טועמות עוד ועוד אך שומרות על הגבולות הנעימים ויודעות לכבד אחת את השניה.

אני מאושרת שמצאתי אותך, אני אוהבת לבכות איתך, אני אוהבת את הארוחות שאת מכינה לי לבית ספר ואת הפתקים הצהובים הקטנים שאת מדביקה לקופסאות בכל בוקר, אני שומרת את כולם. אני אוהבת את ביצי הקינדר שאת מחביאה במקרר ואת זה שאת אוהבת כל כך את אליס החתולה שלנו וממציאה לה בכל יום שם אחר, אני אוהבת את התמונות שלך מגיל ארבע, ילד בשיער קצר עם חולצה ומכנסיים, לא מפחדת להיות מי שאת, עד היום. אני אוהבת את האומץ שלך לעלות על מטוס כדי לעמוד מול ציור של טיציאן בלובר, אני אוהבת את זה שהסכמת להתחתן איתי ושאמרת שאת לא רק מסכימה אלא גם ממש רוצה, אני אוהבת את זה שהחלטנו יחד ושבכל בוקר אנחנו ממשיכות לשאול וממשיכות להתחבק ואני רוצה שתמיד תרגישי בנוח ושיהיה לך אוויר ופינה ומכחול, שתמיד נגור בדירות שיש בהן אור צפוני ושתמיד תלחשי לי בבוקר שאת אוהבת אותי לפני שתפקחי את העיניים, שתמיד תדעי שאני שלך בכל ליבי. אני אוהבת אותך.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של אילאיל קופלר

תצוגה מקדימה

חינוך ודמוקרטיה - קריאה לפעולה

היום בבוקר התעוררתי מוקדם, התלבשתי והלכתי לבית הספר למרות שזה היום החופשי שלי. לקחתי 27 ילדים וילדות להפגנה בגינת לוינסקי יחד עם עוד הורים ואנשי צוות, למרות שהיה היום שיעור חשבון, היה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אני המורה שהלכה לבית הספר עם מכנסיים קצרים

אתמול בבוקר קמתי, לבשתי מכנסיים וגופיה, צילמתי סלפי מול מראת הבניין שלי והלכתי לעבודה בבית הספר. יום יחסית רגיל, מלבד העובדה שבדרך כלל אני מעדיפה ללבוש חצאיות. העליתי את התמונה שלי לפייסבוק עם טקסט של תמיכה במחאת קוד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

גאווה במלחמה

ילדים בפוסט טראומה. זה מה שנקבל לבית הספר השנה שוב, בתום החופש הגדול. זו הייתה המחשבה הראשונה שלי כשקמתי בשמונה בבוקר בסידני, אחת בלילה שעון ישראל, להודעות וואטסאפ ופייסבוק: "אנחנו בסדר", "אל תדאגי, לא נדקרנו", "אילאיל, הייתה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה