הבלוג של אילאיל קופלר

חופשה

אילאיל קופלר היא מורה בבית הספר הדמוקרטי "קהילה", אקטיביסטית פמיניסטית, יוטיוברית, ומחברת הספר "מזוודות" שראה אור בהוצאת פרדס.

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מדצמבר 2012

 

אני הולכת ברגל לעבר חוף בונדי

בסוודר, צעיף והרבה ציפייה

רואה את השחפים קוראים הרחק,

תוהה אם יש להם חברים בגדה השניה,

אולי יעבירו עבורי מכתבים עם לבבות וניחוח של חורף.

נעצרת ליד כל בית קפה,

מריחה את הלחם, המאפינס, הקרואסונים והתפריטים הצבעוניים.

מתבוננת בגלים הקפואים, נושמת עמוק למראה הגולשים,

נזכרת בשיר על ים האהבה,

שומעת באזניות הסגולות את הפסקול של ג’ונו,

ממשיכה ללכת.

מתרגשת מתחנות.

עולה לעוד אוטובוס.

מתיישבת לבד וקוראת ספר על תשוקה בוערת,

מחליפה אוטובוס, לרכבת, לעוד אוטובוס, לרכבת עילית ותחתית.

משתהה בין המבוכים, קונה עוד דונאטס בטעם שוקולד, בטעם וניל, בטעם קינמון.

הולכת ליד פארק ויקטוריה, מצלמת ילדות בחצאיות קפלים קצרצרות,

מחפשת בגוגל איפה אפשר לקנות מדי בית ספר,

תלבושת אחידה.

את אוהבת את אוסף חצאיות הסקול גירל שלי.

נושמת אותך עמוק.

חולפת על פני הנדנדות, המגלשות, האגם עם הברווזים,

הספסל הריק.

אוכלת כל היום,

סלמון וסושי ופסטה וצ’יפס. עוגה ותפוז ופסטה וצ’יפס.

פטל ושוקולד. שוקולד וניל, שוקולד עוגיות.

הכל טרי.

שותה יין שנסחט לפני רגע, בירה, מיץ תפוזים. עוד סלמון. המון מיץ תפוזים.

נכנסת לסופר, הכל יפה בסופר. הכל יקר ויפה וטעים בסופר.

קונה אגוזים וגבינה וסנדוויץ’ עם סלמון בסופר.

מעבירה את הפסקול של ג’ונו להתחלה.

יורדת ועולה במדרגות הנעות. עוד אוטובוס ועוד רכבת.

טפטוף קל ברחובות.

נכנסת לחנויות. ספרים, בגדים, תה. טועמת כל כך הרבה סוגים של תה.

אצלך קיץ ואת צריכה קרח וקרטיבים בטעם לימון.

נזכרת במייל שכתבתי לך. קוראת אותו שוב.

קוראת את התגובה שלך.

משננת אותך מבטיחה שתחתכי לי מנגו, שיהיו לנו המון פעמים ראשונות,

שתחכי לי עם בלון בשדה התעופה.

מעבירה את הפסקול של ג’ונו להתחלה.

מחייכת.

עולה על עוד רכבת.

מחכה שתופיעי פתאום בקצה המדרגות הנעות,

כמו אז באימון הרולר- דרבי

כשארזתי את התיק ועמדתי ללכת הביתה

ופתאום חייכת אלי ואמרת

“צפיתי בך כל המשחק”

וחיבקתי אותך

כל כך הרבה זמן

כמעט כמו שלוקח לטוס עד אוסטרליה

ובכיתי איתך

ועלינו על אותו האוטובוס.

אני נכנסת למוזיאון

מתבוננת בכל המראות העגולות, הקטנות, המודבקות על הקיר.

הייתי מתפשטת ומצלמת לך השתקפויות חלקיקי געגוע.

אני מפעילה רכבת צעצוע בתערוכת המדע,

מצלמת לך מרכבה מפעם

חוזרת הבייתה לפני שתיים עשרה

מחייכת לצג המחשב,

כל מצלמות האינטרנט, הפייסבוק, המייל, הוואטסאפ

מנסות ללכוד את כולי,

לשדר

לקצה השני של העולם

עד כמה

אני מאוהבת

בסידני.

 

1610967_10153526650456804_1696940315253596110_n

עוד מהבלוג של אילאיל קופלר

תצוגה מקדימה

חינוך ודמוקרטיה - קריאה לפעולה

היום בבוקר התעוררתי מוקדם, התלבשתי והלכתי לבית הספר למרות שזה היום החופשי שלי. לקחתי 27 ילדים וילדות להפגנה בגינת לוינסקי יחד עם עוד הורים ואנשי צוות, למרות שהיה היום שיעור חשבון, היה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אני המורה שהלכה לבית הספר עם מכנסיים קצרים

אתמול בבוקר קמתי, לבשתי מכנסיים וגופיה, צילמתי סלפי מול מראת הבניין שלי והלכתי לעבודה בבית הספר. יום יחסית רגיל, מלבד העובדה שבדרך כלל אני מעדיפה ללבוש חצאיות. העליתי את התמונה שלי לפייסבוק עם טקסט של תמיכה במחאת קוד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

גאווה במלחמה

ילדים בפוסט טראומה. זה מה שנקבל לבית הספר השנה שוב, בתום החופש הגדול. זו הייתה המחשבה הראשונה שלי כשקמתי בשמונה בבוקר בסידני, אחת בלילה שעון ישראל, להודעות וואטסאפ ופייסבוק: "אנחנו בסדר", "אל תדאגי, לא נדקרנו", "אילאיל, הייתה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה