הבלוג של אילאיל קופלר

חופשה

אילאיל קופלר היא מורה בבית הספר הדמוקרטי "קהילה", אקטיביסטית פמיניסטית, יוטיוברית, ומחברת הספר "מזוודות" שראה אור בהוצאת פרדס.

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מדצמבר 2012

שנה חלפה מאז הקיץ של האזעקות. אני פותחת את פייסבוק ומסתכלת על סטטוסים מיולי 2014, מוצאת דיווחים על אזעקות, ביטול של אימוני הרולר-דרבי שהתקיימו בשטח פתוח בספורטק בתל אביב, בומים, סריגה, בישולים, בומים, פגישות עם שכנות בחדר המדרגות, בומים. אני זוכרת שהרגשתי לבד, מאד לבד. ניסיתי להפגש עם כמה שיותר חברות, נסעתי לכמה ימים בכפר ורדים, להורים בכפר סבא. אבל המלחמה הייתה בכל מקום והטלויזיה שידרה קיץ חרוך שמסרב להגמר. רציתי לברוח מכאן, לנסוע הכי רחוק שאני רק יכולה.

החופש הגדול הסתיים ולצד תמונות של קירות בתי ספר מפוחמים בעזה ושדרות, חזרתי ללמד בבית הספר התל אביבי שלי. ב-1 בספטמבר פתחנו יום לימודים חגיגי. ניסינו להתרגש כרגיל, יחד עם כל העולים לכתה א’ והמחזור החדש של התיכון, אבל מיד כשהסתיים טקס פתיחת השנה עשינו תרגיל כניסה למרחבים המוגנים והקשבנו לסיפורים של הילדים על ה”חוויות” מהחופש, ניסינו להרגיע מעט את החששות שיפלו טילים בזמן הלימודים ולהתחיל דף חלק, שנה חדשה. עוד באותו היום, חזרתי הבייתה והזמנתי כרטיס טיסה לאוסטרליה.

המועד היה רחוק מאד. מעולם לא הזמנתי כרטיס טיסה לשנה מראש אבל ידעתי שאני לא מוכנה לעבור עוד חופש גדול כזה, בבית לבד, במצב מלחמה. רציתי שיהיה לי למה לחכות במשך כל השנה. התחלתי לחסוך כסף ולהתרגש לקראת הביקור, כי היעד לא היה רק למטרות טיול. התכוונתי לפגוש את נעמה, חברתי הטובה, שאני מכירה עוד מכתה ה’, ועברה להתגורר ליד סידני, בקצה השני של העולם. שאלו אותי איך אני יכולה להזמין כרטיסים כל כך הרבה מראש, איך אני יודעת מה יהיה בקיץ ומה ישתנה עד אז. אבל מה כבר יכול להשתנות, הכל תוכנן בקפידה.

בחודש דצמבר פגשתי את רוני. עברתי משנים של שינה נעימה ובטוחה באלכסון, ללפקוח את העיניים בבוקר ולחייך למראה אהובתי הישנה, אני מסוגלת להסתכל עליה במשך שעה שלמה במיטה שלי, מכורבלת בשמיכת הפיקה, נושמת. אני בודקת שהיא שם ברגע שאני קמה, נצמדת אליה כאל בלון חמצן שלא ידעתי שאני צריכה בכלל, כי נשמתי כל כך יפה כבר קודם, פתאום לאוויר יש טעמים וריחות אחרים, פתאום יש בי צורך בקרבה, בחיבוקים ארוכים, בלחלוק את כל החוויות שלי, להראות לה כל דבר, לכתוב על כל רגע, לשתף הכל עם כל העולם, שידעו כמה אני מאושרת, איך הבקרים והלילות שלי הפכו לבועת אהבה שמורה ומנצנצת.

הרבה מאד השתנה השנה. נולד לי אחיין חדש במשפחה הנבחרת שלי ועכשיו אני דודה לשלושה. התאומות כבר בנות ארבע וחצי ויודעות לכתוב את השם שלהן על דרכון שהכינו לבובה שאני לוקחת איתי למטוס. אתמול הלכתי להיפרד מהן והבטחתי שעוד חודש אחזור ונעשה שוב מסיבת פיג’מות. הראיתי להן תמונות של קנגורו וקואלה ובית האופרה הגדול בסידני. שתיהן התחילו לשיר את “שלום, אני נוסעת. אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה. לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי”. עורי אמרה שהיא אוהבת אותי וטלי וידאה שבטוח אחזור. כשזה יקרה, יכול להיות שהן יעברו דירה לעיר חדשה וגם אני ורוני נתחיל לחפש בית חדש יחד. שנת לימודים חדשה תתחיל והדברים לא יהיו אותו הדבר.

לפני ארבעה ימים, עמדנו ללכת לישון. רוני הורידה לי את האיפור כמו בכל לילה ואז אמרה לי שאני המשפחה שלה. זה היה כמו כשהיא אמרה שהיא מאוהבת בי בפעם הראשונה, כמו כשהיא אמרה “אני רוצה לגור איתך”. עמדו לי דמעות בעיניים והתחבקנו. ידעתי שאני אעשה הכל כדי שלעולם לא ניפרד ושמספיק חיבוק ופוסט בבלוג כדי לזכור, לא צריך שום טקס וחוקים כדי לדעת שהתרחב לי עוד מקום בלב לנצח.

והיום בבוקר קמנו מכורבלות. אני ורוני ואליס החתולה, המזוודות ארוזות על השטיח למרגלות המיטה והכל מוכן לטיול שמסמן שנה ארוכה, מדהימה ומלאת תהפוכות שעברה לה. היום בערב אעלה על המטוס להונג קונג ומשם לאוסטרליה. אני מבטיחה לתעד בבלוג הזה, שלא סתם קראתי לו “חופשה”, את כל הטיול, הגעגועים והחוויות. תשמרו על כולן כאן בינתיים, ששום דבר לא ישתנה. גרגורי חתולה, נשיקות אהובה, בית.

11695020_10153499584771804_2472668368902932273_n*איור: רוני יפה

עוד מהבלוג של אילאיל קופלר

תצוגה מקדימה

חינוך ודמוקרטיה - קריאה לפעולה

היום בבוקר התעוררתי מוקדם, התלבשתי והלכתי לבית הספר למרות שזה היום החופשי שלי. לקחתי 27 ילדים וילדות להפגנה בגינת לוינסקי יחד עם עוד הורים ואנשי צוות, למרות שהיה היום שיעור חשבון, היה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אני המורה שהלכה לבית הספר עם מכנסיים קצרים

אתמול בבוקר קמתי, לבשתי מכנסיים וגופיה, צילמתי סלפי מול מראת הבניין שלי והלכתי לעבודה בבית הספר. יום יחסית רגיל, מלבד העובדה שבדרך כלל אני מעדיפה ללבוש חצאיות. העליתי את התמונה שלי לפייסבוק עם טקסט של תמיכה במחאת קוד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

גאווה במלחמה

ילדים בפוסט טראומה. זה מה שנקבל לבית הספר השנה שוב, בתום החופש הגדול. זו הייתה המחשבה הראשונה שלי כשקמתי בשמונה בבוקר בסידני, אחת בלילה שעון ישראל, להודעות וואטסאפ ופייסבוק: "אנחנו בסדר", "אל תדאגי, לא נדקרנו", "אילאיל, הייתה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה