הבלוג של אילאיל קופלר

חופשה

אילאיל קופלר היא מורה בבית הספר הדמוקרטי "קהילה", אקטיביסטית פמיניסטית, יוטיוברית, ומחברת הספר "מזוודות" שראה אור בהוצאת פרדס.

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מדצמבר 2012

לפני שבועיים, התחלתי ללמוד קורס בשם “פמיניזם מזרחי” ב”בית אחותי” בתל אביב. מזרחיות הפכה לנושא “טרנדי” בזמן האחרון, פתאום יש הרבה תכניות טלוויזיה, סרטים דוקומנטריים ושיחות פייסבוק על פריווילגיות, פריפריה ואוכלוסיות מוחלשות. איני יודעת מה אפשר את השיח הזה, אך אני מקווה שהוא לא ייעלם כל כך מהר. אני צופה בתכניות האלו באדיקות ומתעניינת.  ובתחילה הרגשתי שאני מבינה על מה מדובר. יש לי חברות פמיניסטיות מזרחיות, קראתי ספרים של דורית רביניאן ורונית מטלון ונדמה לי שאני מנסה לחנך את עצמי לגבי ההיסטוריה המורכבת של כל מי שהיגרו לישראל, של אוכלוסיות מגוונות במדינה הזו ובשטחי פלסטין. אבל ככל שאני חושבת על זה, אני מבינה כמה אני לא יודעת, כמה אני לא מכירה, כמה היסטוריה נמחקה מספרי הבגרות שמלמדים רק על גברים אירופאים שהקימו את המדינה. ואני שמחה תמיד לקרוא ואף ללמד על נשים שעשו היסטוריה, על תנועת הפועלות, נשות ויצ”ו, נשות המהפכה של שנות השבעים, סופרות ומשוררות. אך לאט לאט אני מבינה שלמרות שאני מנסה לשלוף את הנשים שנמחקו מדפי ההיסטוריה, ללמוד וללמד אותן, יש צורך, ואף חובה, לנסות ולחפש טוב יותר, להבין את ההיסטוריה וההיא-סטוריה שעוד לא נכתבה.

אבא שלי נולד בישראל ואמא שלי הגיעה לכאן מטרנסילבניה שתמיד שמחתי לשמוע שהייתה ארץ הערפדים. הסיפורים שלהם מורכבים, כמו של רב הישראלים, הסיפור המשפחתי אף פעם לא שחור ולבן. סבתי, אמו של אבי נולדה בכלל בלבנון, שם בילתה את שנות התבגרותה עקב עסקיו של אביה שהגיע ממשפחה של “צברים”, שגרו במשך כמה דורות בירושלים ושורשיהם מאיזור שהיום שייך לדעתי לרוסיה. ואמי, שמוצאה אכן אירופאי, גדלה בעיירה פריפריאלית וחייה היו רחוקים שנות אור ממה שניתן לכנות “פריווילגיה”. הורי סירבו לאחוז בזהות הקשורה למוצא ותמיד כשהמורה שלי ביקשה להכין מאכלי עדות בכיתה, הורי היו צוחקים ואומרים שאין כזה דבר עדה, שאנחנו בכלל אוהבים להכין בבית אוכל סיני מוקפץ ופנקייקים אמריקאיים. היום אני מבינה שלנו הייתה את הזכות לשמור על איזו שקיפות ולהתכחש למוצא. אבל למרות הנסיונות להכחיש, המסרים היו ברורים. היציאה ההיסטורית מהפריפריה של אמי הוכרזה כהצלחה מסחררת והנסיעות לשם, לביקורים, היו כמסע לעבר החשיכה. הבית של אבא שלי ברמת חן היה מקום להתגאות בו. בבית הספר היסודי שלי היה ברור שלא שומעים מוזיקה מזרחית ושהילדים מצד מסויים של הישוב הם מסכנים או פרימיטיביים יותר. ההיסטוריה של כולם נמחקה, גם הערבית וגם ההונגרית והיידיש, גם השמות המקוריים של משפחתי המהגרת וגם של ההורים של הילדים המזרחים בכיתתי, אבל ברור לי שכולנו סומנו באיזה אופן לא מדובר, ואני שמחה שהיום אפשר להכיר בסימון, לדבר עליו ולהבין מה היו האפשרויות השונות של כולנו.

כשסיפרתי להורים שלי שאני הולכת להתחיל ללמוד קורס על פמיניזם מזרחי, הם לא הבינו, הרגישו מואשמים ומותקפים. כשבוע לאחר מכן אמי כתבה פוסט בבלוג שלה כנגד הפרק הראשון של “ערסים ופרחות – האליטות החדשות”. פרסמתי לינק לפוסט שלה בפייסבוק שלי, בעקבותיו התפתחו תגובות מעניינות של נשים פמיניסטיות אשכנזיות שדיברו על הצורך בלקיחת אחריות על דיכוי ועל הפריבילגיות שיש לנו. חברה אמרה לי שאם אמא שלה הייתה כותבת כזה פוסט היא לא הייתה מעזה לפרסם אותו בפייסבוק, שזה פאדיחות. אמרתי לה שאני שמחה לפרסם את מה שאמא שלי כתבה, אני חושבת שחשוב שנבין מאיפה אנחנו מגיעות ומה התגובות של המשפחות שלנו לשיח על דיכויים וגזענות. אני אופטימית, ומאמינה שככל שנכיר בגזענות שבנו נוכל לפעול למען מהפכה פמיניסטית סולידרית וכוללת יותר. לאחר השיחה הסוערת בבית ההורים שלי, הם שאלו מה לומדים בקורס בבית אחותי. הקראתי להם את הסילבוס וכששמעו פתאום את רשימת המרצות/ים, הדוקטורים והפרופסורים המזרחים והמזרחיות, פתאום נהייתה לגיטימציה והקורס נשמע להם מעניין. גם על זה אנחנו מדברות בקורס, על מה קורה כשמזרחיות מגיעות למוקדי כח, איזו לגיטימציה זה נותן ואיזה מחירים הן משלמות או חלקים מעצמן הן נאלצות למחוק בדרכן לשם.

4026501432

אני מאושרת על ההחלטה להרשם לקורס. סיימתי תואר שלם בלימודי נשים ומגדר, אני יודעת על המהפכות הפמיניסטיות בארצות הברית, אנגליה וישראל, אני יודעת לדקלם שמות של הוגות צרפתיות וגם של נשים פמיניסטיות שחורות מארצות הברית. אבל על הפמיניזם המזרחי לא למדנו מעולם כמו שצריך. זה החור השחור בהיסטוריה. ופתאום ישנה הההזדמנות המדהימה הזו לשמוע מפיה של שולה קשת על נשים יוצאות איראן שהקימו בית אמהות על ערכי סולידריות נשית ובין דורית עבור קהילת קשישות בנווה צדק, על דורות של נשים עצמאיות ששמרו על תרבות וזהות בתקופה שבה הפכו אנוסות ואולצו להתאסלם, על נשים שעמדו על שלהן ופיתחו ערכים פמיניסטיים שלא התיישבו עם הפמיניזם המערבי. אין לי ספק שהקורס ימשיך להיות מרתק וילמד אותי להקשיב לסיפורים שלא שמעתי בעבר מפי המרצות, אך גם מפי משתתפות רבות בקורס שמתקיים מחוץ לאקדמיה ומאפשר לנשים (וגברים) צעירות, מבוגרות, “חדשות” בפמיניזם ובעלות כמה תארים, אקטיביסטיות, מורות, סבתות, אמהות, פעילות שכונת נווה שאנן ורבות אחרות לשבת יחד ולשוחח על ההיסטוריה ולדעת ש”האישי הוא הפוליטי” אינה סתם סיסמה. אני לומדת שיש מרחבים שבהם אני מדברת פחות ומקשיבה יותר ומקווה שייווצרו מרחבים רבים יותר של סולידריות ולמידה שתאפשר לכולנו להכיר קצת יותר האחת את השניה, לשמוח במקומות שהגענו מהם ולא לשכוח את ההיסטוריה שלנו ואם יש צורך, אף לכתוב אותה מחדש.

________________________________

**** בתמונה נשות קהילת משהד, איראן, עליהן למדנו בשיעור האחרון. התמונה לקוחה מכתבה של צפי סער בעיתון הארץ. 7.3.2012

עוד מהבלוג של אילאיל קופלר

תצוגה מקדימה

חינוך ודמוקרטיה - קריאה לפעולה

היום בבוקר התעוררתי מוקדם, התלבשתי והלכתי לבית הספר למרות שזה היום החופשי שלי. לקחתי 27 ילדים וילדות להפגנה בגינת לוינסקי יחד עם עוד הורים ואנשי צוות, למרות שהיה היום שיעור חשבון, היה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אני המורה שהלכה לבית הספר עם מכנסיים קצרים

אתמול בבוקר קמתי, לבשתי מכנסיים וגופיה, צילמתי סלפי מול מראת הבניין שלי והלכתי לעבודה בבית הספר. יום יחסית רגיל, מלבד העובדה שבדרך כלל אני מעדיפה ללבוש חצאיות. העליתי את התמונה שלי לפייסבוק עם טקסט של תמיכה במחאת קוד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

גאווה במלחמה

ילדים בפוסט טראומה. זה מה שנקבל לבית הספר השנה שוב, בתום החופש הגדול. זו הייתה המחשבה הראשונה שלי כשקמתי בשמונה בבוקר בסידני, אחת בלילה שעון ישראל, להודעות וואטסאפ ופייסבוק: "אנחנו בסדר", "אל תדאגי, לא נדקרנו", "אילאיל, הייתה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה