הבלוג של אילאיל קופלר

חופשה

אילאיל קופלר היא מורה בבית הספר הדמוקרטי "קהילה", אקטיביסטית פמיניסטית, יוטיוברית, ומחברת הספר "מזוודות" שראה אור בהוצאת פרדס.

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מדצמבר 2012

imageכשהייתי קטנה, שיווי המשקל שלי לא היה מדהים. לקח לי הרבה מאד זמן ללמוד לנסוע על אופניים ולמרות שתמיד התלהבתי מזירת ההחלקה על הקרח והתחננתי בפני הוריי שיקנו לי רולרבליידס, רב הזמן נשארתי לעשות סיבובים ליד המעקה. מעולם לא ויתרתי על הפנטזיה הזו. מדי שנה הייתי מוציאה מהבויידם את הרולרבליידס, מנסה להתקדם שני מטר מתחת לבניין שלי, עולה למעלה ומאפסנת אותם עד הפעם הבאה. כנראה שהנסיונות המעטים והפעמים שבהם החלקתי על הקרח ליד המעקה עמוס הילדים במטולה גרמו לגוף שלי לזכור ולא להתחיל מאפס לפני חודשיים, ביום הולדת של חברה שלא הבינה מה רצו ממנה כשהחליטו שבמסיבת ההפתעה שלה נבקר בהחלקרח שליד הלונה פארק בתל אביב. וברגע שנכנסתי אליו התחלתי לחייך והדכדוך שלקראת גיל שלושים שלי התחלף באדרנלין שלא הייתי בטוחה שיש לו מקום בחיי מבוגרות, אבל החלטתי ללכת על זה, קניתי כרטיסיה להחלקרח בחולון ובנוסף נרשמתי לחוג גלגיליות לגילאי שלושים ומעלה. אני מבינה את הסיפור שלי טוב יותר, עכשיו כשאני קוראת בנסיעות הרכבת בברלין את הספר הנפלא של אריקה ראנד: red nails, black skates. היא מרצה אמריקאית פמית למגדר שהתחילה להחליק על הקרח בגיל ארבעים וגילתה עולם שלם של מחקר קווירי פמיניסטי על זירת הקרח. אני מקנאה בהזדמנויות הרבות שהיו לה לבחון מגדר, מיניות גזע וגיל בתוך אינספור הפעילויות למבוגרות מחליקות הקיימות באיזור בו היא גרה. בינתיים המילים שלה נותנות לי מקום, למידת ההחלקה גורמת לי לתחושה מעצימה, היא גורמת לי להרגיש חזקה.

חשבתי על כל זה היום כשנסעתי לFlaeming skate. היומיים האחרונים היו בגדר אימון, בהתחלה עשיתי שני סיבובים קצרים על רולרבליידס בפרידריכסהיין ואתמול, אחרי סיבוב מקסים בפרנצלאוור ברג, חזרתי לסקייט & גלייד, החנות שבה שאלתי את הרולרבליידס ותמורת 15 יורו בלבד קיבלתי אותם ליומיים נוספים. נסעתי מייד לטמפלהוף, שפעל עד לא מזמן כשדה תעופה במרכז ברלין ונסגר (חברת התעופה אפ, אנא עדכנו את חוברות המידע שלכם, מי שבדק בוויקיפדיה לא עשה עבודה מדהימה בהתחשב בכך שהטיסות שלכם התחילו לפעול לפני שבוע). ולעומת כל שטח שלא בשימוש בתל אביב, ההופך תוך רגע למגדל לעשירים, שדה התעופה טמפלהוף הסב את השימוש שלו לטובת הכלל והפך לפארק ענקי. מסלולי הטיסה הישנים משמשים להחלקה על רולרבליידס ונסיעה על אופניים וסביבם רובצות חבורות על הדשא. למי שמתרגשת כמוני ממטוסים ושדות תעופה עד כדי כך שקראה לספר הביכורים שלה ״מזוודות”, ההזדמנות להעמיד פנים שאת ממריאה על הרולרבליידס לאורך מסלולי המראה ונחיתה אמיתיים מהווה חוויה מרעישה. מלמלתי לעצמי ״אני לא מאמינה, אני לא מאמינה״ בזמן שנסעתי על המסלול הארוך שלא נגמר, ואני חייבת לומר שהנסיעה עליו גם לא הייתה כל כך נוחה וחלקה כמו בפרידריכסהיין, אבל ההקשר פיצה על כך. כשהתעייפתי, התיישבתי להמשיך לקרוא בספרה של אריקה ראנד.

imageוהיום בבוקר, קמתי מוקדם והכנתי לעצמי סנדוויצ׳ים. ארזתי פירות ומים, לקחתי את הרולרבליידס, נסעתי לתחנת הרכבת sukreuz ומשם עליתי על הרכבת RE5 לעיירה שקטה וקטנה בשם luckenwalde, שהייתה אף שקטה במיוחד היות והיום יום ראשון. הליכה של כרבע שעה מתחנת הרכבת (באמת שזו שוב ההזדמנות להודות לאפליקצייה של גוגל מאפס שבלעדיה לא הייתי קיימת) הובילה אותי לתחילתו של אזור מדהים הנקרא פליימינג סקייט ובו שמונה מסלולים המיועדים לרכיבה על אופניים והחלקה על רולרבליידס ועוברים דרך יערות, שדות, אורוות, מדשאות, פרחים ונופים מרהיבים. המסלול הארוך והמאתגר ביותר הוא של 42 קילומטרים, והמסלול למתחילות שאני עשיתי, נקרא RK2 והוא באורך 12 קילומטרים.

imageבקילומטר הראשון היה לי ממש קשה. לקח לי זמן להתרגל לדרך, הרגליים כאבו והייתי צריכה לעצור לנוח כל כמה דקות, אבל אחרי כמה זמן הרגליים התרגלו ומצאתי את עצמי מחליקה ומחליקה, עוצרת רק בשביל האינסטגרם, שינסה ללכוד מעט מהיופי שסביב. לאורך המסלול פזורים מעט ספסלים וכשעצרתי לנוח ישבו לצדי משפחות, ילדים, ילדות וגם מבוגרים ומבוגרות בהרבה ממני. דמיינתי שאשב לקרוא בדרך אבל המסלול היה מהפנט ושואב מדי ורק רציתי להמשיך ולנסוע. בקילומטר האחרון כבר התעייפתי, אז החלפתי את ציוציי הציפורים במיקסים של לנה דל ריי שהחזירו אותי לקצב דרך האוזניות והביאו אותי עד לקו הסיום. והגעתי אליו, אחרי חודשיים של קרקע לא יציבה ועוד ועוד החלקה, הגעתי אליו.

 

—–

למי שתהו, לא פספסתן את היום השלישי, פשוט לא היה לו פוסט משלו…

עוד מהבלוג של אילאיל קופלר

תצוגה מקדימה

חינוך ודמוקרטיה - קריאה לפעולה

היום בבוקר התעוררתי מוקדם, התלבשתי והלכתי לבית הספר למרות שזה היום החופשי שלי. לקחתי 27 ילדים וילדות להפגנה בגינת לוינסקי יחד עם עוד הורים ואנשי צוות, למרות שהיה היום שיעור חשבון, היה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אני המורה שהלכה לבית הספר עם מכנסיים קצרים

אתמול בבוקר קמתי, לבשתי מכנסיים וגופיה, צילמתי סלפי מול מראת הבניין שלי והלכתי לעבודה בבית הספר. יום יחסית רגיל, מלבד העובדה שבדרך כלל אני מעדיפה ללבוש חצאיות. העליתי את התמונה שלי לפייסבוק עם טקסט של תמיכה במחאת קוד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

גאווה במלחמה

ילדים בפוסט טראומה. זה מה שנקבל לבית הספר השנה שוב, בתום החופש הגדול. זו הייתה המחשבה הראשונה שלי כשקמתי בשמונה בבוקר בסידני, אחת בלילה שעון ישראל, להודעות וואטסאפ ופייסבוק: "אנחנו בסדר", "אל תדאגי, לא נדקרנו", "אילאיל, הייתה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה