הבלוג של אילאיל קופלר

חופשה

אילאיל קופלר היא מורה בבית הספר הדמוקרטי "קהילה", אקטיביסטית פמיניסטית, יוטיוברית, ומחברת הספר "מזוודות" שראה אור בהוצאת פרדס.

עדכונים:

פוסטים: 44

החל מדצמבר 2012

היום בבוקר התעוררתי מוקדם, התלבשתי והלכתי לבית הספר למרות שזה היום החופשי שלי. לקחתי 27 ילדים וילדות להפגנה בגינת לוינסקי יחד עם עוד הורים ואנשי צוות, למרות שהיה היום שיעור חשבון, היה גם שיעור היסטוריה ואני חושבת שחלק מהילדים/ות הפסידו גם שיעור לשון. חשוב לי להסביר מדוע עשיתי זאת, חשוב לי לקרוא לכולכן, מורות ומורים לעשות את זה גם. לבטל כמה שיעורים וללכת ללמוד מהי דמוקרטיה בעולם האמיתי.

ביום חמישי האחרון ניגש אלי ואל איש צוות נוסף מבית ספר קהילה אנגוסום שעובד בנקיון בבית הספר שלנו. הוא אמר שהוא הולך להפגנה ביום ראשון ולא יגיע לעבודה. “אם כך”, אמרתי מיד, “אנחנו נבוא איתך”. הרגשתי שאנחנו חייבים להביע סולידריות, חייבות לצאת מספרי הלימוד והדיונים בכיתה כדי להבין על מה מדובר בעולם האמיתי, להבין את אי הצדק שבו אדם שחור שהגיע מאפריקה מקבל יחס שונה לגמרי מאדם לבן שהגיע משוודיה, עולם בו מדינה שמתיימרת לזכור שאלו שהגיעו אליה היו פליטים ופליטות לפני לא הרבה שנים, כולאת עכשיו פליטים/ות שהגיעו אליה, נותנת להם מספרים ולא מחדשת אשרות עבודה מבלי סיבה ידועה וברורה. אבל לפני שנצא החוצה מבית הספר, היה לי חשוב לשוחח גם בתוך בית הספר. עובדי נקיון הם בדרך כלל א/נשים שקופים/ות שמסתובבים אחרינו, מנקים ונעלמים מבלי שנדע מה שלומם, מי הם ומה עובר עליהם. חשוב לחנך ילדים/ות לשוחח עם כל א/נשי הצוות בבית הספר ואני מרגישה שאני לא מתאמצת מספיק כדי לעשות זאת. ביקשתי מאנגוסום שיגיע למפגש הבוקר עם הקבוצה שלי למחרת. הוא הסכים בשמחה. ביום שישי בבוקר אנגוסום הגיע לבית הספר על האופניים שלו ועלה למפגש הבוקר בו חיכו לו ילדים וילדות מכיתות ד-ו. הוא סיפר על החיים שלו באריתריאה, הסביר מדוע לא יוכל לחזור לארצו ומדוע הוא מבקש לבוא להפגין איתו. אחת הילדות שאלה אותו מדוע אינו חוסך כסף על מנת לנסוע לארץ אחרת שמתנהגת לפליטים יפה יותר מישראל. אחת אחרת אמרה שלפחות הבן שלו יזכה לחיים טובים יותר כי הוא נולד בישראל. סיפרתי בעצב שהמציאות אינה כזו, גם ילדי/ות הפליטים/ות שנולדו כאן בשנים האחרונות לא קיבלו את כל הזכויות המגיעות להן.

בסוף השבוע קיבלתי תגובות נרגשות מהורים ששמחו על ההזדמנות של הילדים/ות לקחת חלק בהפגנה חשובה כזו, שמחו שבית הספר נוקט עמדה בנושאים הומניסטיים, בנושאי זכויות אדם ואשה ומגיב לאי צדק שנעשה בעיר בה הילדים/ות לומדים/ות, ממש מעבר לכביש. חלק מההורים חששו כמובן מאלימות משטרתית או מחשיפה של ילדים לתכנים לא מותאמים. והיו גם את אלו ששמחו כל כך שהתייצבו עם הילדים/ות בבית הספר היום בבוקר כדי ללוות את ההפגנה.

יצאנו לדרך עם שני שלטים שהכינו ילדות. אחד אמר FREEDOM והשני אמר “ואהבת לרעך כמוך”. הגענו לגינת לוינסקי ומייד הבחינו בנו: היינו הקבוצה היחידה של ילדות לבנות באיזור. אחד המפגינים ניגש ושאל מה כתוב בשלט. הקראתי לו את הפתגם והוא חייך. אחת הילדות שאלה אותי בלחש אם אני חושבת שכועסים עלינו שהבאנו שלט בעברית. עניתי לה שאני לא חושבת שכועסים, אבל לא מבינים ורוצים לוודא שהגענו כדי לתמוך. מיד הפכנו לאטרקציה, כולם רצו להצטלם עם הילדים הישראלים שקוראים לחופש ושוויון אך השתדלנו להשאר צנועים/ות, להגיע ממקום תומך ולא משתלט על המרחב והתיישבנו יחד עם כל הפליטים שהמתינו לצעידה לעבר כיכר רבין. אני חושבת שלמידה על ערכים, על שוויון ועל המגוון האנושי שחי במדינה הזאת, היא חשובה ביותר. לקיחת עמדה בנושאים של אי צדק היא משמעותית. אני יודעת שיש רצון שלא להשוות, אבל תמיד לימדו אותי שהדבר הכי נורא בשואה היו האנשים ששתקו, האנשים שידעו מה קורה ולא אמרו דבר. אז אני לא יכולה לשתוק ואני לא מעוניינת לשתוק במיוחד בעבודתי החינוכית, זו שמלווה נוער שגדל כאן, שיכול להשפיע ולשנות את המציאות, להתחיל לראות את מי ששקופה, להתחיל לקחת עמדה ולחשוב, לשאול, להבין מה קורה מסביב.

אני חושבת שזו חובתינו כמורים ומורות, לעשות לפחות משהו אחד קטן בשיעורי חינוך, סוציולוגיה, חברה או אזרחות. לקרוא כתבה, להזמין למפגש אשה שנשללו זכויותיה, להראון סרטון על אי צדק ביוטיוב או לכתוב מכתבים לילדים שגרים במרחק רחוב אחד מאיתנו אבל עולמם כה שונה. אני מאושרת על ההזדמנות שנפלה בחלקי לעבוד בבית ספר דמוקרטי ולקחת חלק בחינוך אלטרנטיבי שמסוגל להציב מראה מול החברה וזוכה לקהילת הורים מדהימה שתומכת במהלכים חינוכיים מהפכניים, אבל אני לא מאמינה שזה צריך לקרות רק בבתי ספר מיוחדים, אני מאמינה שכאשר ישנו אי צדק חברתי זו החובה של כולנו לעשות לפחות משהו אחד קטן, בכל סוג של מערכת חינוכית, כדי שהילדים והילדות שיהיו המבוגרים והמבוגרות של מחר לא יבהלו כשאדם שחור עובר ברחוב, לא יתנהגו בצורה פטרונית ולא יחשבו שהם טובים יותר מאשה, מפליט, ממהגרת עבודה, מפלסטיני או מכל אדם/אשה שנולדו בצד הלא נכון של מפת אי-השוויון ויחסי הכח.

עוד מהבלוג של אילאיל קופלר

תצוגה מקדימה

אני המורה שהלכה לבית הספר עם מכנסיים קצרים

אתמול בבוקר קמתי, לבשתי מכנסיים וגופיה, צילמתי סלפי מול מראת הבניין שלי והלכתי לעבודה בבית הספר. יום יחסית רגיל, מלבד העובדה שבדרך כלל אני מעדיפה ללבוש חצאיות. העליתי את התמונה שלי לפייסבוק עם טקסט של תמיכה במחאת קוד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

גאווה במלחמה

ילדים בפוסט טראומה. זה מה שנקבל לבית הספר השנה שוב, בתום החופש הגדול. זו הייתה המחשבה הראשונה שלי כשקמתי בשמונה בבוקר בסידני, אחת בלילה שעון ישראל, להודעות וואטסאפ ופייסבוק: "אנחנו בסדר", "אל תדאגי, לא נדקרנו", "אילאיל, הייתה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

יום כיף בחנות צעצועים: ללמוד מגדר בלי לקנות כלום!

השבוע לקחתי את כתת המגדר שאני מלמדת לטיול בקניון. אם כבר מקריאת שורה זו התחלתן לתהות מדוע מורה מוציאה סיור בית ספר לדיזינגוף סנטר, ואיזה מן ערך מוסף אפשר ללמוד שם, המשיכו לקרוא ואני מבטיחה סוף פמיניסטי ואפילו הצעה פרקטית...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה