הבלוג של מיכל שרגיל בן סירה

i like shivuk

45+, רעיה, אם, וורקוהולית. בעלת עסק עצמאי לייעוץ עסקי - אסטרטגי ושיווקי, לאנשים שהם בעצמם בעלי עסק עצמאי, ושעושים הכל לבד בעסק שלהם. לאנשים כאלו אני קוראת One Man Biz. מרצה בלהב (אונ' ת''א), אונ' אריאל, מעו''ף, מ.ט.י,... +עוד

45+, רעיה, אם, וורקוהולית. בעלת עסק עצמאי לייעוץ עסקי - אסטרטגי ושיווקי, לאנשים שהם בעצמם בעלי עסק עצמאי, ושעושים הכל לבד בעסק שלהם. לאנשים כאלו אני קוראת One Man Biz. מרצה בלהב (אונ' ת''א), אונ' אריאל, מעו''ף, מ.ט.י, מכללות וארגונים. רכזית אזורית של מספר קבוצות שלבעלי עסקים (נטוורקינג). שופטת בתחרויות הבריסטה (ברמנים של קפה) בישראל כבר שנים ברציפות. בוגרת בית הספר לשיווק מספר אחד בארץ (קבוצת שטראוס). בעלת תואר MBA במינהל עסקים, ובעלת תעודת דירקטור. ילידת מלאבס. מוכשרת כמו שד. חכמה. ביקורתית. מה עוד? על כל השאר תקראו בבלוג... :-)

עדכונים:

פוסטים: 49

עוקבים: 20

החל מאוגוסט 2011

פרג’ זה שם שהיה חלק מהילדות שלי. הוא היה חבר של אבא. אבא היה הרופא שלו. הצטלמנו אצלו מספר רב של פעמים. אבא נסע איתו למסע הגדול באפריקה. אז ברור שציפיתי לסרט, וצפיתי בו.

10/02/2017

 הפעם הראשונה שהצטלמתי בסטודיו של פרג’ עם השמש שלו ששוקעת אל הים היתה כשהייתי ילדה בת חמש,

פרג' - הסרט, המותג והאדם.  אני בת חמש והשמש של פרג'

אחרי כמה שנים הייתי בפתיחה החגיגית של התערוכה ‘מהג’ונגל באהבה’. והצטלמנו שם לפני החתונה של אחותי. ולפני החתונה של אחי. ופיתחנו אצלו פילמים. והדפסנו תמונות.
אני זוכרת היטב את חיתוך הדיבור שלו, עם המבטא העירקי הכבד. כשהוא אומר ”צלם” וזה נשמע כמו ”סלם”.
הנה, תקשיבו לו מדבר למשל מ-1:30 בסרטון הזה:

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

הוא זכור לי כאדם אהוב מאד במשפחתנו. אך כיוון שאבי כבר מעל 28 שנים לא בחיים, אז גם המקום של פרג’ בחיי נשאר רק כחלק מזכרונות הילדות.

הסרט של קובי פרג’ שוזר כמה סיפורים במקביל.
סיפור עלייתה של משפחה יהודית מעירק לישראל, והשתלבותה בעסקי הצילום כנגד כל הסיכויים.
הסיפור של התפתחות הטכנולוגיה של הצילום (פעם פרג’ צילם על נגטיב מזכוכית, היום כולנו דיגיטליים).
סיפורו של מותג שהפך לשם גנרי למילה צילום, בישראל.
סיפורה של משפחה שלא היתה מלוכדת ממנה עד לסוף שנות השבעים, וכבר עשרות שנים, מפוררת לחלקיקים קטנים.

פרג’ היה מנהיג כריזמטי עם חזון, משכמו ומעלה כבר מגיל צעיר. כשהיה בערך בר מצווה פתח פרג’ את חנות הצילום הראשונה שלו, עם אחיו, לצד בית הכנסת בבגדד, ובה עברו אלפי יהודים שהיו זקוקים לתמונה כדי להגר לישראל. כזה יזם הוא היה.
פרג’ פירנס את המשפחה שחיה בדלות במעברת עמישב שליד פתח תקווה, וכבר ב-1955 כשהיה בן 19, היה בעלים של חנות צילום בפתח תקווה. הוא יצר מקום עבודה לאֵחַיו, וכשפתח סטודיו ענק בתל אביב, רוב בני המשפחה השתלבו בו בתפקידים שונים. כשהפך פרג’ לאימפריה, לשם-דבר בעולם הצילום, אימצו אחַיו את שמו הפרטי והפכו אותו לשם משפחתם.
אך קצת כמו בסיפור של כוורת, בהתחלה המוסיקאים הצעירים היו זקוקים למנהיג בדמותו של סנדרסון, שיגיד להם מה עושים, שיכתוב, שייעבד, שייקבל החלטות. אך עם השנים, ואחרי שצברו ניסיון מוסיקלי משמעותי, כל אחד מהם רצה ליצור, ולא הסכים יותר לקבל בצורה מוחלטת את ההובלה של המנהיג. כך גם במשפחת פרג’. האחים הצעירים עם השנים פיתחו כשרון וניסיון בצילום, בתאורה, בפיתוח, בהדפסה ובניהול עסקים, וביקשו להיות עצמאיים. מה שהוביל לפירוק.

ובין כל אלה, אני מרגישה את הסיפור שלי נשזר

כיוון שנולדתי לאבא חובב צילום, עם כמה וכמה מצלמות ועדשות, ותיק צילום כבד קבוע על הכתף, נשביתי גם אני בקסם. היתה לי מצלמת פוקט כבר כשיצאתי לטיול השנתי בבית הספר היסודי. כשהייתי בת מצווה קיבלתי מאבא מצלמה טובה עם עדשה יקרה. ואבא בעיקר איפשר לי לנסות וללמוד במחיר של פילמים יקרים, ופיתוח והדפסה יקרים.

כך שבתכל’ס, בשנות השמונים כשמשפחת פרג’ התפרקה לרסיסים
אני הרגשתי את זה, גם אם לא ממש ידעתי על כך.
מצד אחד, לחתונתו של אחי הגיע פרג’ כאורח קרוב, מעט באיחור, עם פוסטרים צבעוניים ענקיים ומהממים של החתן והכלה, שצולמו רק כמה שעות מוקדם יותר אצלו בסטודיו. ממש ‘מהיום להיום’ !  פריט שהיה שמור אצל אימי עד יומה האחרון.
מצד שני, את הצרכים השוטפים שלי בעולם הצילום כנערה באמצע שנות השמונים (בעיקר פיתוח והדפסה של תמונות מהטיולים בצופים וכד’) מילאתי בסטודיו של סמי פרג’ (עליו השלום, שנפטר בשנה שעברה). [סמי אגב, שבאמת היה צלם ילדים נפלא, צילם את בני הדודים שלי, כמו גם את אחייניתי הראשונה. ותמונות הילדים זיכו אותו בתחרויות בין-לאומיות. הסטודיו שלו היה קרוב לחנות של סבתי במרכז העיר, ואני נהגתי לבקר בסטודיו הזה הרבה מאד. והיכרתי היטב את משפחתו.]
ועם זאת, את הבוק שעשיתי לעצמי לפני השחרור מצה”ל בחרתי שייצלם עזרא פרג’. אח אחר, שגם לו היתה חנות וסטודיו בפתח תקווה.
וכל אותם אחים, וכל אותן חנויות נשאו את השם פרג’, אך היו נפרדות לגמרי מהסטודיו של האח הגדול, ה-סטודיו לצילום של פרג’ פרי.
הפיצול הורגש היטב בעיר, גם אם לא היה מדובר אז בריש גלי.

(וואי, וואי, רציתי לשים כאן את תמונתי כחיילת. זו תמונה כל כך יפה. הלוואי שאצליח למצוא אותה מתישהו באיזה ארגז…)

טוב. אם לומר ת’אמת, באופן אישי, מעבר לזכרונות שהסרט הציף בי, מילדותי, ואחרי שצפיתי בסרט החדש כבר פעמיים
הסיפור הכי בולט עבורי הוא דווקא סיפור המותג. אולי בגלל שאני אשת שיווק… אולי בגלל שאני כל כך מעריכה מנהיגים עם חזון.

ואחרי ככלות הכל, דרמות משפחתיות? הרי היו לפני הסיפור של פרג’, ויהיו גם אחריהם. למשפ’ פרג’ אין מונופול על האגו, הכבוד, הכסף, ההצלחה, הקנאה, ה…   רבים מאיתנו מכירים פירוד, ריחוק וניכור במשפחה ממש מקרוב…

אז אני חושבת שאני אמשיך לכתוב על הסיפור של פרג’, כי הוא מרתק בעיני
ומרגש לא פחות.

ולכם? אמליץ לצפות בסרט. הוא תמצית ההוויה הישראלית. הוא עשוי נפלא. הוא מעניין, יפה, רגיש ומרגש.

—-

שידור הבכורה ב-yes-דוקו וב-yesVOD  ביום רביעי, 15.2.2017, בשעה 21:00. ושידור נוסף: במוצ”ש, 18.2, בשעה 22:00.
בימוי: קובי פרג’ | תסריט: גידי ויץ, מוריס בן-מיור, קובי פרג’ | צילום: רועי פרג’ | עריכה: מוריס בן-מיור | מוזיקה מקורית: אבי בללי | מפיק: מוש דנון – “ינוסן הפקות”.
(ישראל, 2016)
הסרט הופק עבור yes דוקו בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב – פרויקט קולנוע, בשיתוף קרן ליאון רקנאטי ובתמיכת משרד התרבות והספורט – מינהל התרבות והמועצה הישראלית לקולנוע, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.

עוד מהבלוג של מיכל שרגיל בן סירה

תצוגה מקדימה

אין לכם מושג מה זה להיות אשה בעלת עסק עצמאי!

אני משלמת לביטוח לאומי כל שנה סכום שמגיע לכ-10,000 ₪ בשנה. גם עבור כל אישה שכירה מקבל הביטוח הלאומי סכום דומה, אלא שמשכר העובדת יורד רק סכום של כ-250 ₪, ואת היתרה משלם המעביד. אז או.קיי. שילמתי את הסכום המטורף הזה לביטוח לאומי,...

תצוגה מקדימה

ההיסטוריה שלי - חת'כת היסטוריה

אמא שלי, בלהה,  בת לחנה ושמואל, ואחות לצביה. נולדה וגדלה כאמור, בחלם. וביום הזה, בו החלה הפלישה של גרמניה לפולין, סבא שמואל הבין בחוכמתו ורגישותו ששום דבר טוב לא ייצמח במקום הזה. והחליט לברוח. סבא הזמין עגלון עם עגלה...

תצוגה מקדימה

מה זה קרוספיט... בשבילי? משפחה!

בשנת 2014 המשפחה הקטנה שלי קיבלה מתנה ענקית!!  פוסט חדש שתופס שתי ציפורים במכה: כבר מזמן רציתי לכתוב על הקרוספיט וביחד עם יום המשפחה זה ממש עיתוי מושלם. איך הכל התחיל? יום...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר