הבלוג של עידית

עידית מילים

עדכונים:

פוסטים: 213

החל ממרץ 2010

אני מגלה שאפשר. שאפשר גם כשקשה לבחור איך.

30/11/2014

 

אני מותשת. זאת עובדה.

אני לא בוחרת להיות מותשת, זאת תוצאה של מתח, חוסר בשעות שינה ועומס אירועים ומטלות.

אני בוחרת שלא להתפרק סופית. לחתיכות קטנות נטולות חן לחלוטין. שלא להתרגז. להרגיש קורבן אומלל של המציאות.

אני בוחרת לקום מחר בבוקר ולהתייצב כמתוכנן בשיעור פילאטיס. כפי שבחרתי לקום ביום שישי בשבע בבוקר לצעוד בפארק.

בחרתי שלא לטרוף היום כל פחמימה שנקרתה בדרכי. טחנתי פריכיות. עם בלי כלום. ועם ממרח תמרים ויוגורט. אכלתי בננה תפוח קמחי ואפרסמון. אכלתי שני חטיפי אנרגיה של 59 קלוריות כ”א. וסלט עם חזה עוף. שתיתי קפה אחד. ומים. בחרתי לא לטבוע בים של “מגיע לי כי…”

בחרתי לא ליפול להתקף ייאוש וחרדה וחוסר אונים ובעיקר בחרתי שלא ליילל למה מגיע לי. חסן, התינוק מאום אל פאחם ואמא שלו דיי עזרו לי בזה. כי אין כמו קצת פרופורציות. ובכל זאת. בחרתי להיות דואגת וערנית אבל לא מוטרפת מדאגה. ולרגע לא איבדתי את זה.

בחרתי לחלק את הזמן בין שהייה ליד המטאליסט לגיחות של שפיות ושינה. כדי לשמור על עצמי.

בחרתי לנצל את זמן השהייה המבאסת ב”דנה” לסריגת ה-פרויקט שלקחתי על עצמי (שטיח בקוטר שני מטר. הראשון שישלמו לי עליו!)

בחרתי להענות לבקשתו של המטאליסט בן הכמעט 16 ובכל יום לתת לו הפתעה אחרת. היום דרש גם את זו של שבת…

בחרתי שלא לשקוע לים הייאוש והטרום מוות שנמצא בחיי כדייר קבוע כל עוד אמא שלי איתנו. הצלחתי להיות אמפאטית ועניינית. בחרתי.

בחרתי לקיים מחר פגישת עבודה למרות שזה אומר שאגיע לבית החולים רק בצהריים.

בחרתי לסמס לחברה אחת, חדשה-ישנה על חלום שלי, חדש-ישן ולבקש ממנה עזרה.

כן כי גם בימים כאותים כאלה אני בוחרת להמשיך לחלום. ולהאמין בכל ליבי שיצליח לי.

בחרתי שלא להתעסק כרגע עם איך אני נראית, ועם העובדה שיש לי רק זוג מכנסיים אחד מכהן. הבן שלי בבית חולים ומעניין ת’תחת שלי שהם לא כובסו כמעט שבוע.

בחרתי לתת עבודה שלי במתנה לאישה שאני לא מכירה, אבל נראה לי שיש לנו הרבה מהמשותף.

בחרתי לאהוב אותי. אפילו שבימים כאלה האוטומט עובד על מוד ביקורת ושיפוט עצמי.

בחרתי לא להיות מושלמת. אלא לעשות הכי טוב שאני יכולה. וגיליתי לשמחתי שגם כשבכיתי נורא, פשוט כי היה לי מבהיל וחסרו לי המון שעות שינה המטאליסט לא הזדעזע. להיפך, הוא אמר לי לנוח, לישון. ושהוא אוהב אותי.

הרווחתי זמן נטו שלו ושלי. ומלא מילות אהבה שהתאפשר להגיד. ועידוד וחיבוקים וצחוקים טובים ממש.

ועוד הזדמנות להיות גאה בבכורה שבאה לישון איתו במקומנו.

והזדמנות להתמוגג מתמיכה ודאגה של קרובים ורחוקים.

בחרתי לספור את כל אלה לזכות.

בחרתי להפוך חוויה מפחידה, מדאיגה ומבאסת לנסבלת.

בחרתי לציין את כל זה כי זה הישג בשבילי.

ואני בוחרת לחלוק אותו.

עוד מהבלוג של עידית

תצוגה מקדימה

יפה בורוד

      זאת גורת הדבש שלי. הרביעית. החכמה. המהממת. זאת הילדה שלי שנרדמת כשכף ידה השמנמונת עוטפת את הלחי שלי באופן שמרגיש כאילו היא מניחה רטיה של חום ממיס על...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אני שמנה. אז מה??

שמנה זה מצב ריגשי. כך לפחות אני מגדירה את זה. ועל אף שמצבים רגשיים הם מאד אישיים, להיות שמנה זה דבר מאד ציבורי. שהרי ידוע לכל שלכולנו שריטות כאלה ואחרות. חבטות קלות, כתמי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

החלטה לא פשוטה

לפני כמה ימים עת הייתי פוסעת מעדנות אי שם בשבילי המדבר מתנשפת ומתנשמת הצלחתי גם לנהל שיחות חולין ברמות עומק משתנות. בעודנו מתפתלות מתקפלות ומדרדרות עצמינו בענני אבק...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה