הבלוג של עידית

עידית מילים

עדכונים:

פוסטים: 213

החל ממרץ 2010

31/07/2014

כשהייתי בת שלוש וחצי עזב אבא שלי את הארץ. הוא היה איש צעיר עם חלומות גדולים.

ככה זה עם אנשים שנולדים ברכבת נוסעת, הם בתנועה מתמדת.

מאז ועד היום חי שם בארץ האפשרויות העצומה.

האיש שנולד בפולין ובא לישראל וחי במעברה, כן, גם אשכנזים מפולניה חיו במעברות, הם פשוט היו מקושרים מספיק בשביל לא להתקע שם לנצח..

חי בישראל ועזב אותה. יהודי נודד קלאסי.

כששאלתי אותו פעם מה הוא? ענה בלי להסס: ישראלי.

את השנים המעצבות בחיי חייתי בישראל. אמר לי. הוא מדבר על שנותיו בצבא בעיקר.

לא שהיה לוחם דגול, קצין בכיר או משהו כזה.

הוא פשוט חווה את היחד המדביק לנצח הזה.

גם היום 40 שנים אחרי שעזב את ישראל בה חי בסך הכל 17 שנים מסך שנותיו אם תשאלו אותו הוא קודם יהודי ואחר כך ישראלי.

בארץ הזאת שלנו הכל עובר דרך הפילטר הצבאי. שם מתחיל הכל. נקודת המפגש המכוננת, המצמיחה, ההרואית.

הרגע שאנחנו גדלים אליו מיום שאנחנו נולדים.

אבות מנחילים לבניהם, וגם לבנותיהם מסורת.

בתים של גולני, צנחנים או נח”ל. בתים של שריון או הנדסה קרבית. בתים של טייס או שייטת.

אנשים שעושים מילואים עד שכבר אי אפשר. כאלה שכרתו ברית עם ה”אחים” שלהם בבוץ ופחד וזיעה שזוחלת על הגב בלילה קפוא במארב.

בכל בית יש ערכת שבת.

סלי סלים מתוקתקים איתם נוסעים לכל חור שרק אפשר עם ערימות שניצלים, ג’חנון וביצה קשה ורסק. בורקסים. עוגת הגבינה המסוימת.

גלויות מודפסות מהמלחמה, מכתבים שמגיעים חודש אחרי והיום ה”מה נשמע” שזמין תמיד. חוץ ממתי שהוא לא.

כולנו צה”ל. כולנו נגועים. נוגעים.

כולנו עברנו דרך הצבא, גם אלה שבחרו שלא לשרת עברו דרכו, אל תטעו, בהתמודדות היומיומית עם השאלות על למה לא? ואיפה היו כש..

כשאם צעירה עושה אולטראסאונד ומגלה שיש לה בן היא כבר מגויסת. היא יודעת אופטימית ומצחיקולה ככל שתהייה, היא יודעת שבעוד 18 שנים תעמוד בלשכת הגיוס ותמסור את אבן החן המופזת שלה לידי הגוף בעל אלף הזרועות ותצעד צעד אחורה אל אחורי הקלעים של האימהות שלה.

שם, שם רובצות מפלצות החושך האיומות. שם חי הפחד שביומיום ניתן להרגיע, להשקיט.

שם חיה הידיעה הוודאית שכל חייל בצבא ההגנה לישראל עלול וסביר להניח שיצא אלי קרב. ומהקרב הזה או הבא אחריו. ממארב, מנסיעה בשטחי האימה. מעמידה בכביש נטוש הוא ועוד חבר בעודם שומרים על שלושה מבנים שקוראים להם יישוב. מאחד המקומות הללו באחד הימים או הלילות הוא עלול שלא לחזור. לעולמים.

או אולי יחזור לחודשים של שיקום מכאיב סיזיפי ומייאש. או שלנצח תשרט נשמתו.

ובכל זאת אנחנו שולחות אותם.

והאבות שלהם, שהיו שם, שמבינים את עוצמת יחד הנצח הזה. ואת תחושת הכמעט והנה הסוף מגיע.

גם האבות שלהם שהיו שם שניצלו בנס בגוף אך לנצח ישאו את הריח או את המראה או את הסאונד של הפחד. של פריכות החיים. שולחים אותם בטפיחה גברית על שכם.

למה? איזה כח נותן לנו לעשות את ההיפך מהאינסיקט הכי בסיסי?

סוג של עקידת יצחק מתמשכת.

אנחנו גאים בדרגות שלהם, מחמיאים על כמה הם יפים וחתיכים במדים שלהם. איך הגוף מתחזק והנפש מתחשלת.

אנחנו מחפשים את המפלצת, קולעים לה צמות ומיטיבים את מחלצותיה רק שלא נסתכל לה בעיניים. רק שלא ננשום את הבל הפה המצחין שלה.

רק שלא נגיד את האמת, שלא נשטתח על מרצפות הבטון בלשכת הגיוס ונצרח בקול: לא! אל תלך. אל תקחו לי את הבן שלי. הוא עלול שלא לחזור לי לעולמים.

ונתפתל ונאבק ונמשוך בבגדיו. ונמשוך בשערות ראשינו ונבכה עד שלא יהיה לנו כח.

לא. לא לא. תדע כל אם עבריה להחזיק את עצמה חזק חזק. אנחנו  מחזיקות את עצמינו ועוסקות בלהאמין.

שהילד שלנו האישי מבורך. ששבעה מלאכים מגנים עליו. גם אם אנחנו אפיקורסיות לחלוטין אנחנו ממלמלות תפילות. מדליקות נרות ומפרישות חלה ודמעות.

אנחנו עושות חוגים, מבשלות באמוק. מחוברות 24/7 לנייד.

ובלילה כשחשוך והלב פועם ומקפיץ את העורק הראשי והנשימה הופכת כבדה ומואצת.  אז אנחנו מביטות בעיני המפלצת ומתחננות שתחון אותו, את הבן הפרטי הזה, ומבינות שבתמורה תקריב המפלצת את בן הדוד או את האח של או האבא של. ואז בולעות רוק ועוצמות עיניים.

עד מתי?

 

עוד מהבלוג של עידית

תצוגה מקדימה

יפה בורוד

      זאת גורת הדבש שלי. הרביעית. החכמה. המהממת. זאת הילדה שלי שנרדמת כשכף ידה השמנמונת עוטפת את הלחי שלי באופן שמרגיש כאילו היא מניחה רטיה של חום ממיס על...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אני שמנה. אז מה??

שמנה זה מצב ריגשי. כך לפחות אני מגדירה את זה. ועל אף שמצבים רגשיים הם מאד אישיים, להיות שמנה זה דבר מאד ציבורי. שהרי ידוע לכל שלכולנו שריטות כאלה ואחרות. חבטות קלות, כתמי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

החלטה לא פשוטה

לפני כמה ימים עת הייתי פוסעת מעדנות אי שם בשבילי המדבר מתנשפת ומתנשמת הצלחתי גם לנהל שיחות חולין ברמות עומק משתנות. בעודנו מתפתלות מתקפלות ומדרדרות עצמינו בענני אבק...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה