הבלוג של עידית

עידית מילים

עדכונים:

פוסטים: 213

החל ממרץ 2010

זו התחלה שהיא המשך של דרך.

הדרך נאמרת יומיום, המילים שלי הן חלק מהיש המוחלט, מהרצף ממני.

אמן לאלוהי המילים הגדול. אמן לידיעה שיש משהו שאי אפשר שלא יהיה.

נכון, הכרחי להודות שלאיזשהו זמן הן נאלמו. כאילו נעלמו וגם כן היו באלם. הדברים, כל הדברים האלה שקרו, והצורך להתארגן בהגיון אל מול מופעי הראווה הלא מהממים שהציגה המציאות לקחו לאיזשהו זמן את היכולת הלולינית משהו להתבטא, לתקופה הייתי עילגת, גם קצת מגמגמת.. אבל, נרפאתי והנה אני שוב מפטפטת לעצמי בראש ללא הרף, בראש ובפה פנימה והחוצה לעצמי ולזולתים קרובים, מזדמנים ואחרים.

כל כך רציתי ללכת בדרך אל שם, להיות כבר בדרך לשם. כמה אנרגיות ומחשבות התהפכויות במיטה וכאבי לב, להיות כבר בדרך לשם להלאה מהיום שאני זוכרת את עצמי עצמי אמר לי שכשאגיע לשם יהיה שקט, וטוב ואהיה רגועה שמחה ומסופקת.

ובכן ההליכה הממושכת, בניגוד להשתתפות ב”אשת הברזל” לדוגמא, לא חיטבה את איברי והעניקה לי מראה שזוף וברק בריא בעיניים, צר לי לומר שאולי המסע המתמשך השיג ,באופן לא בלתי צפוי יש לציין, את התוצאה ההפוכה..לא אפרט, כדאי וטוב לי בכל זאת לשמר לי מעט כבוד עצמי..

אבל, מה שרציתי לומר הוא, שנראה לי שסופסוף לקראת יומולדת 42 חדרה לראשי המלא מילים ככוורת הומיה ההכרה שאני טיפשה..

משמע, ייתכן שאני ממש סוג של אהבלה..

או במילים אחרות. ההליכה היא הדרך.. אין לאן ואין להגיע, הדרך היא העיניין. אה אהה.

האחר כך הוא עכשיו. מה שאעשה הוא שיהיה. כה פיוטי.

אז אני עושה ואני מרגישה ואני כאן. בבית המצחיקול הזה שלי. עמוס עמוס עמוס במילים ובחפצים ובבעל קרח, די רחב, וארבעה ילדים מופלאים, כלבה עם שכל מוטל בספק וחתול מפליץ. ומעבר לדלת במימד הנוסף, עוד 12 ילדים, חיים נושמים אוהבים ומקווים.

אבא שם. אמא כאן.

והמילים, אחיות. מזמזמות כדבורים עמלניות, שרות את שיר כוחות החיים.

יוצאות וחוזרות, מנהלות מערכת יחסית עסקית לחלוטין עם עולם הצומח, מפרות ומופרות. מזינות.

אותי.

המילים שלי הן הרפסודה, והכדור הפורח ואונית המשא וההארלי שעליו ארכב בפנסיה חובקת את מותניו של הקרח (עד אז יהיו לו מותניים, מילה שלי!) שערי מתנפנף וליבי צוהל, דרך הבלו רידג’. הן  הכנפיים העצומות היפיפיות שלי. אלה שנולדתי איתן.

הן החיבור הנחמה והעוצמה. הן יפרנסו אותי וישמחו אותי.

ויש מהן בשפע, וכולם מוזמנים.

עידית והמילים.

עוד מהבלוג של עידית

תצוגה מקדימה

יפה בורוד

      זאת גורת הדבש שלי. הרביעית. החכמה. המהממת. זאת הילדה שלי שנרדמת כשכף ידה השמנמונת עוטפת את הלחי שלי באופן שמרגיש כאילו היא מניחה רטיה של חום ממיס על...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אני שמנה. אז מה??

שמנה זה מצב ריגשי. כך לפחות אני מגדירה את זה. ועל אף שמצבים רגשיים הם מאד אישיים, להיות שמנה זה דבר מאד ציבורי. שהרי ידוע לכל שלכולנו שריטות כאלה ואחרות. חבטות קלות, כתמי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

החלטה לא פשוטה

לפני כמה ימים עת הייתי פוסעת מעדנות אי שם בשבילי המדבר מתנשפת ומתנשמת הצלחתי גם לנהל שיחות חולין ברמות עומק משתנות. בעודנו מתפתלות מתקפלות ומדרדרות עצמינו בענני אבק...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה