מה עושים בפסח? הולכים לתערוכת כלי הפורצלן במוזיאון העיר חיפה

בחורה עם מחשב נייד

unnamed[4] (2)

בבניין משוחזר ויפהפה שנבנה ע"י הטמפלרים שוכן מוזיאון העיר חיפה. מי מכם שעדיין לא ביקר במושבה הגרמנית בחיפה ולא סייר ברחובות המשופצים וצפה בבניינים הייחודיים, הנה זו ההזדמנות לתפוס 3 ציפורים במכה. גם לסייר במושבה, גם לצפות בגנים התלויים המרהיבים של הבהאים וגם להיכנס לתערוכת ה "פורצלן: הזהב הלבן של אירופה"- המוצגת בימים אלה במוזיאון העיר.

unnamed[3] (3)

האוצרת עינבר דרור לקס מביאה בתערוכה את סיפור הגעתם של כלי הפורצלן העדינים והשבירים לישראל. היא ליוותה אותנו בסיורנו בתערוכה וסיפרה לנו שחשיבות התערוכה היא בראייה המחודשת של כלי הפורצלן כמשמרים את אורחות החיים והתרבות של המהגרים היהודים מאירופה. הפורצלן מייצג את רוח התקופה, את רצון המהגרים לשמור על הזהות הבורגנית האירופאית שהביאו איתם. התערוכה מציגה מחדש את "אוסף פלה ונתן צלניק" שהוצג במוזיאון האתנולוגי ודרכו מביאה את סיפור כניסתו של הפורצלן ללבנט הפראי המזרח תיכוני.

כלי הפורצלן יובאו בתחילת המאה הקודמת בעיקר על ידי יהודים מאירופה. אני זוכרת כלים דומים ששימשו את סבתי ודודיי בעיקר בחגים. בשאר הזמן הם היו מוצגים לראווה בוויטרינה שעמדה בסלון. בני משפחתי לא היו עשירים אך הכלים העדינים והצבעוניים הללו אפשרו להם לשמר זיכרונות מ"שם". זו הייתה דרכם לשמר חלק מאורח החיים התרבותי עליו גדלו. תרבות של אירוח בכלים יפים ויוקרתיים שהיו גם חלק מסמל סטטוס. אימי מספרת שהיה נהוג להביא לבני זוג שנישאים כלי פורצלן במתנה. "רוזנטל", למשל. עינבר סיפרה לנו שבאירופה היה נהוג להניח את כלי הפורצלן בוויטרינה כאילו היו מוצגים מוזיאוניים והם נשמרו בקנאות והיו סמל למעמד חברתי. כך גם נהגו המהגרים כשהגיעו לארץ. הצופים שיסיירו בתערוכה ייזכרו, בוודאי, בכלי הפורצלן שבביתם.

בצילומים: כלי פורצלן ממפעלים באירופה

unnamed[1] (6)

unnamed[3] (4)

unnamed[2] (10)

unnamed[2] (4)

unnamed[2] (3)

unnamed[2]

בתערוכה כלי פורצלן שיוצרו במפעלים מרכזיים באירופה. מייסן, סיבר, דוצ'יה ועוד. חלקכם יראו בפסלים סוג של קיטש מכוער. בעיניי, יש בהם יופי הנובע מעברם המפואר ומהייצוג שלהם. הם מזכירים לי ארמונות וטירות של נסיכים שהתהדרו בכלים מפוארים. עוד בתערוכה כלי פורצלן שנוצרו בארץ. בעיקר של "נעמן פורצלן" הם חיקו עיצובית מוצרים מזרח אירופאיים והמוצרים שהמפעל יצר הוענקו כמתנות יקרות באירועים משפחתיים. המעצב הראשי שלו היה שמעון בדר וכשהגיעו דרישות לעיצוב מקורי הוא עיצב מערכת כלי אוכל לנשיא המדינה דאז יצחק בן צבי בהשראת המגילות הגנוזות. מאוחר יותר התפתחו עיצובים ששאבו השראה מהפולקלור המקומי והתווספו מוטיבים אוריינטליים. בשנות התשעים נסגר המפעל.

בצילומים: כלי פורצלן של מפעל נעמן פורצלן

unnamed[5]

unnamed[3]

unnamed[2] (7)

מפעל נוסף המיוצג בתערוכה הוא מפעל "מזרחי" שייצר "כאילו פורצלן". היו אלה דמויות מגבס אשר בתהליך צביעה מיוחד קיבלו מראה של זיגוג פורצלן. הם ייצרו דמויות של ילדים, בעלי חיים, אצילים ועוד. אני משוכנעת שלרוב המשפחות היה איזשהו פסל שיוצר ע"י מפעל מזרחי. בילדותי, לא היה בית שלא הוצג בו בסלון פסל כלשהו מתוצרתם. מסתבר, שהרצון לפורצלן חלחל לקהל רחב והשפיע על הערכים האסתטיים שלו.

unnamed[3] (2)

בתערוכה יש גם יצירות מקוריות של אמנים עכשוויים. אני התפעלתי במיוחד מעבודותיה של אניסה אשקר. אמנית ילידת עכו שחיה ליד מפעלי "נעמן" ו"לפיד". בעבודותיה נמצא זפת וחרסינה, שחור ולבן, מלוכלך וצחור, מוכתם ומוזהב. יש בעבודותיה ביקורת פוליטית, תרבותית ומגדרית הנובעות מעיסוק בשאלות של זהות. עוד נמצא עבודות של אליאונורה אורלי אדלביץ, שלומית באומן, ברנבי ברדפורד, ג'סיקה הריסון, רועי מעין, טאנוס זאקופולוס.

בצילומים עבודות של אניסה אשקר

unnamed[1] (8)

unnamed[1] (11)

מוזיאון העיר, שדרות בן גוריון 11, המושבה הגרמנית. טלפון: 049115888

שעות פתיחה- א,ב,ג,ד- 10.00-16.00  ה'-16.00-19.00 ו'- 10.00-13.00 שבת- 10.00-15.00

Iaffa Gavish
כותבת על נושאים מגוונים. הצגות, ספרים, אוכל, מסעדות ולייף סטייל. תמצאו כאן את היומיומי, את שעות הפנאי ואת ההנאות הקטנות של החיים.