הבלוג של Iaffa Gavish

כל מה שמעניין – תרבות, צרכנות, מבטים

כותבת על נושאים מגוונים. הצגות, ספרים, אוכל, מסעדות ולייף סטייל. תמצאו כאן את היומיומי, את שעות הפנאי ואת ההנאות הקטנות של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 616

החל מינואר 2014

tumblr_mtf9c4CJvy1sdyj9lo1_1280[1]

רוחל’ה פורחת. הליכתה נמרצת , הגב הכפוף מתיישר מעט. היא מורחת מעט אודם על לחייה. מושחת שפתיה בשפתון הוורדרד שקיבלה במתנה מבת השכנים ומנסה למתוח קו שחור בקצה העפעף כדי להדגיש את עיניה הכחולות.

בת בלי גיל. כאילו עבר מכחול קסם על פניה, העלים את הקמטים ואת כתמי הזקנה, הסמיק את עורה והעלה ניצוץ חי וצוהל בעיניה.

את התיק הגדול הכינה כבר אתמול. בדקה את כתפיותיו. הכניסה בקבוק מים וכריכים, תעודות ודף מודפס מהאינטרנט עם מספרי האוטובוסים וזמני הנסיעה. תכננה את המסלול. קודם לאשדוד, אחר כך לאשקלון ואם יישאר זמן תנסה להגיע גם לשדרות ומשם הביתה.

לפי חשבונה, אם תספיק את האוטובוס של שמונה ולא תתעכב יותר מדי, תצליח להגיע לכל האתרים. עם ששים רקטות ליום, לא תהיה בעיה, יש מספיק חתיכות לכולם.

היא מתלבטת היכן תשים את המזכרות. החדרים מלאים. ולמרות שנשבעה לעצמה לא לגלוש לתוך הסלון, המדפים בפינה השמאלית מוכיחים שלא עמדה בכך וגם הם עמוסים.  היא תזדקק לעוד שני מדפים. תומר מקומה ג’ ישמח להתקין אותם. היא תיתן לו להחזיק את הסטן. הוא לפני גיוס וכלי נשק מרתקים אותו ובדרך כלל היא לא מרשה לגעת, רק להביט.

היא מזדרזת. נועלת את הבית וממהרת לתחנה. נעמי מכניסה ארבע צועקת אחריה “סבתל’ה לאיפה את ממהרת? רוצה טרמפ?”

רוחל’ה מנענעת ראשה בשלילה “לא הפעם, מותק. זה לא בדרך שלך”.

הנסיעה לאשדוד משעממת. חשבה להביא ספר אך החליטה שחבל על המקום שיתפוס. התיק יהיה גם כך כבד.

היא מעבירה בזיכרונה את המזכרות שצברה.

בשנים האחרונות נעשה קל יותר. לא צריך להגיע למקום הקרבות. מספיק להסתובב בערים. כך היא מצליחה להכיר מקומות שאף פעם לא ביקרה בהם. האנשים נחמדים, פתוחים ולבביים. הפחד עושה אותם רכים ודברנים. היא זוכרת את השיחות עם האנשים במקלט בקריית שמונה ובנהרייה. גם בחיפה הייתה. רובם גם עזרו לה והביאו אותה למקומות הנכונים, מחפשים יחד איתה את חתיכות הברזל והכדוריות.  מקבלים בחיוך סבלני את התחביב שטיפחה.

הכל התחיל אחרי שהביאו לה את הכדור המעוך שהוציאו מהחזה של אהרון. “שיהיה לך למזכרת” אמרו. היא לא נזקקה לכדור כדי לזכור. ידעה מיד שלא יהיה אחר.

היא שמרה את הכדור ועוד הרבה כדורים שמצאה. ביקשה שיביאו לה רובה דומה לזה שירה בו. ” מוסין נגאנט” קראו לו. שם מוזר. את הקרבין לא הייתה בעיה לקבל. את הסטן העלימה מהנשקייה אחרי המלחמה.

האוסף גדל בהתמדה. רובה מאוזר. רימונים. מחסניות לרובה fn. פגזים. היה לה קלצ’ניקוב שקיבלה מחבר של אהרון. כידון מהנסיעה לסיני. כדורים של לי הנפלד. קת של גליל ושני כידונים שמתאימים לו. היו כדורים של מקלע ויקרס. רצועות של עוזי. קנה של מא”ג הרוס.

רוחל’ה סידרה את האוסף בחדר הישן שבדירת הוריה וכשאימה נפטרה, עברה לגור בדירה, מפנה חדר נוסף לטובת המזכרות שהתרבו. כשעדיין עבדה, נהגה לצאת לחופש ולנסוע בעקבות החיילים. היו לה בגדים מיוחדים לכך. מכנסי חאקי רחבים. כובע טמבל ירוק- זית וסלי פלסטיק כחולים, גדולים, אותם מילאה בדברי מתיקה,עוגות ועיתונים. כך הצליחה לעבור די בקלות את המחסומים. החיילים העייפים והמיוזעים שמדיהם סיפרו את מה שעבר עליהם, שמחו לקבל חדשות מהעורף, תמורת חלקי מתכת וציוד צבאי שהיה חסר ערך עבורם.

כשחזרה לביתה עם השלל, נהגה לצחצח ולהבריק, משפשפת ברוך ואהבה את  סימני הפיח והבוץ.

ימים טובים היו אלה. ימים של פעלתנות נמרצת. של ערנות וכוח. היא לא חששה שתיפגע. להפך. ידעה שהיא חסינה. שתורה עדיין לא הגיע.

רסיסים, תרמילי פגזים ריקים, כדורים חיים, שברים של כלי נשק-  אלו העסיקו את מחשבותיה ואת תשוקותיה.

לא מעט סקרנים ששמעו על האוסף המיוחד, ביקשו לבוא להציץ בו. היא סירבה. לא היה לה רצון להציג את יקיריה בפני עיניים זרות. מעטים הם בני המזל שהכניסה לביתה, מציגה בפניהם את המדפים המלאים. מתגאה בפריטים הנדירים והשמורים.

ימי חמישי הוקדשו לאיבוק וצחצוח. זה היה היום האהוב עליה. נהגה להכין מטליות רכות ולעבור פריט, פריט.  רק לתומר מקומה ג’ נתנה לעזור ובתמורה הזמינה אותו לאכול איתה צהריים.

שניצל וצ’יפס, זה מה שנערים בגילו אוהבים. היא הביטה בו אוכל. הביטה בשפתיו. בעיניו הכהות החמות, יודעת שמועד הגיוס מתקרב ואז יגיע הביתה לעיתים רחוקות ובוודאי לא ימצא זמן לבוא ולעזור

היא בטוחה שירצה לעזור עם המזכרות החדשות. היא תאסוף רסיסי גראד וראקטות. חתיכות ברזל חמות ויפות ותמצא להן מקום מתאים על המדפים.

אחר כך תבקש ממנו להוסיף מדפים בפינה הימנית, בעוד מספר חודשים, שנה, שנתיים, גם הם יתמלאו.

בפעם הבאה כשתצא לשטח תזמין את אמא של תומר להצטרף. תשכנע אותה שכדאי לה להצטרף. היא צריכה להתרגל. אולי, אפילו, תיתן לה להיות שותפה באוסף. זה יעזור לה להתנחם.

* הסיפור השתתף בתחרות “קולות מלחמה” בוינט בשנת 2009 וזכה במקום שני.

עוד מהבלוג של Iaffa Gavish

תצוגה מקדימה

"המסעדה"- בראשון לציון. אסתטיקה, איכות ותמחור הוגן.

בשבוע שעבר הוזמנתי ל"המסעדה"  מסעדתו החדשה של המסעדן אמיר בן שטרית שהיה אחד השותפים ברשת המסעדות "קינג ג'ורג'". אמיר יזם קונספט של מסעדה המגישה מגוון מנות רחב ואיכותי במחירים הוגנים ונוחים. ...

תצוגה מקדימה

נובנטה נובה- גלריה לעיצוב המחברת בין אמנות, קולינריה וסטיילינג

העיר התחתית בחיפה שהייתה עד לפני מספר שנים המקום הכי פחות אטרקטיבי בחיפה התגלתה מחדש והפוטנציאל הגלום בה מתחיל להתממש. מסעדות שף, גלריות וחנויות אופנה נפתחות בקצב מזורז...

"בילי שוורץ"- המחזמר הקומי של תיאטרון חיפה הוא השלאגר הבא

        בחרתי במחזמר" בילי שוורץ" כאירוע המשמעותי ביותר השנה כיוון שמדובר במחזמר מקורי ישראלי שהוכיח שניתן להפיק מחזמר ראוי לשמו בארץ. לא מיובא ולא מתורגם....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה