ילד ראשון בגיל 40-חוויות מעולם אחר

בגיל 40 החלטתי שחדל סדר החיים החופשיים האלה, אלה שבהם אני עושה מה שבא לי-ישנה מתי וכמה שבא לי,אוכלת מתי שבא לי. כן כן בטח הבנתם את הכוונה-החלטתי להביא ילד לעולם.

מתוך: https://unsplash.com/search/photos/hand

אז זהו….בגיל 40 החלטתי שחדל סדר החיים החופשיים האלה, אלה שבהם אני עושה מה שבא לי-ישנה מתי וכמה שבא לי,אוכלת מתי שבא לי, הולכת לשירותים מתי שצריך …כן כן בטח הבנתם את הכוונה-והחלטתי להביא ילד לעולם.

אבל.. איך הכל התחיל?

מתוך: https://unsplash.com/search/photos/hand
מתוך: https://unsplash.com/search/photos/hand

קצת הקדמה עליי כדי שתבינו במי מדובר..כמו שהבנתם כבר בת 40, אבל מרגישה בת 20 . הכל קרה לי מאוחר-חבר ראשון בגיל 21. לפני זה הייתי די גיקית ומאוד חסרת ביטחון לגבי עצמי. זה לא נגמר בגיל 21 רק פגשתי בחור  שראה בי מה שאני לא ראיתי בעצמי. לאחר חברות של שנה וחצי נפרדנו בעצב רב ולאות אבל לא יצאתי עם אף אחד 4 שנים ואז כדי לפצות את עצמי הרבצתי את 6 השנים הבאות עם בחורים שעשו לי מאוד רע, אחד אחרי השני ברצף.

זה לא היה חברויות, אלא סוג של דייטים כושלים שנמשכו יותר מפעם אחת. לעיתים חודש, לעיתים חודשיים מקסימום. ולעיתים פעם אחת בלבד. תמיד צחקתי בדיעבד על הדייטים המוזרים שלי והכמיהה שלי למצוא אהבה לא משנה איך ואיפה. מה שהיה חשוב לי זה תמיד לצחוק ולשמור על ההומור שבתוך העניין. לא באמת האמנתי שאמצא מישהו שיראה אותי באמת. כי לא ראיתי אותי באמת. אני חושבת שעד היום אני לא באמת רואה אותי באמת…אבל נחזור לזה.

בגיל 32 אחרי שמאסתי בקשרים המזדמנים  והחלטתי שגורלי כנראה להיות לבד וזה ממש בסדר הרגשתי שהגיע הזמן לעשות את הטיול הגדול לח"ול שמעולם לא עשיתי וטסתי לקובה עם שותף לנסיעה שמצאתי דרך האינטרנט. השותף הזה הוא היום בעלי.

בגיל 36 התחתנו ולקח לי 4 שנים להגיע לאיפה שאני היום-בחופשת לידה עם ילד מקסים. בכל השנים האלה לא הייתי בטוחה שאני מוכנה לוותר על העצמאות שלי- רקדתי סלסה, נפגשתי מתי שרציתי עם חברות, עשיתי מה שבא לי וניהלתי חיים עצמאיים וכיפים. לא הבנתי למה להגביל את עצמי עם ילדים ולהיכנס אל תוך החיים ה"משעממים" של עבודה בית ילדים. פחדתי ממה שאאבד-חיי סקס , עצמאות,שינה. דברים שמאוד חשובים לי גם היום.

הדילמה הזו אם להביא ילד או לא נמשכה כמה שנים כאמור. בתור רווקה הוללת אהבתי לבוא לבקר את החברים עם הילדים אבל אז כשיצאתי מהבתים שלהם אמרתי לעצמי (ואח"כ לבן זוגי) : איזה כיף שאני חוזרת לבית שקט, רק אני ואתה עם המחשבות שלנו, סרטים טובים בטלוויזיה, ספר טוב או פשוט סתם להיזרק על הספה ולעשות כלום אחרי יום עבודה מתיש. איזה כיף שאנחנו יכולים לצאת לסרטים,מסיבות, ומה שבא לנו והדאגה היחידה שלנו זה החתולה המפונקת שלנו שהיוותה לנו תחליף לא רע לילד.

*****

בחזרה להיום..אז הנה אני היום, בבית עם ילד בן 5 חודשים. החודשיים הראשונים אצלי בבלאק אאוט מוחץ. לא זוכרת איך טיפלתי בילד. האם עירסלתי אותו או שנתתי לבעלי שיתמודד עם רגעי הבכי המעייפים כי כולם אמרו לא להחזיק יותר מדי על הידיים שלא יהיה מפונק? רוצה להיזכר אבל לא מצליחה. והסיבה שאני לא מצליחה היא כי יש כל כך הרבה דברים שהייתי עסוקה בהם שלא נשאר לי מקום לזיכרון. אף אחת ממכרותיי וחברותיי לא סיפרו לי על מה שעומד לעבור עליי. כעסתי מאוד בהתחלה איך לא סיפרו לי והכינו אותי למה שעומד לקרות לי ולגופי? שנים אני מקשיבה להן מדברות על הדברים האישיים ביותר אבל על מה שאני עומדת לספר לכן הבנות שעוד לא ילדו אף אחת לא סיפרה לי. ולא זה לא כדי להפחיד או לגרום לחוסר ילודה בעולמנו אבל מוכנות נפשית זה דבר חשוב אם רוצים לשמור על השפיות. ואני, לתקופת מה, איבדתי אותה ואותי קצת… מה שלמדתי שבאמת צריך להקשיב לעצמי ולא לקולות מהצד שנורא מבלבלים ומטעים.

מה שאני כותבת פה יכול להיות טו מאצ' דיטיילס למי שעוד לא ילדה..אז לשיקולכן אם להמשיך.

החלטתי לחלוק את הדברים האישיים האלו לאלו שעברו את זה והרגישו לבד כמוני או לאלו שלא עברו ורוצות לדעת מה עומד לקרות. כמובן שאני לא מייצגת ויש דברים שחברותיי לא עברו ואני כן. מה שאומרים-אני עברתי לפי הספר-הכל כמעט.

אני רוצה להגיע למעטות או הרבות האלה שעברו ועוברות מה שאני עוברת ואין להן עם מי לחלוק אז אם אתן מרגישות הזדהות אפילו בחלק קטן, המשיכו להיות כאן איתי גם בהמשך.