הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 266

החל מדצמבר 2013

הוא הגיע בהפתעה לפני כמה שנים – בלי להודיע…. זה לא יקרה דווקא לי – אין סיבה. לפעמים נכנסים ל-לובסטר קלאב פשוט ככה . שעה אחת – כל אחת שווה את זה.לכו להבדק.

19/10/2017

 

אוקיי – אני שייכת לסטטיסטיקה ועכשיו אני אחת לשבע או לשמונה.   החודש הוא חודש המודעות – לכו להבדק ! אל תגידו לי זה לא יקרה כי זה קורה בהפתעה גם לאלה שעושים את כל מה שצריך.

לא חשבתי שנכנסתי לסטטיסטיקות ועניינים של כימו’ והקרנות , ממש לא. הייתי כמה ימים לפני חופשה והלכתי לבדיקה שגרתית – שנתית. לא ידעתי שסרטן מגיע ככה סתם בלי הודעה מראש. חשבתי שפתאום מרגישים לא טוב, עוברים מלאן רופאים וכו’.  באמצע בדיקת ממוגרפיה התחילו לדבר על “המחלה” עברתי ישר  למצב של טייס אוטומט ומה שאמרו לי עשיתי – מה שממש ממש לא מתאים לי. אני  שייכת לאלה ששואלים למה עושים. לא יודעת מה ביאס אותי יותר הסרטן או ביטול הנסיעה. אין ספק שזה נשמע משפט דבילי עד מאד אבל בחיי אלוהים שזה מה שהיה.

אני קוראת ושומעת על בנות שחרב עליהן עולמן. מצטערת לבשר אבל באותה תקופה שנודע לי שאני עם ענייני סרטן לא זוכרת את העולם באופן כללי כך שלא חרב עליי כלום ולא חשבתי על השיער, תופעות לוואי , פשוט לא הרגשתי כלום.

לא זוכרת ממש איך הגבתי. לא כינסתי אף אחד (טוב, לא חכמה כי אמא שלי מתה ממש בסמיכות ולא היו דמעות או דרמה).  כן סיפרתי למישהי שהייתה חברה טובה שלי המון שנים. זו בעצם הייתה הפעולה האישית האקטיבית שלי וכמובן ד. שהיה שותף יחד איתי לגילוי והתגייס לעניינים .

אל תגידו לי זה לא יקרה כי זה קורה בהפתעה גם לאלה שעושים את כל מה שצריך.

 

october-pink-1718025__340

פתאום הפכתי לסטטיסטית ולא בסרט קולנוע אלא בענייני סרטן. באסה כי זה באמת לא היה בתוכניות ואתם לא הכרתם אותי אז – הייתי כמעט ההיפך. לא שאהבתי ללכת בשבילים ולזהות פרחים – שנאתי גם אז. הייתי שוחה בבריכה ממש המון, הלכתי 3 סיבובי בפארק שזה 5.4ק”מ, נסעתי יחסית הרבה לחו”ל  ממש לא כי אני עשירה – ידעתי שזה מה שאני אוהבת והייתי מוכנה לוותר על דברים אחרים  והדוקטורט שלי היה בפינוק ומאסג’ים  ומה שנקרא החיים הטובים.

אהבתי את העבודה שלי אהבת – נפש וכל יום שנסעתי לעבודה אמרתי לאלוהים תודה שאני עובדת במה שבחרתי. הרשימה ארוכה והתסכול ענק וכל מי שאומרת “אוף מחר שוב לקום לעבודה”  אל תקחו שום דבר כמובן מאליו. לא שאני הייתי צדיקה אבל זה לא מובן מאליו שיש סיבה לקום ובמיוחד אם זה למשהו שאתה יודע שאת/ה אוהב את זה.

זה לא מניפסט כמה חשוב לעבוד – ממש לא. גם אני התבאסתי ולא תמיד הייתי מאוהבת בעבודה, אבל ביום טוב ועכשיו יש יותר – אני יודעת שיש לי בשביל מה לקום זה עושה לי את היום כמעט למשובח . לעשות שופינג זו מטרה נעלה וגם לשבת בקפה זו מטרה נשגבת -לא צריך תמיד פרוייקט לאומי למרות שזה חשוב לא פחות והרבה מאד פעמים אפילו יותר.

970

למזלי יש מתחת לבית פינוק בצורת בית-קפה שאני ממש גולשת אליו כמעט כל בוקר ויושבת שם שעתיים שלוש כדי לשמוע מה עניינים ומה השתנה. אני יודעת שזה יישמע מוזר אבל אני מקנאה. אני מקנאה באלה שעומדים בתחנת האוטובוס ממול ומקטרים על הבוס או על מה שמחכה להם בעבודה.

אני מקנאה באלה שאומרים שאין להם דקה זמן לנשום כי יש להם המון עבודה. כן, אני יודעת שזה לא ממש חשיבה רציונאלית ובטח פעם גם אני עשיתי את זה אבל היום אני גאה בכל נסיעה וטיול בביאליק או בקניון איילון.

צריך ללמוד לתת ביס ענק בשביל לעשות את החיים טובים ומהנים. לא תמיד צריך פרוייקטים, לפעמים סתם לשבת על שפת הים או טיסה לארבעה ימים או קפה עם חברות או איזו מחמאה שקיבלתי ככה סתם – זה מהות  החיים. אלה החיים הטובים. על הדרך מספיקה לפעמים איזו מתנה קטנה לפנק את הנשמה.

אני אומרת שאפו מכל הלב לכל הבנות ולכל מי שעבר את המסלול הזה וצמח וגדל והמשיך הלאה ואפילו הגיע למקומות הרבה יותר טובים. יש לנו הרבה מאד שעשו והצליחו ואלה הרוב -  וצריך לזכור את זה

יש כאלה שממשיכים במלחמה מכל מיני זויות בכל מיני דרכים עם כל מיני מעצורים בדרך, אבל זה סתם מציק ועושה את העניינים קשים , כואבים ומפחידים יותר.

נכון, זה מבאס ומפחיד (ואני לא מאמינה למי שתגיד שהיא לא פחדה או פוחדת) וזה משהו שילווה כל אחת גם אם הצליחה והפכה לוונדרמן.

למה אני כותבת היום את המילים האלה כי ממני אתם שומעים דברים אחרים בדרך כלל. אני כותבת כי חשוב לי מאד שתזכרו בקרוב (מבטיחה לי) נפגש באיזה פעילות תרבותית או סתם על כוס קפה או טיול חו”ל. בינתיים- לכו לאן שצריך.

לכו  תבדקו -אל תגידו מחר

עוד מהבלוג של אורלי ברג

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...