הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 264

החל מדצמבר 2013

פעם בשנה ביום הזה, אני מרגישה כמה יום הזכרון לחללי צה”ל הוא חלק מהדנ”א שלנו. אותו חלק בדיוק שאיתו גדלנו – שבו בדיוק נהרגו 2 חברים מהכיתה ועוד אחד מהמחזור שלנו ובכאב ענק מישהו שהוא חלק מהמשפחה שלו. פעם בשנה הדנ”א הזה – תופס לו מקום מיוחד, מקום שקורע את מיתרי הלב והנשמה

08/05/2016

זה תמיד ברקע – כשעובר לו יום השואה אני יודעת שאנחנו הולכים להפגש. הפגישה השנתית שלנו בהר – הבנים, שם למעלה כמו כל שנה. מתחילים הטלפונים של בני המחזור, הכתה – ככה החברים שהיו ביחד עד שהתגייסנו לצבא. אני רואה שם קבוצות – קבוצות, כל מחזור עם מי שנשאר. עם אותם אלה שנשארו בארץ, עם אלה שגרים באיזור, עם אלה שטיילנו, עם אלה שאהבנו, אלה שרבנו, אלה שחשבנו שנהייה לנצח.

אף אחד לא תכנן בדרך מלחמות.  ידענו שכאן לא שוויץ ולא מדינת הוותיקן,  אבל איכשהו אף אחד לא חשב שזה יקרה למישהו אצלנו בכיתה. נכון, יש עכשיו גם סמול-טוק אבל באוויר יש תחושה כבדה ומעיקה ולשנייה אחת עובר ההבזק הזה שמנסה להבין באיזו עוד מדינה בעולם נפגשים כל שנה לזכור את מי שהיה אתנו ואיננו עוד – כי נהרג , מי שישב מאחורי בספסל האחורי, המופרעים של הכתה לא מבינים איך ספי איננו ונזכרים כי איך היו מעיפים אותו כל שיעור אנגלית . מנסים להזכר ככה בכל הכיתות במחזור (וזה לא מעט) ומגלים יותר מדי פנים חסרות שחלק אפילו לא ידענו שנהרגו במלחמות או בפעולות אחרות. פתאום אני תופסת את הראש כי שמעתי עכשיו על מישהו שלמד בכיתה מקבילה ולא ידעתי בכלל שהוא כבר לא אתנו – אבל איך זה יכול להיות – אני שואלת ? זה לא הגיוני.

יש הגיון בכלל בשגעון הזה? יש הגיון במלחמות? יש הגיון שילד בן 18 ישמור עליי כדי שאני לא אמות? הרי לפני חצי שנה המורה לספרות העיפה אותו כי הוא פוצץ לה שיעור והזמינה את ההורים שלו ופתאום , תוך שנה – הוא כבר התפוצץ באופן ישיר כי ניסה לשמור עליה, שמר על הגבול.

shutterstock_396387748

בשמונה מפלחת הצפירה את השיחה ביננו ואחריה מתחילים לקרוא את הרשימה הבלתי-נגמרת וכ”כ בלתי נתפסת ופתאום אני מגלה שגם מחזור מעלי ומתחתיי ומישהו מהשכונה גם הם נפלו .  אחד בתאונת מטוס והשאר? בדיוק אלה שהיו ה”צדיקים” של הכתה. אותם אלה שההורים שלהם ראו את המורים בבית – ספר כי הם אף פעם לא יהיו “בני – אדם”  ואף אחד לא ידע שתוך שנה או יותר יצטרכו להוסיף ליד השם את הצירוף המזעזע  נפל במילוי תפקידו.

ספי היה החבר שלי בשכבה העליונה, הוא היה אותו אחד שחשב שבית – ספר זה רק המלצה (בדיעבד הוא צדק). המנהל הפדגוגי היה מחפש אותו ואת החברים שלו על החוף (הוא כבר ידע באיזה חוף) והשעה את אותה קבוצה ליומיים שלושה והם לא ממש הצטערו על זה.

אף אחד לא דיבר על מלחמות כי בתיכון זה לא נורמלי לדבר על מלחמה – בתיכון מדברים על אהבה ראשונה, על נשיקה ראשונה. תעברו את כל המדינות בעולם – איפה עוד בגיל 17 -18 שואלים אותך החבר’ה לאן אתה רוצה להתגייס. אף אחד לא מדבר על הפחד, אף אחד לא חשב להגיד “לא” – זה חלק מאתנו זה היה ברור לכולם. ככה גדלנו וזה חלק מהבילט-אין שלנו.

אולי חשבנו ולא דברנו על זה בקול רם, אולי פחדנו אבל האמנו שזה כבר לא ייקרה אצלנו ובטח לא לנו. שמענו על כאלה ממחזורים קודמים, אבל לפני הרבה שנים (כו-לה היינו בכיתה י”ב) והמלחמה שממש חווינו הייתה כשהיינו בכיתה ט’. את המלחמה שאחרי – כבר חלק מאתנו היה אחרי טירונות וחלק כבר היה עמוק בתוך המלחמה.

מישהו יכול להסביר לי איך ילד בן 20 הולך להלחם כשרק לפני שנה הוא עוד שיחק כדורגל והבקיע “גול”  ואמרו עליו שהוא קליבר שהוא יהיה שחקן כדורגל מצטיין ואולי שווה לו לחשוב על עתיד בתחום הזה. אני לא יודעת אם הוא חשב -אבל הוא בטח לא חשב להתפוצץ. לא חושבת שזה היה בתוכניות.

KfarMaymon 044 - עותק

היית פרא -אדם ספי, אחד ה”צדיקים” הכי גדולים שאני מכירה, אין תחום שהייתה בו פורענות ואתה לא היית מעורב בה. אני חושבת שאמא שלך כמעט גרה בבית-ספר ואמרה שכבר לא ייצא ממך כלום. איך היא הייתה אומרת? רק בלהפריע אתה יכול לקבל תעודת – הצטיינות. היא צדקה. הפרעת כנראה למישהו שם על הגבול עם סוריה שהתפוצצת עם הג’יפ שלך על מטען חבלה.

כשסיימו להקריא את שמות הנופלים בטקס וכל שנה מתווספים עוד – אף אחד לא ממהר ללכת. ממשיכים לדבר “אז מה אתה עושה היום” והשיחה נתקעת קצת. חוזרים לדבר על מי שהיה החבר של ההיא , ההוא שניסה להתחיל עם זאת שלא רצתה אותו, את אותו אחד שחזר  מלוס – אנג’לס כשהתחיל לכאן הבלאגן לפני המלחמה.

וככה – לפני שנפרדים נכנסים לבית יד-לבנים עם התמונות והשמות ואיכשהו התחושה היא שמשנה לשנה הקירות הופכים להיות צפופים יותר ותחושת המועקה והשקט  הופכים להיות רועשים כל-כך .

כל שנה אנחנו אפילו לא צריכים לומר כי אנחנו יודעים שנפגש כאן בהר- הבנים בשנה הבאה.

עוד מהבלוג של אורלי ברג

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

סרטן - הימים הראשונים שלי איתך...

אני משתדלת  לסגור את הדלת עם רב – בריח אחרי שהחלפתי את המנעול, אני נשבעת לעצמי לא לתת לשדים האלה להכנס (אגב, הם מצויירים מאד יפה..), אני משתדלת לתת לפחד דרך  אחרת מפתה הרבה יותר, לבנות תסריטים שבהם אני חזקה כמעט כמו פופאי –...

תגובות

פורסם לפני 7 years

אמא - מזל טוב

להגיד לך מזל טוב? מוזר לאחל לך כשאת לא כאן...אז מה? לחגוג לך? את מה בדיוק ? לחפש לך מתנה? מה את רוצה השנה? מה ישמח אותך אהובה? יש בך עכשיו שמחה? יש בך עכשיו מנוחה? את אוהבת את מה שאני עושה? יש לך יומולדת - לא יודעת איך לומר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה