הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 265

החל מדצמבר 2013

אתמול הסתפרתי. היה סבבה . דווקא הייתי עם זה כמה פעמים ככה במשך השנים. “את כזו גיבורה כולם מזכירים לי…” השתגעתם? הגבורה שלי כבר מזמן לא מככבת. יש ימים שאני מבואסת, פוחדת, מתוסכלת, מרחמת על עצמי…והיום זה אחד מאלה. דווקא הייתי מרוצה מעצמי – עד היום…גם אם ידעתי שבשלב הזה כל השיער יילך לעולמו זה עדיין מעצבן ומתסכל ולא, לא תמיד אני בוחרת להבין ולהיות גיבורה.

10/05/2013

זה לא פחות מעצבן, זה לא פחות כואב, זה לא עושה את ברור מאליו, זה לא עושה כלום . אז מה אם אני אשרוד את זה (אולי)…אני לא גיבורה, אז מה אם הרבה עברו את זה, אז מה אם זה רק שיער, אז מה? אז מה? אז מה? “מה את בוכה – זה רק שיער…”. לא נכון – זה אובדן. דבילי? אולי. זה חלק מהדברים שמאבדים שרוקדים עם הסרטן. זה עוד אחד שמצטבר גם לכאב , גם לתסכול, גם לזריקה שצריך לקבל יום אחרי טיפול, זה גם לעוד מיליון דברים אחרים שקמים בבוקר ומרגישים שהם אינם או השתנו, זה לקום בבוקר ולהבין שוב שזה לא מובן מאליו שהשמש מחייכת ואנשים יושבים בבתי- קפה. שום דבר לא מובן מאליו….

כן, גם לקרחת צריך להתכונן. אפשר? מה פתאום!! אז מה אם ידעתי שזה חלק מעסקת החבילה המזורגגת הזו? זה פחות מעצבן ? מה פתאום? יש כאלה שהן גיבורות וישר מעבירות מכונה (כן, ככה קוראים לזה….), יש כאלה שחושבות שזה הכי חכם (אולי כן…), יש כאלה, כמוני שצריכות לעשות את זה בשלבים…ודווקא מאד אהבתי את שלב א – למרות שהתמונה יצאה דבילית להפליא, אבל זו הייתה דרכי לפלס לעצמי מסלול ב”לובסטר קלאב”.

שלב ב – ממש ממש ממש לא מוצא חן בעייני. הוא מעצבן ומתסכל ובא לי לצרוח על מי שהמציא את הפטנט הזה שקוראים לו סרטן. מי שמאמין שהסרטן הוא סוג של שיעור – אולי צודק. כן, למדתי המון דברים על עצמי ועל חברויות, על התמודדות, על כוחות , היו לי עד עכשיו המון מפגשים עם עצמי ועם שאלות שלא נגעתי בהן אף פעם.

יש שיעורים שאני רוצה להבריז מהם. לא מוצאים חן בעייני ואני גם שונאת את המורים ואת שיעורי הבית. יש שבועות שהמערכת דופקת אותי, שאני שוכבת יותר מדי בבית-חולים, שיותר מדי רופאים מתייחסים אליי ואל חולים אחרים בחמלה אבל באים ומחפשים את הווריד כדי למצוץ עוד דם. לפעמים בא מנהל המחלקה ומבקש רשות להביא סטודנטים. מ’כפת לי – הנשמה שלי כבר מעורטלת, אז אולי גם קצת הגוף.

שטפי דם על הידיים וגם על הרגליים (לא, לא אצל כולם). “הגבת לAC ממש בצורה קיצונית”…. מפגרים, למה לא לקחתם את זה בחשבון שיש כאלה שזה ייקרה להם. נכון – זה עלול לקרות ואני בין “ברי המזל” שזה קרה להם וקיבלו מקום מגורים במיטה שם, בבית- חולים. חרא, אבל איזו שמחה שמישהו בא לבקר, מחייכים אלייך, ממקום של שפיות, מביאים את השפיות אליי, איזה כייף לי !!!

אז מה אם הייתי גיבורה עד עכשיו ? כוס עומאק על הגבורה הזו? מיתוס ושמו גבורה – שיצביעו חולי סרטן שלא פחדו אפילו שנייה, שידעו מהתחלה שהם יינצחו. אין כאן מלחמה – כי אם זו מלחמה היא ממש, אבל ממש לא פיירית. כוחות לא הוגנים. אומרים לי להיות אופטימית ולחייך. אתם עושים צחוק בליגה? מי מחייך מתי? בחושך בחושך, בלילה בלילה – כשאף אחד לא רואה ושומע תמיד שומרים על אופטימיות? לי זה לא קורה. יש ימים של אופטימיות אבל יש לפעמים שהפחד מתגנב לו ולומדים לרקוד אותו ולעשות “צעד קדימה, צעד אחורה -סקובי דו…”. לומדים הכל כי אין ברירה.

לומדים שויתור הוא סוג של מותרות שאין לי. מותרות אלה דברים שאני יכולה לוותר עליהם – לא כאן, בטח לא עכשיו. פתאום כולם שמעו על “מישהו שניצח” – חברים, אנחנו כנראה מאזינים לאותם אנשים…וגם אני משתדלת לשמוע על אלה שניצחו, אבל לפעמים אני גם שומעת דברים אחרים. לא שאני מתכננת למות !! ממש לא!! יש לי עוד ימבה תוכניות – אבל חברים…מגיעה לי הנחת מועדון הסרטן.

לסרטן יש גם בונוסים, צריך לנצל אותם. רוב האנשים מחייכים אליי, לא צריך להסחף ולחשוב שכולם ייעשו את זה, ובכלל, מה אני באה בטענות לכל העולם ואחותו? זה סתם אגרסיות…במקום לצרוח על הרדיוס הקרוב אני עושה את זה על הנייר, כאן, כי הנייר סובל הכל ואולי גם חלק מכם מקבל את זה בהבנה.

אחד הבונוסים הגדולים הוא שהפסקתי לעמוד בתור. אני חושבת שאין תור שאני עומדת בו…ובמקום שלא נותנים לי קידום – אני לוקחת לבד. אני אומרת ישר “אני חולה אונקו’”  וישר חלק מהאנשים מתרחקים – לא תאמינו, אבל חלק מהאנשים עוד חושב שסרטן זה דבר מדבק. יש אנשים שנשארו אי שם מאחור.

מ’כפת לי? נכון, בקופ”ח כדי לדקור את עצמי עוד פעם — זה באמת לא לעניין לחכות בתור ולהדבק מכל המיקרובים. המערכת החיסונית דפוקה וזה מקום מוצדק לא לחכות בתור. אבל במקומות אחרים? תענוג…חלק מהדברים שאני צריכה מביאים לי הבייתה כדי שאני לא אתאמץ- סבבה, מה יש? כל כך הרבה שנים התאמצתי (ממש לא…), עכשיו שיפניקו אותי.

לקופ”ח אני לא משלמת עבור תרופות וטיפולים. מה יש? אני סובלת…שתסבול גם הקופה תרתי משמע. פעם הייתי צריכה להתחנן בביורוקרטיה כדי לקבל ט. 17 , היום כמעט בחיוך אני מקבלת אותו…בונוס לא מבוטל, אבל מה? אין לי איפה להוציא את האגרסיות, זה ממש מגעיל. אין לי על מי לצעוק, גועל נפש – תתחשבו גם בי !!!

אפילו בנבכי ביטוח לאומי וחברות כח-אדם (אני מחפשת עובדת 24/7 ) עובדים הופכים למתחשבים קצת יותר ואפילו שואלים אותי מאיזו ארץ אני מעדיפה. בונוס לא מבוטל למרות שזה הולך לעצבן אותי קשות שמישהי תסתובב לי מתחת לרגליים. כן, זה אולי סוג של להפניק את עצמי. לא אכפת לי !! אם עד שחליתי היה חשוב מה יגידו, היום כבר הרבה פחות אכפת לי או אם נדייק כמעט שלא אכפת לי. אני חשובה היום !! עד כמה שזה אולי נשמע לא ממש מתחשב – אני אכפתית לעצמי.

אני כותבת וככה מגרדת את הראש כדי למצוא מה לכתוב במשפט הבא שישחרר גם אגרסיות אבל זה גם משחרר עוד כמה שערות. למה? זה מוכרח ללכת יחד? חיפשתי מילים אגרסביות לא שיער שכבר בדרכו למטה. עסקות חבילה ומבצעי סוף עונה לא עובדים עכשיו. שונאת את כולם. חשבתי לצבוע את השיער בתחילת שבוע הבא – פתאום ירד לי האסימון שכנראה לא יהיה מה לצבוע…מקלקלים לי תוכניות על ימין ועל שמאל…

אז מה נשאר? לצבוע את הנשמה….זה לא אני חברים, אני לא מאלה שייצבעו את הנשמה כדי שאני אהייה כאילו גיבורה. אני לא כאילו, אני לא גיבורה, אני נשארתי אני בנשמה. מקווה שתאהבו אותי גם ככה…..

,

עוד מהבלוג של אורלי ברג

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

סרטן - הימים הראשונים שלי איתך...

אני משתדלת  לסגור את הדלת עם רב – בריח אחרי שהחלפתי את המנעול, אני נשבעת לעצמי לא לתת לשדים האלה להכנס (אגב, הם מצויירים מאד יפה..), אני משתדלת לתת לפחד דרך  אחרת מפתה הרבה יותר, לבנות תסריטים שבהם אני חזקה כמעט כמו פופאי –...

תגובות

פורסם לפני 8 years

אמא - מזל טוב

להגיד לך מזל טוב? מוזר לאחל לך כשאת לא כאן...אז מה? לחגוג לך? את מה בדיוק ? לחפש לך מתנה? מה את רוצה השנה? מה ישמח אותך אהובה? יש בך עכשיו שמחה? יש בך עכשיו מנוחה? את אוהבת את מה שאני עושה? יש לך יומולדת - לא יודעת איך לומר...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה