שיעור באמנות מפילדלפיה

פיקסו וקלה, ואן גוך וסזאן – התערוכה "זמנים מודרניים" הינה הזדמנות נפלאה לראות מקרוב יצירות מופת של גדולי הציירים שנחות בימים כתיקונם במוזיאון פילדלפיה

50 יצירות של גדולי האמנים האימפרסיוניסטיים והמודרניים הגיעו לביקור במוזיאון תל אביב, בתערוכה מיוחדת של יצירות מאוסף מוזיאון פילדלפיה, תערוכה נודדת שביקרה קודם לכן במילנו. זו אינה תערוכה היסטורית ממצה, אלא מדגם לא מייצג של עבודות אמנות שזכו להערכה על ידי אספנים אמריקאים וזכו להגיע בסופו של דבר לאוסף מוזיאון פילדלפיה. דגש מיוחד ניתן בתערוכה לאמניות נשים, שכמעט אינן מוכרות בהיסטוריה של האמנות, למרות שיצירותיהן לא נפלו משם עמיתיהן הגברים.

בציור מקסים זה של מארי קאסאט, אנו רואים סצנה זוהרת באולם האופרה. מאחורי האישה, שהיא אחותה של הציירת, אנו רואים השתקפות – של גבה של האחות ושל הקהל באולם בקומפוזיציה לא שגרתית.

מארי קאסאט, אישה עם מחרוזת פנינים בתא תיאטרון, 1879
מארי קאסאט, אישה עם מחרוזת פנינים בתא תיאטרון, 1879

אין הרבה פסלים שמוכרים כמו פסלו של ברנקוזי "הנשיקה", אבל את רוב הפסלים המפורסמים אנו מכירים מתמונות. אחרי כל כך הרבה תמונות, מצאתי את זה מרגש לראות את הפסל בעיני, להסתובב סביבו ולראות אותו מהזוית שאני בוחרת ולא מזו שבחרו עבורי צלמים ומתעדים אחרים. האלגנטיות של הפסל והפשטות שלו שבו היו מושא לחיקוי והשראה לאמנים אחרים. הפסל פשוט מאוד, כמעט נותר קובייה מושטת, ועליה נחרט רק ההכרחי – תווי מתאר, עין אחת שמתאחדת לאחת, פה יחיד, קווי שער (ארוך לאשה, קצר לגבר), ידיים חרוטות. נדמה שכל ילד היה מצייר כך, וזו גדולתו – הסגנון הכמו פרימיטיבי הופך לביטוי מודרניסטי.

קונסטנטין ברנקוזי, הנשיקה, 1916. צילום: ענבל כהן חמו
קונסטנטין ברנקוזי, הנשיקה, 1916. צילום: ענבל כהן חמו

הציור שהתרגשתי ביותר לראות בתערוכה הוא של פול קלה – זו הפעם הראשונה שנתקלתי בציור זה של קלה, למרות אהבתי הגדולה אל צייר זה. הציור משך אותי אליו בחבלי קסם, בצבע האדום העמוק שלו שמופיע בו, באופן לא מאוד אופייני לקלה. האדום והשחור השולטים בציור מחדירים בו אווירת מסתורין, לצד הצרוף של שמש וירח יחדיו שנראים כמו עין הפוכה. הדמויות אופיניות לקלה, משורטטות בסכמטיות, לצד הבניינים וקווים אופקיים משטחים את מישור הציור.

פול קלה, קרנבל כפרי, 1926
פול קלה, קרנבל כפרי, 1926

עוד ציור שאהבתי מאוד לראות הוא "דיוקן קאמי רולאן" של וינסנט ואן גוך, דמות הבן הצעיר במשפחת רולאן. דמותו נוקבת בפשטותה, במבט חד ומרוכז הוא מתבונן הצידה, הרקע הצהוב משתלט גם על פניו.  קאמי הוא בנו של ז'וזף רולאן, דוור בעיר ארל שעמו התיידד ואן גוך, וצייר לא מעט את בני המשפחה השונים. בתערוכה נמצא גם ציור של האם יחד עם התינוקת מרסל, אחותו הקטנה.

וינסנט ואן גוך, דיוקן קאמי רולאן, 1888
וינסנט ואן גוך, דיוקן קאמי רולאן, 1888

התערוכה בנויה יפה, ומזמינה לצפייה והשתהות ליד הטקסטים המפורטים והמלמדים. התאורה באולם נעימה, אך בעלת חסרון אחד – בחלק מן התמונות היא משתקפת בפני הציור ומפריעה לצפייה. התמונות ממוסגרות עם זכוכית מוזיאלית איכותית, שקופה לחלוטין, כך שנדמה שממש אפשר לגעת בתמונות, לראות את המרקם ומשיכות המכחול. האפשרות לצפות ביצירות אלו, שמלוות את תולדות האמנות המודרנית, הופכת את הביקור בתערוכה לחובה לכל שוחר אמנות.

מראה אל חלל התערוכה. צילום: אלעד שריג
מראה אל חלל התערוכה. צילום: אלעד שריג

זמנים מודרניים – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות במוזיאון תל אביב לאמנות

אוצרת אורחת: ג'ניפר א' תומפסון, אוצרת ציור ופיסול אירופי ע"ש גלוריה וג'ק דרוסדיק מוזיאון פילדלפיה לאמנות

אוצרת אחראית: סוזן לנדאו

נעילה 2.2.19

אתר התערוכה

ענבל כהן חמו
צלמת, יוצרת, מאמנת אישית וגם פעילה חברתית לפעמים. אשתף אתכם באירועי תרבות מעניינים שאפגוש - אפשרות להציץ לחוויות חדשות.