הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 249

עוקבים: 6

החל מדצמבר 2013

כנראה די משעמם שם למעלה לריבונו – אם יום אחד החליט ריבונו לטרוף את הקלפים ולתת לי לשחק עם צעצוע חדש – סרטן. אז מה ? עד כדי כך משעמם שם למעלה שהחלטת להתערב כאן ולשנות לי את הכללים ? היה לי לא רע עד עכשיו. צעצוע חדש הבאת – אז בוא נשחק…….יאללה, זרוק את הקובייה והנה מתחילים את המשחק……

30/12/2012

אני משתדלת  לסגור את הדלת עם רב – בריח אחרי שהחלפתי את המנעול, אני נשבעת לעצמי לא לתת לשדים האלה להכנס (אגב, הם מצויירים מאד יפה..), אני משתדלת לתת לפחד דרך  אחרת מפתה הרבה יותר, לבנות תסריטים שבהם אני חזקה כמעט כמו פופאי – אבל אני  נזכרת שאני כל כך שונאת תרד…תמיד אני אומרת גם לעצמי וגם לאחרים שאם לא אוהבים מה שאני אומרת או כותבת – תקמטו ותזרקו לפח והנה….בפעם הראשונה אני מגלה שאני לא מצליחה לקמט את המציאות ובטח שלא לזרוק אותה לפח.

אני מנהלת דיאלוגים עם ריבונו – אני מבטיחה לו כל מיני דברים מטורפים בתנאי שהוא יעיף ממני את הסרטן הזה – זה לא לעניין, זה לא מתאים לי וזה בכלל לא על סדר היום. אני נשבעת שמהיום אני אקשיב לכל מה שאומרים וממליצים ואני……אבל כנראה שהשעון של ריבונו הרבה יותר מדוייק משלי והוא מוציא לשון כאילו אומר לי : מדי מאוחר ילדה, מדי מאוחר… בסיטואציה אחרת ? את תהיי הרבה יותר חכמה.

אומרים תמיד “לכי להבדק”  ואפילו יש חודש מודעות כדי שלא אשכח…תמיד אומרים שהסטטיסטיקה היא 1:7 או משהו דומה – אבל ממתי אני מאמינה לסטטיסטיקה ? תמיד אני חושבת שאני מחוץ לסטטיסטיקה, שאני לא בתוך מספרים וחשבונות. לי זה לא יקרה.  ריבונו , אלוהים ובודהא החליטו כנראה בסופ”ש אחד, כששעמם להם לטרוף את הקלפים ולהראות לי : הנה, את לא יותר חכמה מכולם ו- כן, לך זה כן קורה !!!

לא יודעת למה. יכולה לשער.  את  כל מה שלא צריך לעשות – עשיתי. בסוד אני אגלה לכם: אני גם עושה היום. נכון, אסור.  אבל בינתיים….מתי ייגמר הבינתיים? לא יודעת, מפחיד לחשוב על כל מה ש”אסור”.  אומרים לי שאני אשנה את אורחות החיים שלי, זה לא שאני אתחיל לסבול, מה פתאום ? אבל אני אשתנה. אולי זה נכון. בינתיים, רק המחשבה על זה מפחידה אותי. אז אני עוברת על האיסורים.  ברקע אני שומעת את סי היימן שרה ” היי אתה…..גיבור גדול, בוא הראה לי שאתה יכול….”. נכון, היא שרה את זה בהקשר אחר, היא גם שרה לו ולא לי. אז מה?

פתאום אני שמה לב שמדברים על “זה”  או על “המחלה” – אף אחד לא מדבר על סרטן.

הפתק הוורוד הזה, זה שקופ”ח שולח, סוג של תזכורת -  דווקא  נראה נחמד על רקע וורוד פרחוני ובלב אני חושבת כמה אבסורד טמון בנייר הזה. רקע השלווה שעליו מופיעים זרעי הפורענות…אני שוקלת  אם לומר משהו למי שממש קרוב אליי – אבל אין לי כח להתחיל עם “איך זה קרה דווקא לך”  או “לא מגיע לך”….לפעמים אני מרגישה כאילו הפולנים בע”מ עשו עלייה ו”חוגגים”  על  ”זה לא מגיע לך..

שלא יהיו אי הבנות – אני צריכה את התמיכה , אני צריכה את החיבוק העוטף הזה ועכשיו, רק אתמול  בלילה כשירדו  הדמעות אני חושבת באחת הפעמים הראשונות התחלתי להבין שאני הולכת לצאת למסע. תמיד אמרתי שיוצאים למסלול (אפילו למסלול גיבוש בצבא) יודעים איך מתחילים, לא יודעים מה קורה בדרך ופחות או יותר יודעים איך מסיימים למרות שפחות או יותר אני רוצה להאמין שאני יודעת את נ”צ  של הדרך.

מסלול עוברים בדרך כלל עם חברים . מזכיר לי פתאום את התכנית “כוכב נולד”. אני אומרת עכשיו שאולי צריך לעשות תוכנית בשם “חבר נולד..” – אומרים שאלה בדיוק המקומות שנולדים חברים ונולצות חברויות חדשות. אז אולי פתאום באמת אפשר לעשות תכנית כזו – אבל לא צריך לראות מי השורד האחרון או מי מנצח….אחלה פורמט אני חושבת לעצמי פתאום…

אחרי לא מעט ימים פתאום הפתיעו אותי המון דמעות שירדו אתמול וישבתי מול המחשב כמו מטומטמת. לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי ובטח לא ידעתי מה אני רוצה מאחרים.  היה סופש מאד לבד ודווקא היו לא מעט שעות שזה היה נחמד שאף אחד לא ישב לי על הווריד ושאל  למה אני עושה ככה ואיזה בדיקה לא עשיתי ומתי הניתוח.

יש קטעים שאני צריכה אוויר ורוצה לדבר רק על מי בגד במי ומי בהריון….לא בא לי כל הזמן לחשוב איזה רופא אני צריכה לראות היום.

דמעתי מול המחשב  עם דיאלוג מטומטם שאפילו לא אמר לי כלום, תאים ריקים עברו ושייטו שם במוח ואז הבנתי כמה מקום ריק יש במקום ההוא אצלי עכשיו – במוח. כעסתי והתגעגעתי, ושנאתי ואהבתי ורציתי להעלם ורציתי לומר: פוס, אני לא במשחק הזה….אבל מישהו שבר לי את הכלים ואמר : לא משחקים…ואני כמו ילדה מפגרת רציתי לרוץ לאמא ונזכרתי שהיא לא באיזור – אז מה שנשאר זה רק הדמעות…..

כנראה שבאיזשהו שלב עייפתי מהדמעות וגררתי את עצמי למיטה. לא, אני ישנה חרא, אם מצליח לי – זו שינה טרופה, אני קמה בשעות הזויות שלא כתובות בדרך כלל בשעון שלי ושמה ב DVD את מחול החרבות…….לא יודעת למה.

אולי בגלל שזה מחול, אולי בגלל שזו מלחמה ואולי בגלל שאלה חרבות. אולי סתם כי אני אוהבת את היצירה הזו.

אני קוראת אתכם די הרבה ומשתדלת לשמור על השפיות ואיכשהו מאבדת את המילים ואת ההומור כשאני רוצה להגיב. אני כל כך שמחה שאתם ישנם – אני מה זה מבסוטה מכם…..

כמו אמא שגאה בילדים שלה שמסתדרים סבבה גם אם היא לא בסביבה…..כזה נחמד לי לכתוב את המשפט הזה. אז במשפט המטומטם אבל הכי אידיוטי אולי אבל הכי אמיתי ומחמם את הלב, שולחת לכם נשיקה עד לאוסף המילים הבא.

עוד מהבלוג של אורלי ברג

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 5 years

אמא - מזל טוב

להגיד לך מזל טוב? מוזר לאחל לך כשאת לא כאן...אז מה? לחגוג לך? את מה בדיוק ? לחפש לך מתנה? מה את רוצה השנה? מה ישמח אותך אהובה? יש בך עכשיו שמחה? יש בך עכשיו מנוחה? את אוהבת את מה שאני עושה? יש לך יומולדת - לא יודעת איך לומר...

תגובות

פורסם לפני 3 years

כותבת בכייף ? תפתחי בלוג ו..דווקא סלונה. למה??

מישהו מהחברים הכי טובים שלי שיודע שאני כותבת יומן , אסופת "יומני היקר" שחצי מזה הלך לעזאזל, איבד את המקום, נשפכו שם מים..... למה? כי אצלי הכל מסודר, ממש מסודר שצריך שבוע ל"ג בעומר כדי לשרוף את כל הניירת. יש נגיעות בחיים שצריכות...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר