הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 258

עוקבים: 6

החל מדצמבר 2013

אמא – לא חזרת עוד ואני מחכה. אני צריכה לתת לך מפתח אחר כי אולי איתו את תצליחי להכנס…כבר חצי שנה אני מחכה שתבואי ואת לא מגיעה ואני מנסה למצוא את המקום שהשארת בתכנים אחרים ולא מצליחה. את היית הכל. היית ספר עם תוכן מלא, אולי אני אצליח פעם להוסיף פרקים לספר החיים שלך. אולי אצליח בפרקים האחרים לטפטף טיפות של אושר. אני יודעת שתשמחי….

22/10/2012

אימוש,

את זוכרת ששכבת על המיטה ואני ישבתי על הכסא לידך וחיפשתי דרך לשמח אותך, קצת, משהו שאת עוד יכולה להנות ממנו באמת. רציתי לקחת אמבולנס מיוחד – יש כזה של משאלות – רצית נורא לראות את הים כי ידעתי כמה אהבת אותו וכמה הוא היה מרגיע ומשמח אותך. ידעתי שאת אוהבת ים ו- רכבת. לרכבת יש תנועות כאלה שהרגיעו אותך והנופים, אהבת אותם נורא.

את לא רצית. כבר היה לך קשה או שהעדפת להשאר עם הזכרונות. נשארת עם תקווה חברה שלך והיא הייתה הזכרון שלך לתקופה הכי יפה שהייתה לך בצעירותך. את אמרת שבטח רותם תחתן בשנה הקרובה כי היא יוצאת עם החבר שלה (לא ראית אותו ואת לא יודעת מי זה) והם בטוח יתחתנו.

אפילו שבהגיון זה נראה לי נכון. שתקתי. לא היה מה לומר לך. שמחתי שאת חושבת שמתקרב לו אירוע שבאמת יכול לשמח אותך. מגיע לך. מגיע לך להיות מאושרת באמת. אמרת שחמישים שנה לא היית מאושרת -  והנה…..במחשבות שלך. במחשבות שלך יכולת לנסות לגעת באושר, ממש כמו איזה סדרה שיש בטלוויזיה.

רציתי לדעת שאם את הולכת מכאן – שלפני זה תחווי רגעים של אושר, טיפות אושר. שאני אזכור שגם חייכת בשבילך, רק בשבילך – כל כך הגיע לך. אני לא יודעת כמה אנשים יודעים שהגיע לך.

מחרתיים כבר חצי שנה שאת לא כאן ואני עוד מחפשת אותך בחדרים. נדמה לי שאולי הלכת לברכה בנין או נכנסת לרבקה ואת לא חוזרת. בערב, מתוך רפלקס אני מחלישה את הטלוויזיה ושמה את השעון שלך בסלון במקום שהיית מניחה אותו. הנהגים של מוניות “קסם” – שאלו בהתחלה איפה את ואיך את מרגישה. כמה נהגי מוניות אהבו אותך.

את יודעת? כולם נדהמו מהעור שלך. איך לא השתמשת בשום קרם ובשום סבון מיוחד ובכל זאת היה לך עור מדהים תמיד עם סומק טבעי והשיער שלך היה חצי שיבה, בלי צבע אפילו.

היום נודע לי שרותם מתחתנת. לא יכולתי אפילו בלב לאחל מזל טוב. את הרי אמרת לי שהם כבר יוצאים המון שנים והם בטח יתחתנו בקרוב ואת רוצה להיות שם, לפחות לשמוח שם. אפילו ניסית לחשוב את מי היא תזמין מה”צד שלנו” – ואני שתקתי ורק הקשבתי לך והזכרתי לך את בר המצווה של תומר. כמה שמחת – כמה היית מאושרת.

אמרת לי אז שאת נורא רוצה לראות את רותם מתחת לחופה כי היא בטח תהייה כלה מאד יפה. היום אני חושבת שאולי היא כלה יפה (לא ראיתי אותה חוץ מהזמן שהלכת). אז אולי באמת היא כלה יפה מבחוץ אבל בלב ובפנים היא כל כך מקולקלת וכל כך רקובה שאפילו אני לא בטוחה שהיית יכולה לשמוח באמת כמו שאת חלמת.

עד עכשיו החדר שלך סגור. לא הייתה שום סיבה לפתוח אותו. אני פתחתי אותו רק כדי להוציא את המחזור של יום כיפור וראש השנה. הסתכלתי על מה שאת הסתכלת רוב הזמן – הסתכלתי על ה,”חומש” של סבא. הסתכלתי עליו וגם היום אני מסתכלת עליו המון – אני יודעת כמה הוא היה קרוב לליבך, כמה הוא היה בתוך ליבך , עמוק.

כשהיית כבר ממש בסוף, בשבועות האחרונים היית מסתכלת אליו, אל ה”חומש” היקר מפז עבורך ועבורי – היית מסתכלת וכאילו מדברת אליו. כל כך סבלת בתקופה האחרונה והיית כאילו מדברת לסבא ואמרת לו כל כך הרבה פעמים “קח אותי אלייך, קח אותי”, כמה פעמים אמרת את זה. כמה פעמים אמרת “אין לי כח כבר”. תמיד הסתכלת לספרים של סבא שהיית אומרת את זה.

ניסיתי לתת לך את המילקי, כי זה היה הדבר האחרון שהיית מוכנה לאכול. הוא היה מתוך ורך לבליעה. הייתי מניחה את זה על כפית והשוקולד היה גולש לפה. אחרי כל  טעימה כזו הייתי נותנת לך שבע נשיקות. קראת לזה “נשיקות של שוקולד”. פעם, הרי לא רצית להתנשק, אמרת שבפולנייה לא מתנשקים ולא התנשקו.

ועכשיו את רצית את הנשיקות האלה ותמיד משום מה רצית את זה במכפלות של 7 או מספרים שמסמלים משהו. היית סופרת כל נשיקה ונשיקה – אם פעם הייתי טועה בספירה , היית ישר מתקנת אותי ולפעמים היית מבקשת עוד נשיקה. אני זוכרת שהגענו ל21 נשיקות שאלתי אם זה מספיק – אמרת לי שאף פעם לא מספיק.

היית מתהפכת במיטה מצד לצד ונורא התפלאתי. בדרך כלל הייתה לך תנוחה אחת שהיית שוכבת בה, אבל בתקופה האחרונה היית מתהפכת מצד לצד ואני לא הבנתי למה. רק אחר כך הבנתי שכאב לך כל כך שלא מצאת לך מקום שפחות כואב.

לא חשוב כמה היית חולה תמיד ידעת להעלות חיוך על שפתותייך. לא רצית שמישהו יילך מכאן עם עוגמת נפש או ירחם עלייך. היו אנשים שחייכו גם בזויות העיניים. מי שרצית שיחבק אותך , שייגע בך באמת – היו מגיעים לעיתים רחוקות, כשהיה איזה חג גדול או ככה על הדרך.

אני יודעת כמה רצית את זה. כמה ייחלת לזה. סיפרת לי שבתקופה קודמת לזה – היית מקנאה באלה שבמועדון ומגיעה אליהם משפחה לבקר. קשה לי ונקרע לי הלב שסיפרת לי איך באחד מימי חמישי עמדת בחלון ורצית שיבואו והם לא באו. יכולתי רק לשתוק ולחבק.

היו זמנים שעוד יכולתי לתרץ או לנסות לתרץ עבורם, היו תקופות שכעסתי, היו תקופות שנעלבתי – עד שכבר הרגשתי שאני לא מרגישה כלום . ידעתי שאת בשבילי כל העולם וכל השאר יכול להיות רק האקסטרה מייל.

כשהגיעו הנשימות האחרונות שלך הייתה כאן האחות של הוספיס בית. היית במיטה שלך, בדיוק כמו שרצית, בדיוק כמו שביקשת. לא הרשיתי שיהיה אחרת – אפילו במילימטר. היא הסבירה לי שהנשימות הולכות והופכות להיות שטוחות והרווח ביניהן גדל – אני לא יודעת אם ראית – כי העיניים שלך היו פקוחות אבל המבט האחרון שלך היה ל”חומש” של סבא .

האחרונים שנכנסו לחדר היו מולי ואני – אמרת לנו שאת אוהבת אותנו הכי בעולם. אמרתי לך שגם אני, לא בכיתי בחדר, לא רציתי שתראי. נעלמת לי בין האצבעות של הידיים, שם התפוגגת לי – אבל נשארתי מלאה. מלאה באהבה , בחמלה ובכל מה שעטף אותך. מלאה בחלל שהותרת לי ואני עדיין תוהה איך ממלאים את החלל הזה.

אני אוהבת אותך כל כך, עד השמיים והכוכבים ובחזרה – ככה היית אומרת, וכך אני אומרת בחזרה.

עוד מהבלוג של אורלי ברג

תצוגה מקדימה

סרטן - הימים הראשונים שלי איתך...

אני משתדלת  לסגור את הדלת עם רב – בריח אחרי שהחלפתי את המנעול, אני נשבעת לעצמי לא לתת לשדים האלה להכנס (אגב, הם מצויירים מאד יפה..), אני משתדלת לתת לפחד דרך  אחרת מפתה הרבה יותר, לבנות תסריטים שבהם אני חזקה כמעט כמו פופאי –...

תגובות

פורסם לפני 6 years

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

אמא - מזל טוב

להגיד לך מזל טוב? מוזר לאחל לך כשאת לא כאן...אז מה? לחגוג לך? את מה בדיוק ? לחפש לך מתנה? מה את רוצה השנה? מה ישמח אותך אהובה? יש בך עכשיו שמחה? יש בך עכשיו מנוחה? את אוהבת את מה שאני עושה? יש לך יומולדת - לא יודעת איך לומר...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה