הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 256

עוקבים: 6

החל מדצמבר 2013

תגידי – את יודעת שלפני שמתחילים לשפץ את הבניין צריך למדוד את המרחק ולשים גדר כדי שלא יעברו שם ? שתדעי שתמיד צריך גדר וגבול כדי שלא יהיה בלאגן – לא, אני לא יודעת – אבל אני אומר מחר לקבלן….אבל שתדע שלא תמיד צריך גדר כדי לדעת “עד כאן”. הרי כדי להרגיש את האהבה שלך לא סימנת לי “מכאן את יכולה לאהוב…” , כנראה שהלב מרגיש איפה הגדר מיותרת ואפשר להסיר אותה כי אני מרגישה אם אני צריכה אותה – ביננו, אם אנחנו לא בענייני מדינה – אפשר להגמיש את הגבולות ולהוריד את הגדר. לא צריך אותה – מה אתה חושב ???

05/06/2012

אל תעברי את הגדר – זה לא שלנו היא אמרה לי. מה לא שלנו הסתכלתי בתמהון וחשבתי : כוס עומאק, בכיתה ד’ לא הרשו לי לעבור את הגדר כי החלק ההוא שייך לתיכון. מילא, כיתה ד’ עוד הקשבתי קצת למורים ולא עברתי. מה לעשות שבגיל העשרה לא רציתי לעבור את הגדר לעשור הבא של חיי. כן, גם עשור בגיל הוא נקודת ציון ולמי יש חשק לעבור אותה ? מעבר לגדר…מעבר לגיל המפחיד הזה צריך  כבר לקנות קרמים ולהתחיל עם גדר גבוהה לעשור הבא. טוב אני אומרת – מילא גדר- אבל עשור ?? אתם שמים לי גדר בתחילת עשור לציין את ההוא שנגמר. כאן אני נגמרת כ teen ager והופס…אני מתחילה להיות בוגרת. – מי צריך ת’גדר הזו של ציון דרך? אפשר להחליק ככה בחברות מעשור אחד לשני בלי להגדיר ולעשות אותי אייפס קצת עצבנית.

טוב, אני מגדלת משפחה (בלתי מתפקדת בעליל – אבל עדיין בהגדרה: משפחה) ומדי פעם צריכה לסוע להפגין נוכחות כדי לשמור על הקשרים שלא ימצאו עוד איזו סיבה לנדות אותי מהמשפחה – למרות שזה יכול להיות רעיון לא רע. ביננו – אפשר גם אולי לא ממש לקטר כי סך הכל בין מחוייבות משפחתית לבין שוטטות בעיר הגדולה אפשר לשים איזו גדר בלתי נראית – אבל כזו שמפרידה רגשית בין המשפחה לבין היותי שפוייה.

לא צריך לראות את הגדר הזו. לא צריך את הקיר הזה כדי לומר :הנה כאן אני מתחיל ואתה נגמר. לא ממש צריך. באמת בין בניין מגורים אחד לשני כנראה אנחנו צריכים את זה כי אחרת איך נדע ששלושה מטר בדיוק צריכים להפריד בין הבניין הזה לבין הגדר וזה “השטח שלנו” ומעבר לגדר זה אתם. אתם באמת צריכים את קיר האבן כדי לדעת איפה אתם מתחילים ואיפה אתם מסתיימים. אתם צריכים את הסימנים האלה? אין לכם את הגבול האישי שלכם?

כמה פעמים היא פגשה אותי במדרגות ושאלה משהו שלא התחשק לי לענות – ואני , כידוע לא בן אדם חביב לבריות. כן, בטח שמעתי את השאלה אבל המשכתי הלאה כי בדיוק בשאלות מהסוג הזה אני מותחת את הגבול האישי -פרטי שלי ומי שלא יודע שלא לחצות את הגבולות הפרטיים יילמד את זה כשלא ייקבל תשובה לאמירה בפעם השנייה או השלישית.לא צריכה לבנות גדרות של “עד כאן” – אני משתדלת לעשות את זה בשבילי באופן עצמאי, סך הכל אני ילדה גדולה. אבל מה ? לפעמים גם ילדות גדולות לא בכוונה עוברות את הגדר והתוצאה? לא תמיד כייפית  אבל לא ממש נוראה.

יכולתי הרי להכנס בה, להתכסח בה באופן חופשי, אני לא צריכה הרבה סיבות עכשיו – אבל באמת שהייתי בסוג של שעה סבירה  ברמה האישית ונתתי לה להבין את הגבול שלי ואת העובדה שאם היא לא מבינה את הגבול – אני כבר מזמן הצבתי אותו והיא לא תחצה אותו גם אם השאלה שלה מאד מתעניינת ופולשת אליי למרחב. אני לא צריכה להרים קיר, לא לפרוש גדר תייל, אני צריכה לדעת אצלי בנשמה איפה הגבולות ואם וכמה אני יכולה ורוצה להגמיש אותם.

כן, בארץ האפשרויות המוגבלות משהו לא צריך להרים קיר כדי לדעת איפה החצר והשטח של הבית שלי מתחיל ואיפה שלך. לא צריך גם גדר צומחת כדי לתחום את השטחים. אם נוסעים בכביש בפרברים בעיקר רואים כמעט כמו בקיבוץ שטחים פתוחים בלי גדרות ובכל זאת אתה יודע איפה הבית שלך מתחיל ושלי נגמר. לא, לא צריך שהוא ייצרח עלי מה פתאום נכנסתי אליו לחצר ולמה דרכתי לו על הדשא. לא צריך את זה כי כל אחד מבין וזה לגמרי ברור שעל הקטע הזה לא נריב.

נכון, זה לפעמים די מבאס כי הורדנו מריבה אחת מסדר היום. אני לא אקלל אותך שעברת לחצר שלי ואתה לא תעשה כנ”ל . למה? כי זו הנורמה וככה חיים וכל אחד מצליח לשרוד במרחב הפרטי שלו בלי לפלוש לשטח של השכן השני. כן, קל יותר לעשות “על האש” (נדיר) עם השכנים , סוג של הסתחבקות – יש בהם את היכולת לשים לעצמם גבול בלי למתוח גדרות.

כן – גם בין בית הקברות לכביש אין גדר באמריקה במקומות מסויימים וזה בסדר לכולם כי לא צריך גדר בשביל לדעת שהם מתים שם והופס מעבר לגדר מתקיים העולם. לא צריך את זה. סמוך לכביש ממש אתה במגרש החיים. צריך גדר ? לא, בדרך כלל מרגישים לבד.

כן, לא צריך לקבוע גבולות, לא צריך למתוח גבולות. הלב מגדיר לי אותם באופן טבעי. אני יודעת עד איפה אני יכולה למתוח את השרירים, עד איפה אני יכולה להרשות לאחר להכנס לשטח של החדר הימני של הלב, בחדרים האחרים אני מותחת גבולות האהבה והקרבה והאינטימיות- לא צריך שייראו אותם, את הגבולות.  אתה תרגיש לבד שלשם גם אם תנסה אתה לא תכנס – החדרים הפרטיים שלי ולשם ייכנסו אלה שמתרחב לי הלב והנשמה שלי הזמינה אותם.  בלי גבולות, בלי חומות. אלה החלטות שלי ואתה לא צריך לדעת – אתה תרגיש לבד.

מ. את יודעת לבד כמה את יכולה לחבק ולאהוב אותי ואיך. את לא צריכה שאני אגיד לך שכאן זה כבר לא לעניין, שכאן אני מרשה. כאן אני שמה את הגבול. עד כאן. את לא צריכה את השלט של “אין כניסה” ברמה הרגשית, את יודעת ומרגישה לבד איפה מתחילה ונגמרת אני – איפה אני מתחילה ושתינו יכולות להגמר או לפחות אחת מאתנו.

המקום שאין בו גדרות ואין חומות והוא אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם – ניו יורק. למרות שניו יורק היא כזו, היא צפופה ועמוסה ואולי היו צריכים שם איזה גדרות להכוונה – המקום הכי צפוף בעולם אפשר ללכת בו לאיבוד וגם להיות הכי מחבר לאהבה שלי אלייך או באופן כללי  לעולם. לא צריך את הגדר הזו בשביל ללכת לאבוד או להאסף רגשית במקום הכי צפוף ומופלא ההוא.

עוד מהבלוג של אורלי ברג

תצוגה מקדימה

סרטן - הימים הראשונים שלי איתך...

אני משתדלת  לסגור את הדלת עם רב – בריח אחרי שהחלפתי את המנעול, אני נשבעת לעצמי לא לתת לשדים האלה להכנס (אגב, הם מצויירים מאד יפה..), אני משתדלת לתת לפחד דרך  אחרת מפתה הרבה יותר, לבנות תסריטים שבהם אני חזקה כמעט כמו פופאי –...

תגובות

פורסם לפני 5 years

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 6 years

אמא - מזל טוב

להגיד לך מזל טוב? מוזר לאחל לך כשאת לא כאן...אז מה? לחגוג לך? את מה בדיוק ? לחפש לך מתנה? מה את רוצה השנה? מה ישמח אותך אהובה? יש בך עכשיו שמחה? יש בך עכשיו מנוחה? את אוהבת את מה שאני עושה? יש לך יומולדת - לא יודעת איך לומר...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה