הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 264

החל מדצמבר 2013

כמה פעמים אני נשבעת לעצמי שמחר בבוקר אני מסדרת את הניירת לפי נושאים או מתייקת את מה שצריך ומשליכה את השאר, כמה פעמים נשבעתי לעצמי שמחר…….כמה פעמים מחר לא הגיע…..??

29/05/2010

חנקתי את השנה האחרונה עד כלות, כל המשימות שהיו רשומות אצלי בשלוש שנים האחרונות נאספו להן והיה ברור שהמשפט “עכשיו או לעולם לא….”  רלבנטי ונכון יותר מתמיד. ניירת בגובה 3/4 חדר (ואני מגזימה רק בקצת..), מכל הסוגים, מכל המינים, כאלה שאני זקוקה להם וכאלה שכבר מזמן לא, צריך למיין, להעיף לעולם שכולו טוב ו/או לתייק בתיק המתאים, בפינה אחרת של החדר זרוקים להם תיקים – כשבכל תיק זרוק משהו קטן, אבל בדיוק באותו יום שאני אחפש את אותו “קטן”  אני אהפוך את הבית ולא אמצא אותו, אני אאשים את כל העולם ואחותו ש…לקחו לי, נגבו לי, השתמשו בזה, השאילו את זה ולא החזירו וכו’ – רק בדרך כלל אני שוכחת שזה מסוג הדברים שנמצאים נטושים באחד התיקים וזה לא היה קורה אם המקום הזה היה טיפ טיפה יותר מסודר (אף אחד לא הוכיח את האמירה הזו אף פעם – אז אני לוקחת את זה בערבון מוגבל……)

מלאן ת’לפים ספרים מונחים על המדפים, ביבליוגרפיות, פרוזה , שירה , לימוד – בלי שום סדר, בלי הגיון, כך שאם בטעות ולא בכוונה אני מחפשת איזה ספר, זה כמו להכנס לספרייה ולהתחיל לפשפש שם בין המדפים, לקלל את הספרנית האידיוטית ולנסות לפענח את הקוד שלפיו היא ממקמת את הספרים, רק שבמקרה הזה אני הספרנית ואני היא שממקמת את הספרים. איך מפענחים את קוד הסידור? פשוט מאד…..דואגים לסדר. נשמע בנאלי וטיפשי – אבל לא למי שמצוי בתוך הבלאגן.

וים סידורים אני מארגנת תוך שבוע : הבנק שהוא גם ידיד וגם חבר, קופת חולים – אישורים והחזר כספים, ועוד כמה רצויים כמו ביטוח לאומי וגולת הכותרת – משרד הפנים. מכיוון שהרגשתי שאני אוטוטו זוחלת על ארבע וממלמלת את שיר המעלות אם אני לא תולשת את עצמי מכאן, אמרתי : אהה….משרד הפנים? צ’יק- צ’אק, מה יש לך כבר לעשות שם? כו-לה  להוציא איזה אישור קטן ולהתעופף משם….נכון, הוצאת האישור ואישור התעופה לקחו לי כארבע שעות , עניין של מה בכך, צרחות ואיומים ו”אני אהייה אחראית לפיטוריך”…כל מה שהם שומעים בטח כל היום, כמה פעמים ….כך שזה אפילו לא גורם להם להרים את הראש לכיוון הדלפק – זה רק גרם לי להמתין ארבע שעות ובסוף…..להגיע לפקידה אינפנטלית ורעה שהטיפה לי בקול נוזף : את רואה? אם מחכים בסבלנות, מגיעים ומקבלים כל דבר. זה היה שלב שבו הרגשתי איך הווריד בראש הולך וכמעט פוקע לו ואני הופכת להיות זכרוני לברכה ואז אנחנו אפילו יעילים כי תעודת פטירה גם אפשר להוציא בכל מקום – אבל איכשהו באינסטנקט הבסיסי אמרתי שזה לא ממש כדאי. הוצאתי את האישור שרציתי? הוצאתי…..אז עכשיו , אחרי כל ים הייסורים, עכשיו למות? שימותו הם ……

אחרי התלאות האלה (וזו רק דוגמית לרשימה) החלטתי שמגיע לי לפצות את עצמי, שלא עוברים על כזה פרוייקט בלי פיצוי עצמי.עליתי על טיסה זריזה למצפה הימים (26 דקות – בדיוק הזמן לשתות קפה, אפילו פיפי אין איפה לעשות וגם לא זמן….-טיסה אידיאלית ) אין כמו מצפה הימים עבורי כדי לעשות סוויץ’, לנשום עמוק, להעביר את הגוף והמוח למוד של סוטול ולהתמכר לאוויר ולרוח החופשית. להתבונן בלבושי החלוק הלבן שעד היום אני לא מבינה את מהות החלוק ולמה הוא לבן, לבהות בהם ככה בלי מטרה מוגדרת ולהגיד לעצמי שגם שרוואל זה בסדר גמור, זה חופשי ומאוורר ולא מעיק עליי כמו חלוק לבן.

עליתי על מדי ב’ – אלה שהתאימו בזמנו לחופי סיני ועברו טרנספר לגליל : לאיזור צפת, ראש פינה ומצפה הימים. הצגתי בנונשאלנט את כרטיס אורח VIP  מה שמקנה כמובן תנאים מועדפים, כולל שדרוג, כניסה מוקדמת לחדר, צ’ופרים קטנים וגדולים יותר, ואני מרגישה בערך פלוס מינוס מלכת העולם….או לפחות זו שתביא שלום עולמי. השתרעתי לי קצת על המיטה עם האפריון (סוויטה או לא? – שדרוג אמרנו??), הפעלתי את הג’אקוזי – בכל זאת היה יום ארוך וצריך איזה פינוק לפני שפורצים לפעילות במקום….התאוששות קלה נרשמה אחרי שעתיים שינה, שעתיים שלוות עם אוויר פסגות בלי עשן אוטובוסים וצפירות של מכוניות משטרה, בלי לשמוע רדיו כל חצי שה מבזק (מחלה פרטית שלי), םשוט שינה כזו שיוצאים ממנה עם לחיים סמוקות של סימן שישנתי טוב במיוחד.

החלקתי למטה (קומה וחצי) עם המעלית (באתי לחגוג את העצלות והמנוחה, לא?) ישירות למשרדי הספא. בתוקף היותי אורחת קבועה של המקום ידעתי מי אני רוצה להזמין שיטפל בי ובאילו סוגים של טיפולים ובאלו שעות, ועשיתי לי שיעורים ובניתי לי פינוקים ממש כמו מערכת שעות בית ספרית. בינתיים, בין לבין – הרבצתי כמה בריכות שלא יגידו שאני רק מושחתת, זה בסדר – אני סתם מקטרת, אני אוהבת לשחות ומשם אני בבריכת הגאקוזי.

אין מילים חוץ מאשר מדהים. מקסים – זה פחות או יותר ממצה את העניין. ג’אקוזי שנמצא על מרפסת עץ חיצונית ומשקיף לכיוון החרמון. מומלץ באופן מיוחד בימים קרים של גשם או טיפ טיפה יותר כשהגוף חם בתוך המים ורק הפנים חשופים – עונג צרוף למי שניסה, למי שעדיין לא – שווה לנסות. כמעט כל קשת הטיפולים אני מזמינה, כלומר , אלה שרלבנטים בשבילי, ולפני שאני באה אני שואלת ומוודאה שאולגה המעסה הקבועה שלי נמצאת שם. אם אולגה איננה – גם אני אינני. היא האורים והתומים שלי שם – היא מכירה כל שריר וכל עצב בגופי וכמו רב אמן היא נכנסת לחדר כמו צל עושה את העבודה הכי טובה שאני מכירה ויוצאת מן החדר בתום הטיפול. סוג של שלווה שמסאג’ מקנה – אבל לא תמיד שלווה, וכאן אני יודעת שהרווחתי גם שלווה וגם עיסוי מתאים.

ברבות השנים נוצרות כמובן מערכות יחסים עם אחראי קבלה, אחראי חדר אוכל, משרד הספא וכו’ והם דואגים לעמוד לרשותי – אבל גם יודעים לתת את האקסטרה מייל, אין מה לעשות – אלוהים בפרטים הקטנים, ובאלה – המקום הזה הוא המקום של אלופים. דווקא בפרטים הקטנים. נכון, יש גם סדנאות ליוגה, ודיאטת מיצים ובריאות מצחיקה, ומתיחות וכו’ – אבל אני לא באתי בשביל להפעיל את עצמי, אני באתי כדי שיפעלו בשבילי וגם זה במינון הנכון.

יש כאלה שיאמרו שזהו רק פינוק, שמעתי גם את “נועד לעשירים”, מיותר – סתם שמות מפוצצים ולקסיקון שלם שקשור לנושא…אני לא באה למחות, אני לא באה לשנות, אני רוצה רק לספר שזה המקום היחידי במדינה הזו שאני יכולה לשבת במרפסת בגובה 700+ מ’ בשקט כמעט מוחלט, עם רגליים למעלה וכל המותרות על השולחן ליד, כל מה שרציתי , ביקשתי או הכנתי לעצמי והצלחתי לקרוא ספר בלי לחזור לאותו דף כמה פעמים….פשוט כי הייתי מרוכזת, השלווה העניקה לי איכות חיים ויכולת ריכוז ואלה לא באים בקלות ואני אפילו לא מצליחה לקנות אותם בשופרסל….אז גם אם לא במחירי מבצע, גם אם זה עולה לי קצת יותר – שפיות הנפש שלי שווה לא פחות, וכדי להמשיך לשרוד בצורה שפוייה וטיפ טיפיה איכותית – כשאני מרגישה שאני מותחת את החבל כמעט יותר מדי….אני על טיסה לראש פינה….שם תמצאו אותי, בטרמינל בשדה דב, בלי הכנות, בלי בלאגן, תיק אחד עם שרוואלים וטוניקות וזוג נעליים וסניקרס וכפכפים. זהו , בלי לחשוב מה ללבוש לבוקר / לערב – כי אם אתה לא אם חלוק לבן אתה בדרך כלל או עם שרוואל או עם טרנינג ואלה בגדים שאני מסתדרת איתם מצויין וגם אין מה להכין – וכבר הפכתי לבנאדם מאושר….

צריך רק לזכור שלפני כמה שעות וכמה ימים הייתי מוקפת ומוצפת בניירת, שומעת את עצמי צורחת במשרד הפנים עם פקידה שמנסה לחנך אותי בשביל פתק אחד עלוב – ומעבר של פחות מחצי שעה…..העביר אותי כמעט למדינה אחרת…..:)

עוד מהבלוג של אורלי ברג

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

סרטן - הימים הראשונים שלי איתך...

אני משתדלת  לסגור את הדלת עם רב – בריח אחרי שהחלפתי את המנעול, אני נשבעת לעצמי לא לתת לשדים האלה להכנס (אגב, הם מצויירים מאד יפה..), אני משתדלת לתת לפחד דרך  אחרת מפתה הרבה יותר, לבנות תסריטים שבהם אני חזקה כמעט כמו פופאי –...

תגובות

פורסם לפני 7 years

אמא - מזל טוב

להגיד לך מזל טוב? מוזר לאחל לך כשאת לא כאן...אז מה? לחגוג לך? את מה בדיוק ? לחפש לך מתנה? מה את רוצה השנה? מה ישמח אותך אהובה? יש בך עכשיו שמחה? יש בך עכשיו מנוחה? את אוהבת את מה שאני עושה? יש לך יומולדת - לא יודעת איך לומר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה