הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 260

החל מדצמבר 2013

העייפת והלחץ הכריעו אותי וידעתי שאם לא יבוא כאן ועכשיו ברקס – ייהיה משהו שאף אחד לא יאהב. כולם מדברים על סדנאות. על שלווה, חשיבה חיובית, שחרור מלחצים ועוד הבטחות שהקסימו אותי. חשבתי לחזור רגועה, שלווה עם חשיבה חיובית, וחזרתי קצת יותר עצבנית….

27/02/2013

הרגשתי שיותר מדי לחוץ וצפוף לי בנשמה וידעתי שכדי להשאר בנאדם שפוי עם יכולת תפקוד קצת יותר מבסיסית אני צריכה לקחת איזה פסק זמן לעצמי . לי בלבד. בלי נספחים. בלי בתי מלון עם ארוחות בוקר שצריך לעמוד בתור.  רציתי מקום שקט. מקום שמנפיק שלווה ועוזר להתמודד עם לחצים של יומיום וכאלה שבאים בלי שמזמינים אותם.

כמו חול בים אני מוצאת כמעט בכל מקום את מילת הקסם והטרנד: סדנה. סדנה להתמודדות עם לחץ, סדנה לפיתוח האישיות, סדנה ומתן כלים להתמודדות עם לחץ יום יומי, סדנה…..אפשר להמשיך את הרשימה הזו כמעט עד בלי סוף ולהכנס ללחץ רק מהרשימה והמיגוון והבנה כמה חסרים לי חלק נכבד ממה שצויין כאן : החל משלווה, דרך התמודדות עם לחץ יומיומי, פיתוח כלים לבניית אישיות חיובית, לחיות בשלום עם עצמי, והבנה שסדנה (לא ממש חשוב כרגע איזו) היא הדבר הכרחי להשרדות ולרוגע ברמה מסויימת עבורי. חשבתי שזה לא נראה מוגזם ובשמיים.

נפעמת מהתגלית האישית התחלתי לחפש בין חברות המלצות על סדנאות שמכוונות אל הנושאים שהרגשתי שאני זקוקה להתייחסות וכלים להתמודדות איתם. חשבתי שמצאתי. ביום המיועד יצאתי ארוזה עם תיק גב כזה שמיועד לשהייה של מס’ ימים במקום רגוע, רחוק מכל מה שאפשר לראות במלונות חמישה כוכבים – כי בסדנה בדרך כלל מתמזגים עם הטבע, מרגיע מאד. בחיי.

האווירה מסביב מקסימה, נשים מחוייכות, רגועות (על פניו) ואני מהרהרת ביני לביני : מה לעזאזל יש לאשה רגועה כל כך לצאת לסדנה שכותרתה מתייחסת לשחרור מלחץ וגיוס השלווה הפנימית. גם ככה היא נראית לי אחת שמסניפה שלווה ויכולה למכור אותה באונקיות, אבל מי אני שאשפוט? :)) קטנונית שכמוני.

דשא ושמיים ודירות קטנות בצימרים קטנים עם המון דשא מסביב.  שקט מקיף אותנו. אני נושמת עמוק ומחליטה להתמסר לאוויר החופשי, לשקט שמסביב ולניתוק מהטלפונים, ומהמחשב וגיוס כלל פנימי אישי לסדנאות ולמנוחה.

זו ההבטחה שלי לעצמי לפחות למספר הימים המצומצמים – לתת לעצמי צ’אנס להוריד הילוך , להתנתק מהמציאות המשוגעת, מהלחץ המטורף ולהתרכז בי, רק בי – כי אחרת המילה “בי” כבר לא תהייה קיימת – אלא ידברו עליה כמו על מישהו שכבר לא מתפקדת. כן, הרגשתי בנקודת אל-חזור.

ידעתי שמכאן או שאני חוזרת רגועה יותר עם כוחות מחודשים וחשיבה חיובית או שאני מפסיקה להיות בנאדם מתפקד בצורה יעילה. לא היה כאן אמצע מבחינתי. או -או. רק זה בפני עצמו מעיד על הלחץ שאני מתמודדת איתו.  אני מרגישה שאני נשחקת והולכת וזקוקה לפסק זמן ולרוגע וגיוס שלווה – ממש כמו צו 8  בצבא.

המקום נפלא – שקט ורגוע ואני מסתכלת על מערכת ה”שיעורים” או “הפעילויות”  שמונחת כבר על השולחן בסלון הלא גדול -שמתוכננת למשתתפות בסדנא הזו לגיוס השלווה והרוגע ושחרור הלחץ וכבר בנקודה הזו אני מבינה שכנראה אנחנו לא מדברים באותה שפה. לא צריך לקרוא אפילו מה כתוב שם – רק לראות ויזואלית כמה המערכת צפופה (בערך כמו של בית ספר).אותיות צפופות – צפופות בכתב קטן.

מתחילים ב 10:00 (תודה לאל על חסדים קטנים כמו שינה מאוחרת) ומשם סדנה לנשימה עמוקה, לצ’י קונג, יוגה, חשיבה חיובית, הרצאה על זמן איכות לעצמנו. כל זה ביום אחד. לאן הגעת אני שואלת את עצמי – עוד מעט אני אשאל אם יש בוחן בסוף, אחרי מערכת כזו צפופה מה שנשאר בסוף זה להבחן ולקבל תעודה שמעידה ש”עכשיו אני אדם נטול לחצים ושלוו לחלוטין”. המערכת לשארית ימי הסדנה הייתה דומה בצורה מדאיגה עד שהחלטתי שכדי לשחרר לעצמי קצת את הלחץ אני “מבריזה”  מחלק מהפעילויות והופכת להיות אדם משוחרר באמת ונטול לחצים. באתי להשתחרר מלחץ ולא להכנס ללחץ ולעבור מסדנת פעילות אחת לאחרת. מסרבת להנחת יסוד שכזו ומכריזה על “מרד פנימי”.

חולפים להם עוד יום יומיים ואני מגלה שהצורך שלי בהפגת לחצים  ושחרור לא מכוונים להכנס למערכת סדנאית מזן אחר. אני פשוט  רוצה לשכב עם רגליים למעלה ושקט מסביב, לא רציתי פעילות (יש לי הרבה יותר מדי כאן בשכונה הקרובה), לא רציתי לחץ (אני מתמודדת עם הרבה יותר מדי ומשלמת מחירים יקרים) – רציתי מעט הפעלות, קצת יוגה, קצת שיטות לשחרור מלחץ ובעיקר המון שלווה. נשמע יותר מדי ??

יש משהו כנראה בסדנאות האלה שאם לא הרגשנו את ה-ביחדנס הזה, אם לא חייכנו אחת לשנייה כל הזמן ואמרנו את המשפט האלמותי : ” אנחנו אוהבות אותך…..”  או שוכבות וסוגרות עיניים ונושמות עמוק וסופרות לאט עד 10 , או נותנות למחשבות החיוביות להכנס ולשליליות לצאת – אם לא עשינו את כל אלה , הרי לא מילאנו את חובתנו ולא שוחררנו מלחץ או גייסנו שלווה.

במצב הלחץ הראשון שאקלע אליו במהלך השוטף של חיי – אין לי אלא להאשים את עצמי שלא נשמתי עמוק וספרתי עד 10 בפעילות או שלא עצמתי את עיניי ונתתי למחשבות החיוביות להכנס אליי – לא “הזמנתי” אותן, אלא נשמתי אוויר, פשוט אוויר.  התנתקתי מהטלפון, המחשב ושברתי אזימוט מכל מה שקורה בחיי היום יום. לא עמדתי בציפיות שהיו לי כשנרשמתי לסדנת “גיוס השלווה והשחרור ופרידה מהלחץ …..”

הסתיימה לה הסדנה – וכמו בטיולים חזרנו שלווים אך מאושרים….בחריקת הבלמים הראשונה בצומת שליד הבית ובצעקות הראשונות של עלם חמודות בבית הקפה שמתחת לבית הבנתי שהלחץ הוא בילט-אין במערכות אצלי והסדנה לא שחררה אותן, שמחר כשאקרא בעיתון על ריב במועדון ועל שליפת סכין בגלל בחור/ה אני לא ארגיש שלווה יותר, היה לי ברור שאני אחזור להתעצבן ולהרגיש מתוסכלת גם אם אני אספור עד 10 עמוק ולאט….

הלחץ היומי המטורף שלי לא הוריד הילוך אלא עשה ברקס לכמה ימים וגם זו ברכה. זה לא שמשהו גרם לי להארה שבה אני משוחררת מהלחץ והטירוף, מה פתאום ? מישהו שינה את הנתונים או את הנפשות? אף אחד…אין סידור כזה בסדנאות כאלה שבהם משתנים גם האנשים שמסביבנו, האירועים או לוחות זמנים.

המחשבה שרציתי להאמין בה – שהכל יהיה רגוע יותר באופן יחסי, שאני אתחיל להיות יותר חיובית ואולי קצת פחות צינית מתמיד – לא עבד. נכשלתי. כשלון חרוץ וזה פשוט תסכול חדש – איתו אני מודה יצאתי לסדנה….צינית שכמוני.

מחר – אני אולי אתחיל להאמין בזה…..בינתיים, השעה אחת בלילה ועוד לא קיפלתי את הלילה ואת הכוכבים. למרות… שגם אם אנשום עמוק עד 10, הכביסה, הלילה והכוכבים לא יקפלו את עצמם לדעת לבד….:))

עוד מהבלוג של אורלי ברג

תצוגה מקדימה

סרטן - הימים הראשונים שלי איתך...

אני משתדלת  לסגור את הדלת עם רב – בריח אחרי שהחלפתי את המנעול, אני נשבעת לעצמי לא לתת לשדים האלה להכנס (אגב, הם מצויירים מאד יפה..), אני משתדלת לתת לפחד דרך  אחרת מפתה הרבה יותר, לבנות תסריטים שבהם אני חזקה כמעט כמו פופאי –...

תגובות

פורסם לפני 7 years

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

אמא - מזל טוב

להגיד לך מזל טוב? מוזר לאחל לך כשאת לא כאן...אז מה? לחגוג לך? את מה בדיוק ? לחפש לך מתנה? מה את רוצה השנה? מה ישמח אותך אהובה? יש בך עכשיו שמחה? יש בך עכשיו מנוחה? את אוהבת את מה שאני עושה? יש לך יומולדת - לא יודעת איך לומר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה