הבלוג של אורלי ברג

הוריקן

עדכונים:

פוסטים: 260

החל מדצמבר 2013

רוב הזמן אני חזקה. אני יכולה, אני עושה, אני כמעט יכולה להיות ה-כ-ל בשביל כולם, חוץ מאשר בשבילי. כמעט אף פעם אני לא מרשה לעצמי להיות חלשה. להוריד את המסיכה – להיות אני. זה מפחיד. טוב שהוא שם כדי לשמור עלי…

02/03/2011

בלילות האחרונים  ראיתי בעוונותי את “האח הגדול”. או-קיי, אני לוקחת בחשבון שיהיו חלק לא קטן שלא יבינו איך אני רואה דבר שנתפס רדוד כזה – אבל לפעמים אני צריכה לבהות במשהו בלי להזיז ימינה או שמאלה תא אחד במוח שלי וככה היה לי נוח  גם אתמול. פשוט בהיתי, וגם בכיתי…

אני “חזקה”  לפעמים מפגין ומרגיש חולשה- אבל אני לא מרשה לעצמי להפגין את החולשה שנמצאת בתוכי. יש ימים שהנשימה קשה עליי – שהמסיכה הרגשית שלי כל כך כבדה אבל “מה יגידו” חזק מכל דבר ואני מרגישה שאני צריכה, שמצפים ממני להמשיך להיות חזקה, לתמוך, להקשיב, ללכת עם, לא לתת לעצמי לכאוב, לא להרשות לעצמי לבכות – לא להיות אני, להיות מישהי אחרת שעוטה מסיכה של גיבורה ומחביאה אותי, את עצמי באמת כי חשוב לי מאד “מה יגידו”.

אני מוצאת את עצמי בתקופה האחרונה בשעות שאני לבד מתפרקת, בוכה “כאילו” בלי סיבה ועל פניו אני מרגישה באמת מטומטמת. בדיאלוג הפנימי שלי אני באמת לא  מבינה למה אני בוכה -  עמוק בפנים אני יודעת למה….אבל אני מרשה לעצמי לבכות כמו הגברים “…לבכות בלילה -לא ישמע קולם…”.  ככה אני – בשם הגבורה, אפשר לחשוב שאני איזה סוג של טרומפלדור.

דניאל יודע ומכיר אותי כבר ומנסה לחבק ויודע שאחד המקומות שאני מצליחה לאסוף את עצמי הוא גן הפסגה  ביפו, זה שמשקיף על נמל תל-אביב יפו. אנחנו לא צריכים לדבר, הוא רק מחבק ושותק ואני צריכה את זה, אני זקוקה לשתיקה הרועמת כי היא הכי מדברת אליי, היא שותקת ועוטפת. החיבוק שלו מערסל אותי כמו תינוקת שמגנים עליה והחיבוק שלו שומר עליי. אני מרשה לעצמי להתרפק עליו, להתפרק – בלי לתת סיבות ועם הרבה לשתוק ולדבר דרך השתיקה.

מוזר איך השפה שלנו עשירה בשתיקות. מוזר איך למדנו את המוסיקה של המילים. מסתבר שלחולשה יש שפה משלה. הגבורה עצמה. אני יודעת שאם אני מרשה לעצמי לבכות – אני גיבורה, אני בוטחת בעצמי שיהיו לי את הכוחות להחזיר לעצמי את הכוח כדי להמשיך הלאה.

אני לא זקוקה לשעות שינה – אני ישנה מספיק, אין לי סדר יום מטורף שאני צריכה או יכולה להתלונן עליו, ואולי זה חלק מהמילכוד הזה. אני קוראת על אותן נשים ומשפחות שלא מספיקות לרוץ להביא את הילדים, להכין את ארוחת הערב, להגיע לאסיפת הורים, לכבס, לתחזק את הבית וגם לצעוק על הילדים “תפסיקו לריב – אחרת אני סוגרת לכם את המחשב…”. אמא סופר- וומן.

אני לא כזו – אני גיבורה. אני גיבורה בקטנות. אני טובה בחברות, בהקשבה, בחיבוק, בלהיות שם כשצריך – באלה אני טובה. דניאל ואני טובים לפעמים יחד – ולפעמים אנחנו רוצים לחנוק אחד את השני כי אנחנו מעצבנים.

בערב אחד של  ביחד, של חיבוק ושתיקה וערסול ושמירה, ושתיקה שמדברת המון – באותו ערב אנחנו ביחד, אנחנו החברים הכי טובים בעולם, עם דניאל אני לא צריכה להיות גיבורה או להראות שאני גיבורה – עם דניאל אני יכולה להרשות לעצמי להתפרק ולהיות אני.

להרשות לעצמי להיות חלשה – לפעמים זו הגבורה הגדולה ביותר.

עוד מהבלוג של אורלי ברג

תצוגה מקדימה

סרטן - הימים הראשונים שלי איתך...

אני משתדלת  לסגור את הדלת עם רב – בריח אחרי שהחלפתי את המנעול, אני נשבעת לעצמי לא לתת לשדים האלה להכנס (אגב, הם מצויירים מאד יפה..), אני משתדלת לתת לפחד דרך  אחרת מפתה הרבה יותר, לבנות תסריטים שבהם אני חזקה כמעט כמו פופאי –...

תגובות

פורסם לפני 6 years

אמא - אולי תבואי חזרה ?

ביום שהעולם מתרסק, שהכוכבים יוצאים מהמסלול , שהשמש מפסיקה לזרוח והירח מפסיק להאיר = ככה בדיוק ושם בדיוק אני נמצאת. יש לי אמא מדהימה, יקרה, אהובה, מלאת חמלה, לב רחב שאין לו גבולות, שיקול דעת, תבונה וים של רגישות ורגשות. אמא...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

אמא - מזל טוב

להגיד לך מזל טוב? מוזר לאחל לך כשאת לא כאן...אז מה? לחגוג לך? את מה בדיוק ? לחפש לך מתנה? מה את רוצה השנה? מה ישמח אותך אהובה? יש בך עכשיו שמחה? יש בך עכשיו מנוחה? את אוהבת את מה שאני עושה? יש לך יומולדת - לא יודעת איך לומר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה