הבלוג של ענבל מימרן

honeyb

אני ענבל - מעצבת אופנה ואקססוריז, סטייליסטית אישית, חובבת מוזיקה, שופוהולית, נהנתנית ופיינשמייקרית. יש לי הרבה מה לומר, מקווה שתהנו לקרוא אותי! [Honey B הוא שמו של המותג שלי, ומכאן שם הבלוג] לעמוד הפייסבוק שלי:... +עוד

אני ענבל - מעצבת אופנה ואקססוריז, סטייליסטית אישית, חובבת מוזיקה, שופוהולית, נהנתנית ופיינשמייקרית. יש לי הרבה מה לומר, מקווה שתהנו לקרוא אותי! [Honey B הוא שמו של המותג שלי, ומכאן שם הבלוג] לעמוד הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/Honey.B.Label

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מאוגוסט 2014

סדרת ריאליטי נורווגית שלחה שלושה בלוגרי אופנה לוהטים לעבוד במשך חודש במתפרה שמייצרת עבור הרשתות האהובות על כולנו: H&M ו- MANGO. מה הם למדו ומהי הזוית הישראלית?

30/01/2015

 

פרולוג

סדרת הריאליטי הנורווגית “Sweatshop – Dead Cheap Fashion” שלחה שלושה בלוגרי אופנה צעירים לעבוד במתפרה קטנה בקמבודיה במשך חודש. במתפרה הזו מייצרים בגדים עבור ענקיות אופנה כמו H&M ו- MANGO – מותגים אהובים על בלוגרים ופאשניסטות רבים בעולם (וגם אצלנו בארץ כמובן).

 

מערכה ראשונה

הסדרה נפתחת בהכרות עם סדר יומם של השלושה במדינת המוצא – שם הם מתעדכנים בטרנדים, מסתובבים בחנויות, מודדים, קונים, כותבים על כך, ובאופן כללי נהנים מהחיים. בפרק השני מגיעים השלושה למדינה הרחוקה מלאי סקרנות. הם מתארחים אצל עובדת המתפרה בחדר הקטן שבו היא חיה, ישנים אצלה בביתה הדל אבל הם לא מתלוננים, כי נראה להם הגיוני עבור אותה בחורה לחיות כך – שהרי זה מה שהיא מכירה. אוקיי.

 

מערכה שנייה

התנאים והיחס לעובדים במתפרה, שהם אנושיים יחסית (יש מתפרות גרועות מאלה, שלהערכתי לא היו מאשרות כניסת מצלמות), היו בלתי נסבלים עבור החבר’ה הצעירים שהגיעו מלאי מרץ והתלהבות לפרוייקט, ורוחם החלה להישבר תוך שעתיים מתחילת העבודה.

בסדרה ניתן לראות כי במתפרה יש חדר מרכזי בגודל של כ- 3 מ’ על 6 מ’ (הערכה גסה שעשיתי על סמך הכרות עם מכונות תפירה תעשייתיות והגודל שלהן). בחלל הזה מרוכזות לפחות 12 מכונות שהצלחתי לספור, ו- 14 עובדים, מה שאומר ספייס ממוצע של 1.2 מ”ר לעובד.

מתוך צפייה חלקית בסדרה, ניתן לראות כי אחראי העבודה ממש יושב לתופרות על הוריד ומוודא שהעבודה מתבצעת בקצב מהיר וללא טעויות.

אופי העבודה הוא בשיטת הסרט הנע – פס ייצור במובן הכי פשוט של המילה: כל תופרת עושה תפר אחד ומעבירה את ההבגד הלאה לתחנה הצמודה אליה. המשמעות היא שבמשך ימים שלמים (מינימום 8 שעות עבודה, ובד”כ מדובר בימים ארוכים יותר), העובדת עושה את אותו התפר בדיוק שוב ושוב ושוב – מאות פעמים בשעה, אלפי פעמים ביום. מינימום עניין, ללא ריגוש, אפס גיוון, ללא אתגר וכמובן השכר:

אכן, העובדים בסווטשופ מרוויחים 3 דולר ליום עבודה. 10 שקלים. קראתם נכון.

כדי להסביר קצת יותר בבירור, בואו ניקח צעד קדימה: המשכורת החודשית של עובדת במתפרה מגיעה לכ- 130 דולר (להבנתי זה הסכום המקסימלי) – שזה מחיר של חולצה במנגו אירופה / ארה”ב. חולצה אחת.

 

מונולוג 1

בתור מעצבת אופנה שאחראית גם על תהליך הייצור של הקולקציות שלי, אני נדהמת מהמספרים האלו.

אם עובדת במתפרה מקבלת 3 דולרים לשעה, ובשעה מייצרים לפחות מאה חולצות, הרי שתפירת 100 חולצות עולה לרשת כ- 42$ שזה 42 סנט לחולצה. נוסיף לזה עלויות גזירה, ואני מרשה לעצמי להניח שהגזרן לא מרוויח משכורת גבוהה יותר, ולא הגענו אפילו ל- 50 סנט לחולצה. אם נחשב את עלויות הבד והשינוע של הבגד, נגיע אולי ל- 2 דולר לחולצה (בהגזמה, כי בהקפי העבודה של הרשתות האלו, הם מקבלים מחירים מגוכחים עבור חומרים ושינוע).

2 דולרים לחולצה!

עכשיו תסיקו מסקנות לבד:

- למרות המחירים הנמוכים יחסית ברשתות כמו H&M, הרשת עדיין מרוויחה מאות אחוזים על כל פריט.

- כמה מרוויחות רשתות כמו זארה ומנגו, שמחיריהן גבוהים יותר, על כל פריט?

- העבדות המודרנית מסתתרת מאחורי שקית הקניות הממוצעת שלכם.

צילום: gettyimages/אימג’בנק

האנשים האלה שחייהם נחשפים בסדרה (ולא, אני לא מתייחסת לבלוגרים הפוטוגנים) לא יכולים לחלום לצאת ממעמדם הכלכלי הנחות. אלו אנשים שקמים בבוקר, הולכים לעבוד בעבודה סיזיפית, בתנאים שאינם תנאים, שעות ארוכות, ויוצאים משם עם משכורת שמספיקה להם לשלם שכר דירה, חשבון מים, לקנות קצת אוכל, אולי כמה בגדים זולים (בטוח לא ממנגו ואפילו לא מ- H&M – כמה אירוני). אלה אנשים שלעולם לא יסעו לטייל בעולם, לא יכולים לחלום על לימודים אקדמאיים או קניית בית. דברים שנראים לנו בסיסיים הם עבורם בגדר פנטזיה שלעולם לא תתגשם.

וזה המחיר האמיתי מאחורי הבגדים שאתם קונים בזול.

 

מונולוג 2

אני חוזרת לנקודת הראות של מעצבת שמייצרת בארץ, וכאן אנסה לתת לכם קמצוץ מההוצאות הכרוכות בייצור בגד בישראל.

לאחר פיתוח קולקציה, יש את שלב העבודה על בניית גזרה שאותה עושים עם תדמיתנית – התהליך הזה עשוי לכלול כמה סבבים של תיקונים ותפירת דגם מחדש, עד שמגיעים לתוצאה הסופית. המחיר לתדמיתנות לדגם אחד ינוע בין 400 ל- 1000 שקלים לדגם, תלוי כמה סבבים נדרשו להגעה לתוצאה הסופית.

למה לא ספרנו את ההוצאה הזו כשבחנו את התהליך ברשתות ההמוניות? א- כי הרשתות מחזיקות תדמיתנים במזרח, במשכורות נמוכות בהתאמה לכל השוק שם, ו-ב- כי המחיר הזה מתאפס כשמחלקים אותו בעשרות אלפי עותקים לדגם, אבל עבור המעצב העצמאי שמייצר עשרות עותקים מדגם, המחיר הזה משמעותי.

השלב הבא הוא שלב קניית החומרים – גלילי בדים, סרטי אלכסון, רוכסנים, כפתורים וכו. היופי בתחום הזה הוא ש- 95% מהעסקים מהם אנו קונים את החומרים שלנו, הם עסקים משפחתיים שעוברים מאב לבן. בחנות הסדקית האהובה עליי, יוחנן, עובדים כל בני המשפחה ביחד, ויש שם תמיד אוירה נעימה ושירותית.

הגענו לשלב הייצור – ונתחיל אצל הגזרן שיגבה מחיר על פי “פתיחת שולחן”. הוא ינסה כמובן לגזור כמה שיותר עותקים במכה ולחסוך פריסות נוספות, אבל ככל שיש יותר מידות, יהיו יותר “פריסות” של בד, והמחיר לפריט יעלה. המחיר לגזירת דגם (ב-40 עותקים ומעלה) מגיע לכ- 1000 שקלים.

ומשם – למתפרה או לתופרת פרטית, תלוי בכמויות (מתפרה לא תיקח עבודה של פחות מ- 40 או 50 עותקים). מחיר התפירה יושפע ממורכבות הדגם, סוג הבד (האם קשה לתפור אותו) וכמות העותקים. בין אם מדובר במתפרה שנמצאת בשטחים, במזרח ירושלים או בדרום תל אביב, השכר שמקבלות התופרות הוא שכר הוגן כך שהמחיר לתפירת פריט יוצא יקר יותר מ- 2 דולרים כמובן.

מכאן הבגד עובר אל המעצב, ומתחיל תהליך של שיווק ומכירות, שהוא כמובן כרוך בהוצאות כספיות שונות, ומשלב בתוכו אנשים תעשיה שונים: מובילים, בעלי חנויות, מפיקי ירידי אופנה, יחצ”נים ועוד.

 

אפילוג

בגד שמיוצר בארץ מספק תעסוקה ופרנסה לעשרות אנשים (אף אחד מהם לא נמצא ברבדים הגבוהים של רמת המחייה). אבל כשאתם תוהים למה בגד של מעצב עולה יותר מחולצה ברשת ייצור המוני, בין אם הפער הוא 100% או רק 20%, תתארו לכם כמה הרשת מרוויחה וכמה המעצב מרוויח. מדובר בפערים עצומים, שקצרה היריעה מלתאר.

הבחירה שלי לקנות ולקדם עיצוב מקומי מקורה בשתי זויות הסתכלות שונות:

מחד – אני לא רוצה לממן תעשיה שמנצלת אוכלוסיות חלשות במדינות עניות, ומאידך אני רוצה לחזק את הכלכלה המקומית ולפרגן לחבריי שעובדים קשה מאוד כדי ליצור ולהתפרנס כאן בארץ, בדיוק כמוני.

עיצוב לוגו: אילה מרומי-קינן ל-Gusta

 

embedded by Embedded Video

לצפייה בסדרה המלאה (עם תרגום לאנגלית) לחצו כאן

 

מקווה שתחשבו על זה!

מוזמנים ומוזמנות לשאול שאלות בתגובות,

ענבל

 

עוד מהבלוג של ענבל מימרן

תצוגה מקדימה

היכוני לביאת הסתיו

  הרכבתי מגוון מערכות לבוש שיתאימו לנשים בעלות סגנונות לבוש שונים, וכולן מורכבות מפריטים שעוצבו ויוצרו בישראל, כי אג'נדה לא נוטשים, אפילו לא בסתיו...   החכמה ...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הופה פורים סטייל

  מתחפשת בפורים? איך שאני רואה את זה, פורים הוא חג שמח, משמח ומספק הזדמנות נהדרת להתחדש בפריט מעוצב שתרכשי כי את "חייבת לתחפושת", ותמשיכי אח"כ ללבוש שוב בחיים האמיתיים; מה שנקרא - רווח כפול. וכמובן שאני ממליצה על פריטים...

תצוגה מקדימה

חורף ישראלי

הסופה, שתכף תיפרד מאיתנו, גרמה לי להתלבש כמו פליטה מכורדיסטן: שכבות על גבי שכבות של בגדים, בלי שום קשר הגיוני ביניהם, העיקר להתחמם. למזלי, הסטודיו שלי נמצא בפלורנטין, שכונה שבה כל אחד לובש באמת מה שבא לו, לפעמים בלי קשר בין...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה