הבלוג של עפרה לוי

תוצרת בית

עד לפני כמה שנים הייתי עורכת דין, נשואה + 2 + כלב, עם שתי מאזדות בחניה, וגינה בגודל של שטיח באחד הפרברים. היום אני אמא סינגלית לשני מתבגרים מופלאים, חיה, עובדת ונושמת את תל אביב. אחרי חיפוש מעמיק ולא קצר מצאתי מה אני רוצה להיות... +עוד

עד לפני כמה שנים הייתי עורכת דין, נשואה + 2 + כלב, עם שתי מאזדות בחניה, וגינה בגודל של שטיח באחד הפרברים. היום אני אמא סינגלית לשני מתבגרים מופלאים, חיה, עובדת ונושמת את תל אביב. אחרי חיפוש מעמיק ולא קצר מצאתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ואת זה אני משתדלת לעשות היום.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל ממאי 2010

למצוא עובדי מטבח זה קשה. לעבוד במטבח זה קשה. ואף אחד היום לא רוצה לעבוד קשה. כמעט.

31/10/2010

העבודה במטבח היא קשה וסיזיפית. כל מי שאי פעם עבד במטבח מקצועי יודע על מה אני מדברת. זו עבודה שדורשת עמידה ממושכת על הרגלים, סחיבה והרמה של כלים כבדים, ועבודות ניקיון יומיומיות ומפרכות. לא פשוט בכלל. כמי שעשתה בעצמה את התפקיד הזה בחודשי הפעילות הראשונים שלנו בשכונת מונטיפיורי – אני מודה שזה הביא אותי קרוב להתמוטטות פיזית. יכולתי לתרץ את הקושי הגדול בגילי ה”מופלג” או בעובדה שאני לא באמת בכושר, ושמעולם לא הורגלתי בעבודה פיזית כל כך קשה. הכל נכון והגיוני, אבל האמת האכזרית היא שפשוט מדובר בעבודה מאד קשה. גם טבחים חסונים ונמרצים ממין זכר, בני עשרים ומשהו, יעידו שאחרי משמרת של 8-9 שעות במטבח הם רק רוצים להתמוטט על הספה בבית ולא לזוז כמה שעות.

יכול להיות שזו הסיבה שפרסום מודעת דרושים בלוח הכי חם ברשת, בה חיפשנו עובד מטבח חרוץ ורציני, ואפילו ציינו שהעבודה לא כוללת משמרות או סופי שבוע – יתרון משמעותי בתחום, לא גורם לכתובת המייל שלנו לקרוס מעומס הפניות שמגיעות.

את המיילים שבכל זאת מגיעים אנחנו מתחילים לסנן. קודם מוחקים את אלו שלא מדברים עברית או גרים בנהריה או באר שבע, אחר כך את אלו שאין להם כל קשר לעבודת מטבח ובכלל לא ברור אם היו רוצים קשר כזה (הם פשוט שולחים קו”ח לכל מודעה שזזה בשטח). הסינון הבא הוא קצת פחות פוליטקלי-קורקט, וכולל את אלו שלדעתנו עברו את הגיל. מאד קשה לקבוע מספר אחד קשיח שמעבר אליו מסננים ולא מרימים טלפון, במיוחד לאור העובדה שקרוב לוודאי שאני עצמי לא הייתי עוברת את הסינון שלנו, אבל אי אפשר גם להתעלם מהעובדות בשטח, ואלה כוללות את השילוב בין העבודה הפיזית הקשה (של העובד) והקושי הרגשי (שלנו) לנהל ולטרטר אדם שמבוגר מאיתנו בכמה שנים טובות.

מאלו שנותרו מתחילים להרים טלפונים ולהזמין אנשים לראיונות. כאן מגיע שלב הכאפה המצלצלת: משהו כמו 9 אנשים מתוך 10 פשוט לא מגיעים לפגישה שקבענו איתם(!). כן, כן. קראתם נכון. 9 מתוך 10. לא מגיעים. לא מתקשרים לבטל. לא שולחים אפילו מייל מתנצל. כלום. פשוט כלום.

אחרי כל זה אפשר להבין את ההפתעה המלווה בהסתייגות מסוימת שנפלו עלינו כשעינת (שם בדוי), אשה בת 30 והרבה, אמא חד-הורית ל-4 (!!) ילדים, לא הסתפקה במשלוח מייל עם קו”ח, אלא טרחה והרימה טלפון, פעמיים, ובנחישות מנומסת זימנה את עצמה לראיון עבודה. מן העבר השני של הקו, כשאנחנו עייפים מעצלנים והברזות, לא בנינו יותר מדי על הפגישה הזו אבל זרמנו איתה. תכלס – מה יש לנו כבר להפסיד?

עינת הגיעה. למודי נסיון התחלנו את הדו-שיח בתיאום ציפיות התחלתיות – הדגשנו את הקשיים הכרוכים בעבודה הזו (המון שעות על הרגליים), הגדרנו את דרישות התפקיד (בין היתר – קרצוף יסודי של כל המטבח, לפני ולפנים, בסיומו של כל יום עבודה), וכמובן את השכר, שהוא הוגן יחסית, אבל לא משהו שאפשר להתעשר ממנו…

את עינת כל אלו לא הרתיעו. היא סיפרה שהיא רגילה לעבודה קשה, ושזו אינה מפחידה אותה. היא גם היתה הראשונה שהשכילה להעריך מראש את היתרונות שיש בעבודה אצלנו – העדר משמרות סופ”ש או לילה, ואוירת עבודה אינטימית וביתית – וביקשה שניתן לה צ’אנס.

נתנו. בינינו – זה לא שהיו עוד המון קופצים על המשרה. נכון, עינת לא התאימה ל”פרופיל” שחשבנו שאנחנו מחפשים, אבל המציאות חזקה יותר מכל תכנון ואנחנו הלכנו עם מה שיש. וזו היתה עינת.

כבר חודש חלף מאז שעינת התחילה לעבוד אצלנו במטבח. בזמן הקצר הזה ספקנו ללמוד עליה לא מעט – גילינו שיש לה 8 אחים ואחיות, אבל אף אחד מהם לא גר במרכז הארץ,  שבעברה היא סבלה מאלימות (מילולית או פיזית, אני לא יודעת, אבל זה לא באמת משנה) והיום היא מסייעת לנשים שנמצאות במצב דומה, שהיא מתכננת להינשא שוב בקרוב לבנזוגה בשש השנים האחרונות, ושהיא שרה ממש יפה. עדיין לא קל לנזוף וליישר מישהי כמו עינת, אבל ההכרות והכבוד ההדדיים שנבנים עם הזמן הופכים את זה לקל יותר ונחוץ פחות.

יצאנו לחפש אתונות -  אדם צעיר, חדור מוטיבציה, שמאמין בדרך הארוכה ובעבודה הקשה כתנאים הכרחיים להצלחה. אתונות מהסוג הזה כנראה כבר לא בנמצא. מצער אבל נכון. מסתבר שמרבית האנשים הצעירים מחפשים את דרכי הקיצור לעשות את ה”מכה”, וצמד המילים “מוסר עבודה” פשוט לא רלוונטי מבחינתם. במקומם מצאנו מלכה – לא כזו עם מראת קסמים או כתר, אבל מישהי שנושאת בתוכה את כל הפוטנציאל למלוכה, עם כמויות עצומות של מוסר עבודה.

תודה לאל ש(א)נשים כמו עינת עדיין חיים בינינו ואיתנו.

עוד מהבלוג של עפרה לוי

תצוגה מקדימה

התאהבתי בירמי קפלן

הפעם האחרונה בה התאהבתי היתה לפני 7 שנים בערך (אאוץ'). זו היתה אהבה ומערכת יחסים שנמשכו קצת פחות משנתיים והסתיימו במפץ גדול. מפץ שגרם נזקים מהם לא הייתי בטוחה שהתאוששתי עד היום. זה לא...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

קוגריות, אני איתכן.

קצת קשה לי להגיד את זה, אבל כשקראתי (שוב ושוב ושוב) את הפוסט "קוגריות, נמאסתן" חזרתי בכל פעם לאותה מסקנה: זה טקסט של גבר כועס ומקנא. (וסליחה, גילי, אם היה...

תגובות

פורסם לפני 9 years

עשור לחיי החדשים

סיכומי עשור מאד מקובלים ונפוצים בעולמנו. בסיום עשור קלנדרי התקשורת חוגגת עם כל סיכום אפשרי: פוליטי, מוזיקלי, קולינרי, או סתם סיכום של הטרנדים שליוו את העשור שחלף. בימי הולדת עגולים אנחנו נוטים לחשבונות וסיכומים, החלטות...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה