הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 162

החל מינואר 2015

אמא שלי הייתה מהדור ההוא של הנשים ההן שלא עבדו. בגלל זה, אבי ז”ל חינך אותי מגיל צעיר להיות אישה עצמאית וחזקה. הוא הפציר בי ללמוד ולפתח קריירה כי גם הוא הבין שהזמנים השתנו.

כמו ילדה טובה הלכתי ללמוד משפטים, רכשתי מקצוע וכאישה-רווקה-בתחילת דרכה, כל הדלתות היו פתוחות בפניי – אבל מעליי ריחפה כל העת הידיעה שהרבה דלתות תיסגרנה כשהסטטוס המשפחתי ישתנה.

ואז, אבי נפטר ובלכתו הותיר אחריו, בין היתר, מורשת עשירה של עשייה ויוזמות מפוארות (הן בהתנדבות) מה שגרם  לי לעסוק יותר מכל במחשבה – מה אותיר אחריי בעולם הזה? מה ילדיי ונכדיי יזכרו מפועלי?

נעים להכיר, אני יוטל פוגל, נשואה + שלושה ילדים קטנים, מתגוררת בהרצליה, עורכת דין ומזכירת איגוד מקצועי בהסתדרות במרחב השרון.

אז עם המחשבה הזו, לאחר קרוב לשש שנים בהן ייצגתי את ישראל בסוכנויות האו”ם בג’נבה, שוויץ כיועצת במשלחת הישראלית לאו”ם, ובעבודתי בארגון העבודה העולמי – קיבלתי החלטה שכשאחזור לארץ, בכל עבודה אליה אפנה – אחפש את הערך המוסף.

את ההסתדרות הכרתי תוך כדי ליווי נציגיה בוועדות השנתיות שכינס ארגון העבודה העולמי. כשאני ובעלי החלטנו לחזור לארץ, הוצע לי להתמודד על תפקיד בהסתדרות. כשהגעתי לראיון העבודה, אישה צעירה ועורכת דין עם ניסיון בינלאומי, מיד “הזהירו” אותי כי להיות מזכירת איגוד מקצועי זה לא לשבת במשרד ממוזג עם חליפה מפונפנת ולבקר בבתי הדין. “פה”, הבהירו לי, “זאת עבודה עם ועדים, עם עובדים במגזר הפרטי, זה לצאת לשטח”.

או אז, ידעתי שהגעתי למקום הנכון.

ואכן, מרחב השרון של ההסתדרות ניחן ברוב נשי מובהק וככזה, הוא מחבק, מפרגן ומעצים בניצוחו של יוחנן נתנזון יו”ר המרחב, שהציב את ההשקעה במשאב האנושי כערך עליון (כי מוסר העבודה והנכונות מגיעים מאליהם בסביבת עבודה אופטימלית). המרחב חולש על אזור הרצליה, רעננה, רמת השרון והישובים הסמוכים, ואני כמזכירת הסתדרות עובדי המדינה והמעו”ף, מלווה את מקומות העבודה המאוגדים במרחב, בהם לדוגמא האוניברסיטה הפתוחה, הכפר הירוק, עובדי בתי המשפט, דואר ישראל, רשתות שיווק וכיוב’.

לגעת בעובדים, להקשיב לסיפורים האישיים שלהם, לצעוד יד ביד עם חברי ועד במלחמות הקטנות כגדולות שלהם מול הנהלות שמנסות בכל דרך לכרסם בזכויותיהם ובעבודה המאורגנת, זה סיפוק אדיר וניסיון יקר מפז.

מבחינתי, ההצלחה שלי בעבודה היא לא ניצחון באיזה תיק – אלא העובדה שהעובד בחר להביא את התיק אלי. בעולם שבו יש יחס לא פרופורציונלי של עורך-דין פר אדם, ההסתדרות היא לא רק מעוז דיני העבודה, אלא גם מפעל חברתי ואני כמזכירת איגוד מקצועי, מביאה את ה”עוד משהו” בטיפול בכל מקרה ומקרה. אני רואה את העובד השקוף, אני מנסה לייעץ לו מעבר לאותה סוגיה שבגללה פנה אלי, ויותר מזה – אני מנסה לזהות אם אותו מקרה ספציפי יכול להשליך על עניין קיבוצי ולהביא את זה לטיפול המזכירות הארצית. זה הישג מבחינתי. וזה הערך המוסף.

לסיום, בנימה עוד יותר אישית, בצאתנו לחג הפסח, אני מאחלת לכל אחת להיות חופשיה בעבודתה.

שלכן ושלכם,

יוטל פוגל

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה