הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 153

החל מינואר 2015

 

מצחיק איך החיים מתגלגלים. אני יושבת בעת כתיבת טור זה באוהל השביתה שלנו מול משרדי הנהלת אסם בשוהם, והופכת בזיכרוני איך הגענו עד הלום.

שלום, שמי אורנית ניב, גרה ברמת ישי, בת 44, נשואה לאריק ואמא לנופר בת ה-18 ושהם בן ה-14. דרכי באסם התחילה לפני כ-17 שנים כסדרנית סחורה של המוצרים הקפואים והמצוננים תחת חברת הבת אוסטיב, עוד בימים שהמוצרים היבשים והקפואים היו מופרדים.

לימים התאחדו שתי החברות לחברת אסם שכוללת בתוכה את כל מוצרי החברה. בשלב זה קודמתי לתפקיד נציגת מכירות בנקודת מכירה, מעין סוכנת מקומית המבצעת הזמנות לנקודת מכירה ספציפית ומסדרת את המוצרים כשמגיעים לחנות. לאחר כשנתיים הגעתי למיצוי ושאפתי להמשיך הלאה, ואכן קודמתי לתפקיד של עוזרת למנהל מכירות אזורי.

משם הקפיצה הייתה קצרה לתפקיד של מנהלת מכירות מן המניין, אותו אני מבצעת עד היום. בתפקיד זה אני מנהלת נציגות וסדרניות בנקודות מכירה שונות בכל רחבי הארץ. אני מוכרחה לציין שאני אוהבת ומעריכה מאוד את מה שאני עושה, את התקשורת עם האנשים ואת הלמידה בכל יום של משהו חדש.

בשנים הראשונות לא היינו מאוגדים עדיין, אולם בשלב מסוים החלו התארגנויות בהסתדרות להקמת ועדים בתוך קבוצת הסחר, והצורך עלה. הראשון שקם היה ועד אנשי המכירות של השוק הפרטי, ואז קיבלנו החלטה להקים גם ועד של מנהלי מכירות. הייתי שותפה מלאה בהקמה ובעזרת חבר קולגה הרצנו אני והוא במספר שעות בודדות את טפסי ההצטרפות להסתדרות לצורך הקמת הוועד. ההיענות הייתה כמעט מלאה ובאותו יום קיבלה ההנהלה את ההודעה כי קם ועד חדש בסחר בליוויו של אליעזר בלו, מ”מ יו”ר איגוד עובדי המזון בהסתדרות.

בשלב זה ביקשתי לא להיות בחזית אולם הבטחתי כי אהיה שותפה אמיתית כ-back office לוועד ואכן תפקדתי משך תקופה ארוכה על תקן המנסחת והכותבת של חלק נכבד מהתכתבויות הוועד עם ההנהלה וגורמים נוספים. בנוסף למדתי גרפיקה ממוחשבת והתחלתי למלא את תיק העבודות שלי בלוגואים שיצרתי, רול-אפים ועוד לטובת ועדים שפנו אליי.

בהיותי אישה שרואה תמיד את טובת האחר לפני טובתי האישית הגיע השלב בו הגעתי למסקנה כי חסר “הקול הנשי” בוועד שהיה מורכב רק מגברים, וכאן פרצתי והחלטתי לעבור לחזית העשייה כנציגת ועד לכל דבר ועניין.

לפני זמן לא רב קיבלנו החלטה שלושת ועדי הסחר – ועד אנשי המכירות של השוק הפרטי תחת היו”ר שלומי אביב; ועד הסדרניות, נציגות, ומקדמות תחת היו”ר סוהיר מאחמיד וועד מנהלי המכירות עליו אני נמנית תחת היו”ר יאיר טובול ושותפנו הנוסף לוועד אלי אלבז – להתאחד תחת ועד מרכזי אחד, בו אני אקח חלק כאחראית הרווחה של הוועדים ואכתוב פרוטוקולים בישיבות השונות, תחת ליווי צמוד של עו”ד סיוון ברוך מזכירת האיגוד המקצועי בהסתדרות במרחב העמקים.

אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה קרה בינתיים ואיך בעצם הגעתי לסיטואציה שאני כותבת מאוהל מחאה? ובכן, תוך כדי התחלת מו”מ להסכם קיבוצי הופתענו לגלות שלפני שההנהלה החלה לדבר על ההסכם, בכוונתה לצמצמם את כח האדם של מנהלי המכירות ולבצע שינוי ארגוני בתוך הסחר בדרגת מנהלי המכירות. באותה פגישה ממש נאמר לנו כי אין בכוונת ההנהלה לכלול את מנהלי המרחב (שבראש ההתארגנות שלהם עומד יהודה סחייק) בהסכם הקיבוצי ולהחריגם. ברור לכל מבין עניין כי זהו ניסיון מובהק של פגיעה בהתארגנות.

WhatsApp Image 2019-03-14 at 18.58.57       WhatsApp Image 2019-03-14 at 18.58.57 (1)

WhatsApp Image 2019-03-14 at 18.58.56

תוך כדי שיח עם שאר הוועדים, עלו וצצו הבעיות הקשות עמן מתמודד כל סקטור בנפרד. הנציגות והסדרניות, למשל, מוצאות באופן הדרגתי מהחנויות לטובת סדרנות עצמית של הרשתות. בנוסף, מרכזי החלוקה של שופרסל (“קש אנד קרי”) ושל יינות ביתן מוכרים לקמעונאים מכירה ישירה של מוצרי אסם בהנחות גדולות יותר ממה שאנשי המכירות של אסם יכולים להציע. המשמעות היא פגיעה ממשית באפשרותם של אנשי המכירות להתפרנס בכבוד.

נוכח כל הבעיות הדרך לסכסוך עבודה הייתה סלולה לפנינו, ובתחילת פברואר הכרזנו בגיבוי ההסתדרות סכסוך בכלל הסחר של אסם. נקראנו להידבר עם ההנהלה, אולם ההנהלה לא באה עם פתרונות ממשיים. בסופו של יום  לרבים מהעובדים ותק גדול מאוד ומן הסתם חלקנו כבר לא ילדים ואין מקומות עבודה אחרים שמחכים לנו בזרועות פתוחות. נתנו את מיטב שנותינו היפות לחברה, הגדלנו את המשפחות בזמן עבודתנו באסם וקראנו לה בית מאז ומעולם.

הצעדים הארגוניים בהם אנו נוקטים בימים אלה לא באים על רקע שום כוונה לפגוע בחברה או לירוק לצלחת שממנה אכלנו כל השנים. בסופו של יום כולנו רוצים להתפרנס בכבוד ושהקטשופ בוורידים שלנו ימשיך לזרום. איננו חושבים שזו בקשה מוגזמת מצד עובדים להילחם על זכויותיהם וביטחונם התעסוקתי, וחשוב לזכור שאנו קוראים להנהלת החברה שלנו שלא לפעול בצעדים חד-צדדיים מולנו, אלא דווקא בשיתוף פעולה והידברות. בסופו של דבר, במלחמה אין מנצחים ושני הצדדים תמיד מפסידים.

שלכן ושלכם, אורנית ניב

salonenewornew

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 3 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה