הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 153

החל מינואר 2015

“לולא איגודי העובדים, לא היו שבועות עבודה של 40 שעות, לא היו ימי עבודה של שמונה שעות, לא פנסיות ולא חופשות” – תומאס גרהם.

שלום, שמי ליאנה רפופורט, בת 29, נשואה לאלכסנדר, רואה חשבון במקצועו, אמא לאליס ריה בת (כמעט) ארבע, מתגוררים ברמלה. אני אחות במקצועי מאז 2016 ועובדת כאחות חדר ניתוח באסותא ראשון לציון.

לאורך התקופה בה אני עובדת באסותא ראשון לציון, אט אט התחלתי להתעניין ולהבין את המשמעות וההשפעה שיש להתאגדות עובדים. הציטוט בראש הטור וכל העומד מאחוריו קיבל משמעות גדולה בעיניי רק בחודשים האחרונים. עד אז, זכויות העובדים המעוגנות בחוק היוו מבחינתי חלק בלתי נפרד מהמציאות, ובכנות תפסתי אותן כמובנות מאליהן.

לפני שהגעתי לעבוד באסותא, עבדתי כשנה וחצי במשרת סטודנטית במטה של אסותא ברמת החייל, שם קיבלתי זכויות של עובדים מאוגדים, היות שקיים שם ועד תחת ההסתדרות.
לאחר סיום לימודי והסמכתי כאחות, הוצע לי לעבוד באסותא ראשון לציון, בשל הקרבה לביתי דאז בעיר רחובות.

בשנה הראשונה להיותי אחות – ועוד בחדר ניתוח – נחשפתי לשוני בתנאי ההעסקה במוקדי אסותא השונים ברחבי הארץ. נוכחתי לגלות שישנם הבדלים גדולים בתנאי השכר והעסקה של עובדים בעלי ותק, השכלה וניסיון זהים. בהמשך גם השכלתי להכיר את תהליכי קבלת החלטות בנוגע לשיפור תנאי שכר והעסקה של עובדים, ולמדתי כי הם אינם אחידים בקרב עובדים באותו התפקיד וכמובן בין הסקטורים השונים.

כאשר עובדים סיפרו לי על עימותים למול מקבלי החלטות בכל הנוגע לתנאי העבודה והשכר שלהם, ועל כך שאין להם למי לפנות מעבר, הצעתי לרבים מהם להתאגד. נעניתי בתשובות מלאות חשש ואי אמון בתהליך, היות שכבר נעשו מספר ניסיונות בעבר לאגד את מקום עבודתנו.

בשנה האחרונה, כחלק מלימודי ההשתלמות המקצועית שלי, נחשפתי לתנאי עבודה, שכר והעסקה בבתי חולים אחרים. התחלתי לפתח עניין גובר בכל הקשור להתארגנות עובדים.  לקראת סוף השנה וסיום לימודי ההשתלמות שלי, כבר הייתי בקיאה יותר בכל הנוגע לנהלי משרד הבריאות בקרב צוותים רפואיים בחדר ניתוח וזכויות העובדים בסביבה זו. גיליתי שקיימים נהלי עבודה ודרישות של משרד הבריאות להקניית סביבת עבודה בטוחה לעובדים בחדר ניתוח, שרק בשנה האחרונה התחילו ליישמם בקרב חלק מהעובדים.

42551382_m

צילום אילוסטרציה

כאשר פניתי לברר סוגיה זו, נוכחתי לגלות שהמניע העיקרי לקיום הנהלים הינו שיקול כלכלי, בעוד שבבתי חולים אחרים זהו תהליך בסיסי ובלתי נפרד בגיוס עובדים חדשים למחלקות כמו חדר ניתוח. בעיני זאת הייתה נקודת המפנה בתפיסתי את המשמעות של זכויות העובדים. כאשר שוחחתי בנושא עם חבר מאסותא השלום, גיליתי שהתנהגות ביחס לסוגיה זו הינה שונה במוקדי אסותא השונים ברחבי הארץ. כך נולד הרעיון לאגד את כלל העובדים במוקדי אסותא.

יחד עם עובדים נוספים – טל אמיני, בני אמרה, נופר גרשביץ, אלמוג קאמרי, יוסף עטאללה, אולגה רוד, דינה קושמקוב וסופי בונופיאל – התחלנו תהליך התאגדות בליווי מיכל סרברניק ורועי פרלמן מהאגף להתאגדות עובדים בהסתדרות ומזכירת האיגוד המקצועי ממרחב תל-אביב ג’ני כבודי.

ההיענות הייתה עצומה. בתוך יומיים בלבד החתמנו להתאגדות למעלה מ-60% מכלל כ-600 העובדים במוקדים המשתייכים לאסותא ראשון לציון ואסותא השלום בתל-אביב. הרצון העז של העובדים להתאגד והאמון שהם נתנו בנו, היה כל כך עוצמתי ומשמעותי עבורי, והיווה חיזוק לניעור החששות שהציפו אותנו בלקיחת אחריות כה גדולה על עצמנו.

היום אני מרגישה שהחלק המרכזי שאני לוקחת בהובלת התאגדות העובדים הוא לא שונה מהתפקיד המקצועי שלי כאחות. אנחנו הקול של העובדים בפני ההנהלה, אנחנו הכתובת שלהם לכל מענה ובקשה וסוגיה שעמה הם מתמודדים, אנחנו פה למען שמירה על זכויותיהם, על דאגה לתנאי עבודה והעסקה הוגנים ועל פי חוק, וכמובן לתת תחושה של ביטחון תעסוקתי. כפי שלימדו אותי בתואר הראשון, שהאחות מהווה סנגור למטופל, אני משתדלת ליישם את כל מה שלמדתי כאחות ואת ה”אני מאמין” המקצועי שלי על תפקידי בהתאגדות העובדים.

אני מאמינה ויודעת שיש לפנינו דרך ארוכה לבניית אמון בקרב כלל העובדים, יחד עם למידה אישית את הדרך הנכונה למשא ומתן להשגת הסכמים שיטיבו עם כלל העובדים בארגון.
אני מקווה ומייחלת שהנהלת בית החולים תראה את החשיבות של ייצוג העובדים ותפנה לשיתוף פעולה פורה עמנו בכל רובד, כיוון שכולנו עובדים בארגון קודם כל למען המטופלים שלנו, ובאמת ובתמים אני מאמינה שעובדי הארגון בשלל המוקדים והמחלקות, יוכלו להמשיך ולתת טיפול מקצועי למטופלינו.

אני מאמינה שהידברות נאותה של הוועד המייצג עם הנהלת אסותא למען העובדים, רק תעצים ותחזק את הדרך של אסותא להובלת מצוינות העובדים תוך שמירה על תחושת המשפחתיות שהיא דוגלת בה. אין ספק כי הדרך לשינוי חייבת לעבור בחיזוק הנאמנות ותחושת השייכות של העובדים לארגון על ידי דאגה לרווחה ולזכויותיהם.

שלכן ושלכם,

ליאנה רפופורט

salonaliena

 

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 3 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה