הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 152

החל מינואר 2015

תארו לכם שאתם נמצאים במלחמה תמידית על הבית שלכם – וגם שאין לכם אפשרות לפצות פה בנוגע לכך. אנו, עובדי בית החולים כפר שאול לפגועי נפש, משמשים לעתים קרובות ה”דוברים” של המטופלים, ובמקביל גם נאבקים להמשך קיומו ופיתוחו של המוסד הרפואי לטובת דייריו.

נעים להכיר, שמי רחל דה-מרקדו, בת 68, חברת ועד עובדי בית החולים כפר שאול. נולדתי במצרים ואת ילדותי העברתי באנגליה, וכיום מתגוררת בירושלים. אל ישראל עליתי בשנת 1960 דרך סודן כשאני בת 10 בלבד.

את דרכי המקצועית התחלתי בשנת 1973 בתפקיד מזכירה בבית החולים, במקביל ללימודי תואר במינהל בריאות. משחר ילדותי אנשים תמיד עניינו אותי, ומטבעי תמיד הצבתי אותם בראש מעייני. לכן, החלטתי שאני רוצה לייצג ולקחת חלק חשוב בהחלטות שגם ישפיעו באופן ממשי על אנשים – והצטרפתי לוועד העובדים.

מבחינתי, העובדים הם הלב של כל מקום עבודה, ובלעדיהם אין לו זכות קיום. בשנת 1983 החלתי לכהן כיו״ר הוועד בבית החולים, ומ-1990 אני משמשת כחברת מזכירות ועד ארצי של בתי חולים הממשלתיים. מספטמבר 2018 אני גם מכהנת כסגניתו של יו”ר ההסתדרות במרחב ירושלים דני בונפיל.

בית החולים כפר שאול הוקם ב-1951. הוא נמצא כיום בבעלות משרד הבריאות ומסופח לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה. בשנתיים האחרונות אוכלס מבנה אשפוז מודרני חדיש, ולעתים קרובות מי שמגיע אלינו לביקור לא מתאר לעצמו שהוא נמצא בבית חולים. המבנים בו שוכן המוסד ציוריים ונעימים ובעלי אופי מיוחד והוא כולל פינת משחקים, גינות, נדנדות, פינות נוי ופינות ישיבה מזמינות.

בלי קרדיט (3)

צילום: בית החולים

צילום בית החולים

צילום בית החולים (2)

צילום: בית החולים

צילום: גיא יצחקי

צילום: גיא יצחקי

                                                                                          ללא קרדיט

אין דבר יותר מתסכל מחוסר היכולת לדבר בשם עצמך, ועבור המטופלים והחוסים בבית החולים אין מישהו שיפתח עבורם את הפה חוץ מאיתנו, אנשי הצוות. לפני מספר שנים ריחפה סכנת סגירה מעל כפר שאול. כשמטופל שלך, ניצול שואה, אומר לך בצער משפט “אין טעם לחיי אם יעבירו אותי”, את יודעת שאת חייבת לעשות הכל כדי להציל את המקום המשמש בית חם ותומך עבורו ועבור כל כך הרבה מטופלים נוספים. הגענו עד לראש העיר ירושלים דאז ניר ברקת, ששמע אותנו והבין מדוע חשוב שבית החולים ימשיך להתקיים. לשמחתנו הוא אכן הפך עולמות בכדי לעזור.

כפר שאול הוא הנשמה שלי וכל עוד אני כאן, לא אתן לאף אחד לפגוע בו. החזון שלי הוא לשמר את המקום המיוחד הזה ואת המורשת שלו, ולכן קידמתי את הקמתו של מוזיאון בנושא פגועי נפש, שיוקם בקרוב ויציג יצירות של חוסים וסטודנטים.

כבר עכשיו מי שבא לבקר אצלנו יכול להתרשם מ”ציפור הנפש” – פסיפס ייחודי המציג ציפורים עפות על קירות מבנה האשפוז החדש שלנו. מדובר ביצירה משותפת של מטופלים, בליווי סטודנטים וסטודנטיות מהמרכז לאמנות ועיצוב לציבור החרדי.

ללא קרדיט (2)

כמו כל אמא גאה, אני מראה את יצירותיהם של המטופלים לכל מבקר וגם בביקור שערך לאחרונה יו”ר ההסתדרות אבי ניסנקורן במוסד, הצגתי בפניו בגאווה רבה את “ציפור הנפש”, שנותנת גושפנקא לקיומו של בית החולים. ניסנקורן שם לעצמו לדגל לפעול למען אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית, ואת המקום הענק שנושא זה ממלא בליבו, ניתן היה לראות על פניו בביקורו.

אנו זוכים לשיתוף פעולה מדהים עם ההסתדרות והיא הולכת איתנו יד ביד תוך שמירה על זכויות עובדי כפר שאול ומעמדם. אילולא אותם אנשים יקרים – אבי ניסנקורן יו”ר ההסתדרות, אריאל יעקבי יו”ר הסתדרות עובדי המדינה ויו”ר ההסתדרות במרחב דני בונפיל – היה לנו מאוד קשה להוביל מהלכים. ברגע שלשני הצדדים ישנה מטרה משותפת, אין סיבה שזה לא יעבוד.

בעזרתם של אנשי ההסתדרות ובשיתוף פעולה עם גורמים נוספים לרבות מעיריית ירושלים וממשרד הבריאות, הקמנו בשנת 2010 שלוש מחלקות חדשות בבית החולים. הודות לצוות המסור והמקצועי של כפר שאול, אף קיבלנו את “פרס נמיר” עבור שיטת טיפול חדשה שהוטמעה אצלנו – “חדר סנוזלן” (שיטת טיפול ייחודית הכוללת שימוש בקולות מרגיעים, אורות רכים ומגע נעים).

אני יכולה לספר שממש רגעים ספורים לפני כתיבת הטור הזה, קיבלתי שיחה מרגשת בה נאמר לי שאני מועמדת לפרס “יקירת העיר” של עיריית ירושלים. אין לי מילים לתאר כמה אני מאושרת מעצם המועמדות והמחשבה עלי. העשייה שלי למען האחר נעשית כולה מעמקי לבי ונשמתי.

בסוף כל יום שאני מגיעה הביתה אני נזכרת באותו ניצול שואה שתמיד אומר “בזכות האישה הזו אנחנו כאן, ובזכותה ל-350 משפחות יש פרנסה”, אבל האמת היא שאילולא המטופלים היקרים שלנו לא הייתי כאן, ואף על פי שהעבודה והתמודדות היומיומית אינן פשוטות כלל (גם לא לאחר שנים של ניסיון), אני אוהבת כל מטופל ומטופל כאילו היו ילדיי.                                                         

שלכן ושלכם

רחל דה-מרקדו

רחל דה מקרדו

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 3 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה