הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 162

החל מינואר 2015

 

אני עובדת בהסתדרות מגיל 26. בתפקידי הנוכחי, מנהלת המחלקה לקשרים בינלאומיים, אני פועלת לרקימת קשרים עם מקבילינו בעולם, קונפדרציות ואיגודים מקצועיים וכן שגרירויות, ארגונים וקרנות בינלאומיים. בנוסף, אני ממנפת בזירה הבינלאומית את מאבקי והישגי ההסתדרות והעומד בראשה ומביאה לפרסומם באמצעי התקשורת והמדיה החברתית, יוזמת ומבצעת מיזמים משותפים עם עמיתים וגופים שונים ברחבי העולם. במסגרת התפקיד, בשנים האחרונות אני ממגרת הצעות חרם וסנקציות כנגד ההסתדרות והעובדים בישראל, שעלולות להסב נזק קשה הן להסתדרות עצמה והן למדינת ישראל ולכלכלתה.

בטרם התקבלתי לעבוד בהסתדרות, בשנת 1994 ובשיאו של “תור הזהב” של הסכמי אוסלו, עם סיום  לימודיי לתואר הראשון בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ת”א, גמרתי אומר לא להסתפק בידע אקדמי אלא גם רציתי להתנסות בחיים במצרים. האמנתי שהתנסות כזאת תאפשר לי לשפר את השפה הערבית, להכיר טוב יותר ולהבין את הקודים של התרבות הערבית וכמובן להעצים את קשריי עם העולם הערבי.

קיבלתי מלגה ללימודים באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, בה למדתי ערבית מדוברת. במקביל, שימשתי אסיסטנטית במרכז הישראלי האקדמי בקהיר וסייעתי, בין השאר, לסטודנטים מצריים ללמוד עברית.

אין ספק שהשהייה בקהיר עיצבה את חיי המקצועיים וגם האישיים. חייתי שם לבד, ללא משפחה, בעולם לא אוהד במיוחד לישראל, עם דומיננטיות גברית בולטת. נאלצתי להתגבר באופן קבוע על סטיגמות וסטריאוטיפים שיש למצרים על ישראל ועל ישראלים ובעיקר על נשים ישראליות. זאת הייתה תקופה מאתגרת ובהחלט מעצבת להמשך. היא אפשרה לי להבין טוב יותר את העולם הערבי, להתמודד עם האתגרים והסטריאוטיפים, לרקום קשרים עם בני אדם ולא לתת למכשולים אובייקטיביים שאין לי עליהם שליטה (כגון קונפליקטים פוליטיים או מגדריים) להצר את צעדיי.

בראשית 1995 התקבלתי לעבודה בהסתדרות והקמתי יש מאין את הדסק הערבי. מרבית קשריי באותה עת היו עם האיגודים המקצועיים הפלסטיניים. במקביל, עבדתי גם מול ארגונים ממדינות ערביות נוספות.

מראשית הדרך, עבודתי עם העולם הערבי התבצעה בעיקר מול גברים. במפגשים רבים הייתי אישה יחידה, שלא לדבר ישראלית יחידה. ההתחלה הייתה מאתגרת מאוד. ידעתי שאני עובדת עם קולגות שלא רגילים לעבוד עם נשים ובטח שלא עם ישראלית-יהודייה. מצד שני זכרתי את ההתנסות בקהיר והייתי משוכנעת מהרגע הראשון שניתן להתגבר על האתגרים ובסופו של דבר אבחן על ידי כולם לפי מבחן התוצאה. מטעם זה, עמלתי להעמיק את שיתופי הפעולה עם המקבילים הפלסטינים שבאו ובאים גם היום לידי ביטוי בביצוע הסכמים, מיזמים ופרויקטים משותפים.

אני מאמינה שהאמון והקשר הטוב שלי עם עמיתיי הפלסטינים הם פרי העבודה המשותפת והארוכה שמתקיימת באופן רציף כבר כ”כ הרבה שנים, גם בזמני מלחמה או מבצעים צבאיים. אני סבורה שזה גם בגלל שאני יכולה לנהל איתם דיאלוג בכל נושא – ובשפת אמם.

גם היום, אחרי הרבה שנים בתחום, כשאני מנהלת המחלקה לקשרים בינלאומיים של ההסתדרות ואמונה על קשרים בכל העולם ולא רק על התחום הערבי, אני יכולה לומר שהתחום הזה, של איגודים מקצועיים, הוא בעיקר של גברים – הן מבחינה מספרית (יש הרבה יותר גברים מנשים) והן באופי התפקיד. האיזון בין חיי משפחה (אני נשואה ואמא לשני ילדים) וחיים מקצועיים הוא מאתגר ביותר. אני מעבירה ימים ושעות רבות מחוץ לבית, בליווי אורחים מחו”ל, טיסות, פגישות, וועידות בארץ ובעולם.

בשנים האחרונות, מרבית העבודה שלי היא בניסיון למנוע חרמות כלכליים על ישראל. זירת האיגודים המקצועיים היא אחת הזירות המרכזיות בה פועלים הפעילים האנטי-ישראליים כדי ליצור דה לגיטימציה ודמוניזציה כנגד מדינת ישראל ועובדיה. איגודים שונים, בעיקר אירופאים ודרום אפריקאים, מבקשים להעביר החלטות אנטי-ישראליות בקונגרסים בינלאומיים שמטרתן להחרים מוצרים ישראלים ולהסיר השקעות מקרנות פנסיה גדולות.

אני פועלת למנוע לחלוטין את החרמות לפני הקונגרסים הבינלאומיים ואם יש צורך גם במהלכם. המטרה שלי היא להסיר מהצעות כל אקט של חרם או אקט אופרטיבי אחר שעלול לפגוע בעובדים הישראלים. בנוסף, אני פועלת לשנות החלטות אנטי-ישראליות חד צדדיות שמשחירות את תדמיתן של ההסתדרות ומדינת ישראל. המטרה שלי היא לספר לנוכחים (שניזונים מהתקשורת האנטי-ישראלית במדינותיהם) את מה שבאמת קורה בזירה שלנו, לתאר את המחויבות של ההסתדרות ופעילותה למען הגנת עובדים ישראלים – ופלסטינים – ובכך לבטל או לפחות למתן את ההתנגדות של המקטרגים ולהראות לכולם שאנחנו בני אדם בדיוק כמוהם, עובדים ועובדות שלוחמים למען צדק חברתי וצמצום פערים.

הזירה הזו מאוד עוינת לישראל וגם מאוד גברית. אני מוצאת את עצמי עומדת לבד לא פעם מול אנשים שטופי אג’נדה אנטי-ישראלית, שבטוחים שהפעילות האנטי-ישראלית שלהם ממש מצילה פלסטינים, וכך הם משלים את עצמם שהם יקדמו את תהליך השלום. בפועל, הטלת חרמות לא זו בלבד שאינה עוזרת לפלסטינים ומקדמת את תהליך השלום אלא יוצרת מתח מיותר ומוסיפה שמן למדורת האיבה וחוסר האמון הקיים בין העם הישראלי לעם הפלסטיני.

הם שוכחים מערכי הסולידריות והאחווה – הערכים האוניברסליים של האיגודים המקצועיים – ומוכנים לפגוע בעובדים ישראלים ופלסטינים כאחד, חפים מפשע, שפרנסתם עלולה להיפגע, אם יחרימו מוצרים ישראליים.

אני חושבת שהיכולת שלי לרקום קשרים עם אנשים, לא משנה מאיזה מוצא, דת או מין, נובעת מהאישיות שלי אבל גם מזה שאני אישה, בעלת יכולת לשמור על אינטרסים של מי שאני מייצגת ויחד עם זאת לכבד את הזולת ולהעניק לו אמפתיה. אני מבינה את הרגישויות והמגבלות תחתן אנשים עובדים ובראש ובראשונה אני מצליחה ליצור אמון.

אני סבורה שזה בא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר במלחמה נגד החרמות. סוד ההצלחה במיגור החרם הוא השגת אמפתיה מהצד המחרים. אני מצליחה לגרום לו להקשיב לתזה שאני מייצגת. ברגע שהשגתי הקשבה ואמפתיה, בד בבד עם אסרטיביות, קורטוב של הומור עצמי ואמונה בצדקת הדרך, אני יודעת שיש סיכוי לשנות את המצב. אני תמיד משתדלת להיות עם אוזן קשבת לצד השני ולמצוא את המכנה המשותף במקום את השונה והמפריד.

אני גאה לעבוד בהסתדרות שפועלת למען צדק חברתי ושלום. זה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה והאמונה שלי וזה מאפשר לי מימוש עצמי ברמה הגבוהה ביותר. אני גם גאה כי אני מצליחה להשתלב בצורה שוויונית בעולם גברי ברובו ולייצג את ההסתדרות בפורמים רבים ומאתגרים בארץ ובעולם תוך קידום ערכי והישגי ההסתדרות השונים.

אביטל שפירא, 46, היא מנהלת המחלקה לקשרים בינלאומיים בהסתדרות

 

אביטל

 

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה