הבלוג של מובילות לשינוי

עדכונים:

פוסטים: 144

החל מינואר 2015

בואי. רדי ללובי. תארגני את כל העובדים הסוציאליים בחדר ישיבות. תעודדי את כולם. טעי בהם תקווה. אלו רק חלק מהקולות שאני שומעת בשבועות האחרונים מצוות ההסתדרות שבאו אלינו עם כנפיים, מה שמרגיש כמו תחילתה של דרך לניפוץ תקרת הזכוכית.

היי, אני ריקי, נשואה ואמא לשלושה מקסימים. במקצועי אני עו”ס קלינית בבית החולים “מעייני הישועה” בבני ברק. את הדרך התחלתי במחלקה פנימית ובדיאליזה, כיום אני עובדת בפגיה ובמרפאה הבריאטרית. עם סיום הלימודים (2013) התחלתי לעבוד במעייני הישועה ומאז ועד היום אני שם.

העבודה בצוות רב-מקצועי מרתקת אותי, במיוחד כשמדובר בצוות אנושי איתו אני עובדת ביום יום. במשך השנים התקדמתי מקצועית בכוחות עצמי, המשכתי לתואר שני, רכשתי השכלה במסגרת קורסים והדרכות, וכמובן הניסיון וסיעור המוחות עם הקולגות לעבודה וכן בפורומים למיניהם.

במשך כל השנים היה בי קול שאמר – אז למה את עדיין באותו מקום? ללא קידום, ללא הערכה מקצועית שרכשת עם השנים. אבל האהבה למקום העבודה, לצוות העו”סים וכמובן למטופלים המקסימים, שהיכולת להיות שם איתם דווקא ברגעים הכי קשים ממלאת אותי בהתרגשות וסיפוק ומשאירה אותי עדיין כאן.

לפני כשנתיים קמו ארבע נשמות טהורות מתוך המערכת והחליטו לעשות מעשה. הצטרפנו בהתרגשות רבה להסתדרות, צעד היסטורי ואמיץ כשמדובר בסביבת עבודה חרדית! בסודי סודות בשקט בשקט החתימו עוד ועוד עובדים להתאגדות. בתקופה הזו נדהמתי לגלות עד כמה הצוות במעייני הישועה מסור, ישר, ובעיקר תמים.

צריך להבין שהעובד/ת החרדי/ת לא ינקוט שום צעד ללא הסכמה של דעת תורה. נדהמתי לראות אנשים שעובדים קשה, מסורים לעבודה, מפרנסים משפחות ברוכות ילדים, עובדים על שכר מינימום – וחלק מהם עובדים כך מזה 25 שנה! התקווה נצנצה לכולם בעיניים – אולי סוף סוף גם לנו מגיע? אבל שוב ושוב עלו חששות, האם הדרך הזו עלולה לפגוע במקום “המקודש” או שמא חלילה המקום יקרוס? והאם בכלל מותר לי להתאגד ולנסות לדרוש את מה שמגיע לי? אולי זה הכי טוב בשבילי.

לאחר עבודה קשה ויסודית של חברי הוועד שגובו במכתב מהרב שפרן המאשר את ההתארגנות לטובת העובדים, רוב מוחלט של העובדים הצטרפו להסתדרות עם המון תקווה וציפייה לעתיד טוב יותר. במשך שנתיים התנהל משא ומתן מול ההנהלה, שרק סחבה זמן ולא הראתה שום נכונות לבוא לקראת העובדים ולתת להם איזושהי תוספת לשכר, איזושהי תוספת עידוד. משהו שיביא אותם לקיום מכובד יותר. באחד הכנסים שמעתי שיח של קבוצת בנות כשאחת מהן סיכמה: לא ביקשנו יותר מדי, אפילו לא העזנו לדרוש את השכר שמקבלים המקבילים שלנו בבתי החולים הממשלתיים, כי את זה הרבנים כבר לא יאשרו.

בשבועות האחרונים ישנם קולות של שינוי. אנחנו לקראת מאבק, האווירה לוהטת והרוחות סוערות. שציבור חרדי ינקוט בצעדים ארגוניים? ועוד בבית חולים חרדי? האם זה מותר בכלל? ומה יהיה על החולים? עובדים מפוחדים מההשלכות, חוששים על מקום העבודה שלהם, בודקים כל העת אם המהלך לא נוגד את ערכי ההלכה.

כאן המקום להדגיש שההסתדרות פשוט הפתיעה כששלחה אלינו שורת אנשי מקצוע, בהם נציגים חרדים, שידעו את השפה שלנו. הם הרגיעו, ענו על כל שאלה ופשוט היו שם. זה לא היה מובן מאליו.

בימים אלה הופתעתי עד כמה העובדים לוקחים אחריות על המתרחש. כאן, דווקא בתוך כל החשש הזה בצבצו בי שאלות משל עצמי – ואיפה האחריות כלפי באופן אישי? השכר שלי? האני המקצועי שלי שהשקיע שנים רבות דם, כסף ויזע? עם מה אני מגיעה הביתה בסוף חודש למשפחה שלי? איפה הערך העצמי שלי? לשמחתי הרבה העבודה נעשתה עם רגישות תרבותית לאוכלוסייה במקום וכולנו הבנו שזו בעצם ההזדמנות שלנו להיות מאוחדים וחזקים למען עצמנו והעתיד המקצועי שלנו.

זה גם המקום להדגיש שהצעדים הארגוניים שלנו נעשים באחריות מלאה, והעבודה תהיה במתכונת שבת תוך הימנעות מובנת מאליה של סיכון חיי אדם.

כעו”ס, חלק מהעבודה הוא מיצוי זכויות והנגשתן לקהילה. כדי שאדע להעניק את הטוב שבי – הגיע הזמן שאדאג לזכויות שלי, שלנו – צוות מעייני הישועה.

IMG-20190110-WA0012

עוד מהבלוג של מובילות לשינוי

תצוגה מקדימה

חלקת האלוהים הקטנה שלי

  אסיפות עובדים, צעדים ארגוניים, סכסוכי עבודה, הפגנות סוערות וטקסים לחתימות על הסכמים קיבוציים, אף פעם לא היו חלק מהתכנית שלי. בחלומותיי הפרועים לא דמיינתי שאקח חלק בעשייה כה משמעותית שמצליחה לחולל שינוי בחייהם של...

תגובות

פורסם לפני 3 years

אנחנו פה בשביל החולים, למה המדינה לא פה בשבילנו?

  אף אחד לא קם בבוקר ואומר ״אני אלך ללמוד רנטגנאות״. אותי החיים הובילו לשם. אמא שלי שתחיה, היא אחות מוסמכת.היא סיפרה לי על מקצוע הרנטגנאות והחלטתי להירשם ללימודים. מיד התאהבתי... אני עובדת כמעט 6 שנים בבית החולים...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

מאבק העובדים מאחורי העוף בשקל

בחיים לא חשבתי שאני זו שאוביל התאגדות עובדים במקום העבודה שלי. אני עובדת בחברת ביכורי השקמה כבר הרבה שנים, ולתומי חשבתי שאני נמצאת במקום יציב. אחרי הכל מדובר בעבודה שעוסקת בשיווק מזון, פירות וירקות, חברה שאחראית לשיווק...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה